המחזה זכה להצלחה רבה עוד ב-1999 כשעלה בתיאטרון הקאמרי, בכיכובן של קרן מור, ענת וקסמן ושרה פון שורצה. ההצגה הוצגה 700 פעם וכבשה גם את מרקע הטלוויזיה.
המחזה מספר על חברות של שלוש בנות שהופכת לחברות של שלוש נשים סופי, תרצה וללי שביניהן אחווה, וקשר הדוק ביותר שמתפורר והופך לעוינות שמסתיימת בכאב לאחר כשלושים שנה. כעבור שנה הן נאלצות להיפגש בעל כורחן לערב אחד, שבמהלכו חולפת כל החברות לנגד עיניהן.
מיה דגן, מגלמת בהצגה את סופי, גרושה עם שלושה ילדים משלושה אבות שונים. שמרית לוסטיג משחקת את סופי הצעירה . יעל לבנטל בתפקיד תרצה, נשואה, אם לשני ילדים, סופרת מצליחה. דינה סנדרסון היא תרצה הצעירה. שרית וינו-אלעד, היא ללי, שלא נישאה מעולם, כי בדיוק כשעמדה להתחתן, החברות הטובות שלה ספרו לה שבעלה לעתיד, בוגד ובכך, הרסו לה את החתונה. כנרת לימוני היא ללי הצעירה.
זהו סיפורן של שלוש נשים הגדלות עם הארץ הזאת מהתיכון ועד לבגרות, כשעבר והווה שלובים זה בזה ומשפיעים זה על זה, עד לסוף המפתיע. ללי, יוזמת פגישה כדי לגשר על התהום שנפערה בין חברותיה שאינן מדברות זו עם זו כמעט שנתיים.
במערכת היחסים ההדוקה, והאינטימית, של השלישייה, שתחילתה בשנות התיכון, מתארת גוב את העליות והמורדות של המערכת הזאת. שני צוותי השחקניות המגלמות את החברות, יוצרים דרמה שופעת הומור ומרעננת בניצוחו של הבמאי גלעד קמחי שידע לתרגם את המחזה להצגה שנונה, צבעונית ומרגשת. 
זהו המחזה הישראלי השני ששני התיאטראות חוברים להעלותו מחדש, לאחר שלפני כשנתיים העלו את מכולת מאת הלל מיטלפונקט.
משעשע, שנון ומרגש. מוצף בשפע רגשות: אהבה, שנאה, קנאה, פרגון, כעס, ידידות וכל מה שיכול להתרחש בין חברות טובות.
תיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית לסין.
בימוי: גלעד קמחי. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: מוני מדניק. עריכה מוסיקלית: אמיר לקנר. תאורה: אורי מורג.
