הכירו שת להקת האבות של שכונת פינצ’לי שהקימו להקה מחברת בלב לונדון ומחזירים אותנו הביתה דרך מוזיקה ונוסטלגיה
בתוך הקסם המיוחד הקורה בצפון לונדון, אזור עם ריכוז הישראלים הגבוה ביותר בממלכה, קמה לה להקת ״אבאז״ המורכבת מ5 אבות בשנות ה40-50 לחייהם שמוסיפים המון צבע ושמחה לשכונה.
סיפרנו לכם בעבר על שכונת פינצ׳לי שהפכה להיות המרכז הפועם של הקהילה הישראלית. שכונה בה התושבים לקחו על עצמם להרים קהילה חמה, שיתופית, עוזרת ומחבקת כמו שרק ישראלים יודעים לעשות. רבים מכנים את פינצ׳לי כקיבוץ הישראלי. פיקניקים משפחתיים, קבוצת כדורשת, מסיבות החלפת בגדים, השאלת ציוד ומסירה על בסיס יומיומי, אלה רק חלק מהדברים הקהילתיים שקורים בשכונה. גולת הכותרת היא מפגשי בירה קבועים של אמהות ומפגשי אבות בנפרד, בכדי שמישהו ישמור על הילדים. אל המפגשים האלה מגיעים דרך קבוצות הוואצ אפ של השכונה. ובעצם, כך מתחיל סיפורה של הלהקה. בתוך קבוצת ״פינצ׳לי אבאז״ המונה כ800 אבות המתגוררים בלונדון, פתחו תת קבוצה בקומיוניטי הנקראת ״בעזרת הג’אם״ כמחווה לאלבומה הרביעי של להקת הדג נחש. המטרה הייתה להיפגש ולנגן בשביל הכיף, מה שקרוי- לג׳מג׳ם. הם לא דמיינו שמזה תצמח להקה שמופיעה על במות בפני ישראלים בלונדון.
חמשת האבות נפגשו בכדי לנגן. על אף שלא הייתה להם שום היכרות מוקדמת, הרגישו חיבור אישי ומוזיקלי מיידי לדברי אבי בן עזרא- קלידן הלהקה. אבי, אבא לדניאל, אוליבר, אמלי ומלודי עוסק בתכשיטנות, ג׳מולוג, מומחה באבני חן. עם זאת, כל השנים אבי עסק במוזיקה, כתב שירים מקוריים ומחזיק באמתחתו רזומה מכובד של נגינה עם היהודים, אסף אמדורסקי, אביב גפן, גידי גוב, אלון אולארצ’יק ופיטר רוט- איתו הקליט סשן שירים יחד עם טל שגב. הישג מרשים נוסף היה כשהופיע על בימת יום העצמאות מול 400 אלף איש.
״המפגשים שלנו הם יותר תרפיה.״, מסביר לי אבי. ״אם יש למישהו משהו על הלב- זה עוזר להשתחרר. כל פעם שאחד מאיתנו מרגיש קצת מדוכדך, אנחנו קובעים לנגן ותמיד מרגישים יותר טוב אחרי״. בהחלט ידוע שמוזיקה היא מרפא גדול לנפש, אך אצל ה״אבאז״ החיבור למוזיקה הפך לריפוי קבוצתי משותף וחיבור עמוק בין חברי הלהקה.
תוך חודש מהג׳ימג׳ום הראשון של חברי הלהקה, באוקטובר 2024, ה״אבאז״ הופיעו עם 5 שירים במועדון ״הבוהימיה״ בצפון פינצ׳לי במפגש בירה החודשי של פינצ׳לי אבאז.
סגנון המוזיקה, בחירת השירים וההשפעות של חברי הלהקה
להקת ״אבאז״ מופיעה עם קאברים לשירי רוק ישראלי של שנות ה-80. כששאלתי מדוע בחרו דווקא בתקופה הזאת ובז׳אנר הספציפי של רוק- ענה גיל הבסיסט: ״אנחנו גדלנו על שנות השמונים, אלו שירים מהגילאים שלנו. הקהל מרגיש מחובר, מכיוון שגם הם בני גילנו, וגם כי אלו השירים הכי טובים!״ נאלצתי להסכים ולהודות שבחתונה שלי התנגנו שירי אייטיז, גם עלי זאת התקופה המועדפת. גיל משתף בקריצה שהדיונים היחידים שקיימים בלהקה זה אילו שירים לבחור- מטלה לא פשוטה כשיש מגוון כל כך איכותי של שירים.
״שנות ה-80 הייתה התקופה הכי טובה מוזיקלית, תקופה שלא חזרה על עצמה״ – סיכם ערן, סולן וגיטריסט ״אבאז״. ערן כהן מתגורר בלונדון שש שנים, יזם מתחום האלגוריתמים ואבא ל-4. הוא התגלגל ללונדון בעקבות אשתו שנולדה בלונדון ורצתה לבוא רק לשנה ללמוד משפט רפואי. אך בעקבות הקורונה הם נתקעו בלונדון ועדיין כאן. גם ערן מוזיקאי עם שירים מקוריים ואף הופיע במועדון הבארבי המפורסם בתל אביב והוציא שיר שכיכב בערוץ 24!
כששאלתי על ההשפעות המוזיקליות שלהם, הפתיע אותי תום הגיטריסט כשענה שדווקא ההשפעה שלו אישית מגיעה מרוק לועזי, אבל כלהקה, הם תמיד בוחרים לנגן בעברית. גיל הוסיף בשנינות- ״אנחנו חולמים באנגלית ושרים בעברית.״ הרגשתי שהמשפט הזה מתמצת את מה שחברי הלהקה חווים ומרגישים, כמו רבים מהישראלים הנמצאים רחוק מהבית. לאורך כל המפגש איתם הם ציינו שוב ושוב כמה הם רוצים, חולמים ומחכים לחזור לישראל. אבי הוותיק מכולם, מתגורר בלונדון מזה 25 שנה אבל מאוהב בישראל וטוען בתוקף שאין כמו ישראל!
החיים בלונדון , אבהות וקריירה
כל אחד מחברי הלהקה הגיע ללונדון מסיבות שונות. לאלעד לוי, המתופף, יש סיפור מעניין על איך הגיע ללונדון רק לשנה אחת בשביל ללמוד סאונד, והוא פה כבר 15 שנה. אלעד נסע ברכבת ושם פגש את אשתו לעתיד, שהגיעה מפולין. הוא השתמש בקסמיו הישראלים ולא היסס לפנות אליה.
כיום יש להם שלוש בנות ואלעד סמנכ״ל בחברת נדל״ן. אלעד מעיד על עצמו שבמשבר גיל 40 החליט ללמוד תופים, קנה ערכת תופים ולימד את עצמו. בנוסף אלעד נגן בס.
לעומתו, תום מרכוס, הצעיר והשובב שבחבורה, נמצא בלונדון רק שנה וחצי וכבר חושב על היעד הבא- תאילנד. תום, גיטריסט הלהקה, אבא ל-2, הגיע ללונדון בעקבות עבודה של אשתו. הוא מודה שעשה טעות כשבחר לגור שלא במודע, רחוק מהישראלים. למעשה, תום היחידי מבין חברי הלהקה שלא נמצא בשכונות הסובבות את פינצ׳לי.
״אבא שלי גיטריסט והוא לימד אותי לנגן, גדלתי על שנות ה-60 וה-70. התחלתי לנגן בפסנתר ולא התחברתי, אז עברתי לגיטרה בגיל 16. בארץ ניגנתי בלהקה עם אבא שלי וחברים שלו.״ משתף תום. לתום יש תפקיד נוסף בלהקה- קולות וסולואים לחלק מהשירים.
במקצועו תום, Managing Director באינקובטור סטארטאפים ממוקדי AI בעולם הMarTech, ומוביל קהילה עסקית ליזמים דיגיטליים מהגדולות בעולם.
לכל אחד מחברי ה״אבאז״ יש קריירה מכובדת בנוסף ללהקה. כששאלתי איך הם מצליחים לשלב בין השניים ענה לי גיל הבסיסט: ״לכולנו יש חיים עמוסים ומלאים, אבל זאת הזדמנות לברוח לעשות משהו שהוא התשוקה שלנו, שבוער בנו. כשאנחנו נפגשים הלב שלנו מתמלא״ ומהסיפורים שלהם הבנתי שגם הבטן מתמלאת בבירות ופיצות.
גיל שריג- אבא ל-2, בשונה משאר חברי הלהקה בעלי הניסיון המוזיקלי העשיר, התחיל לנגן רק בגיל 40 לבד. החבר׳ה צוחקים ומספרים ששמו אותו בהתחלה על מיוט (שקט) שלא ישמעו אותו, עד שהשתפשף ולמד לנגן טוב מספיק. גיל הגיע ללונדון לפני 16 שנה מטעם העבודה ומשמש יועץ מערכות מידע ומתמחה בפארמה. כיום הוא בעל חברת ייעוץ משלו. נשוי למרוקאית שהתגיירה.
ערן ציין שהם מנסים להיפגש פעם בשבוע, אך בפועל בגלל עומס החיים, המפגשים קורים פעם בשבועיים. לפני שמופיעים הם נפגשים בתדירות גבוהה יותר. ״אנחנו נפגשים כל פעם לכמה שעות וזה תמיד כיף״.
לרוב, חברי ה״אבאז״ נפגשים במיל היל סטודיו, אבל בקיץ עשו מפגשים אצל אבי ואצל גיל- שם הפכו את המפגש לאירוע של ממש עם על האש ומופע למשפחות.
גיל מספר בהתרגשות ״אני שם באוטו פלייליסט של שירים שאנחנו מנגנים והילדה שלי שנולדה פה, שומעת את המוזיקה הישראלית, שרה את השירים וכך נוצרה עוד דרך לחשוף אותה לתרבות הישראלית. מרגש אותי לשמוע אותה שרה בעברית את השירים שאני גדלתי עליהם״ כך ההשפעה של הלהקה מגיעה גם למשפחות המאוד תומכות ומפרגנות. עד כמה מפרגנות? אשתו של תום הסתננה להופעה הראשונה שלהם במפגש אבאז וכך הייתה האישה היחידה במועדון.
להיות יוצר ישראלי בימים אלה בלונדון יכול להיות לא פשוט בכלל, אפילו בזמן הצילומים שלנו על מעבר החצייה המפורסם אבי רוד, עליו הצטלמו חברי הלהקה כמחווה לביטלס, חטפנו שלל קללות וגילויי אנטישמיות בגלל דגל ישראל שהיה ברשותנו. אך עם זאת, קיבלנו גם אהדה ותמיכה מחממת את הלב. אין ספק שהסתובבות עם דגל ישראל בלונדון, בתקופה מתוחה זאת, מושכת אליה תגובות שליליות וחיוביות. אבל ה״אבאז״ לא התרגשו, הניפו בגאווה את הדגל ולא נתנו לאף אחד לשבור את רוחם. הם ציונים גאים, אוהבי המולדת שמרגישים שמייצגים פה בלונדון את המוזיקה והתרבות הישראלית. הקהל שלהם מורכב בעיקר מישראלים ולפעמים מגיעים יהודים בריטים- בעיקר חברים של ישראלים.
גיל נוגע בפצע המדמם של כולנו- אחרי השביעי, כשכל הקהילה הישראלית הייתה מרוסקת, הצורך בקהילתיות וריפוי גבר והמוזיקה הייתה סוג של תגובת נגד. האבאז הרגישו שהם צריכים לעשות משהו בשביל לרומם את רוח הישראלים שבלונדון, לשמח וללכד אותם, לתת להם נוסטלגיה טובה וקצת אסקפיזם ובעיקר שירגישו עטופים ואהובים. בתמורה הם מקבלים מהקהל המון אהבה- הקהל שר איתם, רוקד ומגיע שוב ושוב. גם אני זכיתי להיות בהופעה שלהם שהייתה לא פחות ממעולה! את ההופעות שלהם עד כה עשו חברי הלהקה בהתנדבות ומכל הלב- שזה מקסים ומרגש ולמרות זאת נתנו את הלב והנשמה על הבמה.
עוד מוסיף גיל- ״האבאז קבוצה מאוד עוזרת ותומכת. כבר מזהים אותנו בקבוצת האבות. תמיד נותנים לנו פידבק חיובי והתשובה שלי היא: אם לכם כיף, אין לכם מושג כמה לי כיף! אנחנו לא רואים את עצמנו בלי מוזיקה״. הדבר היפה שקרה זה שה״אבאז״ נתנו דרייב והשראה לעוד אבות בקהילה ליזום מפגשי נגינה משלהם.
חלומות ועתיד
לא התאפקתי ושאלתי: ״למה אתם לא מנגנים שירים מקוריים?״ ערן חכך בדעתו וענה שזאת שאלה טובה. יותר קשה לעבוד על שיר שלא מכירים, אבל זה בהחלט רעיון טוב ושיעבדו על זה. מאוד מסקרן אותי לשמוע את השירים המקוריים שלהם בהופעה הבאה.
שירי הניינטיז הישראליים האהובים על חברי להקת “אבאז” הם מכה אפורה של מוניקה סקס, אין קץ לילדות של ברי סחרוף ורמי פורטיס וכמה יוסי של ברי סחרוף. אם היו יכולים לבחור אומן אחד שהיו יכולים להופיע איתו- כולם פה אחד ענו שהיו רוצים להופיע עם ברי סחרוף כי הוא נסיך הרוק.
כששאלתי מהם החלומות שלהם כלהקה ולאן היו רוצים להגיע, הופתעתי מהתשובה הצנועה שענה לי גיל: ״כל כך כיף לנו עכשיו ככה איך שזה, רק רוצים להמשיך להופיע יותר״.
המשימה הבאה של חברי ה”אבאז” היא לשפץ את המחסן של אבי ולהפוך אותו לאולפן הקלטות שישרת אותם. כל חברי הלהקה נרתמים לעניין, משנסים מותניים ומושיטים יד לבניית האולפן.
פגשתי חמישה חבר׳ה מקסימים, מלאי שמחת חיים, ישראלים בנשמה, מלוכדים עם שפה ובדיחות משלהם, שהייתי יכולה בקלות לחשוב ששירתו יחד בצבא מרוב ההווי המיוחד שלהם. בתור תושבת פינצ׳לי, אני מאושרת שזכיתי לגור בשכונה כזאת קהילתית, מחבקת ומלאה ביוזמות כאלה. כמובן שאמשיך לבוא, להנות, לשיר ולרקוד בהופעות של ״אבאז״. אפילו סגרנו בראיון שנרים ביחד הופעה ל”אמאז”.
ה״אבאז״, אגב, מתכננים הופעה גדולה באמצע אוקטובר לכבוד 4 שנים ל״פינצ׳לי אבאז״- הקבוצה שחיברה בניהם והם מכירים לה תודה.
