כיצד עלינו להתנהל בעולם? תערוכת היחיד של וולפגנג טילמנס בטייט מודרן מציעה שפע של חומר למחשבה על שאלה זו. טילמנס, אמן גרמני מוערך, צלם ומוזיקאי, זכה בפרס טרנר היוקרתי בשנת 2000, ונחשב (בצדק) לאחד האמנים המשפיעים הפועלים כיום. הוא מצלם מאז שנות ה?80’ דיוקנאות, טבע דומם ונוף, וידוע בצילומי הסנאפ?שוט והפורטרטים של חברים ובני נוער בסביבתו הקרובה. עם תצלומים, כמו Europride בלונדון (1992) או מצעד האהבה בברלין (1992), שהופיעו במגזיני עיצוב ואופנה, טילמנס נחשב כמתעד של דור, של המועדונים הלונדוניים ושל סצנת הגייז. חלק מעבודותיו מבוימות – הוא משתתף בבחירת הבגדים, המיקום והגדרת תפקידי המודלים שלו. הדיוקנאות שלו מונעים על ידי אינטרסים אסתטיים ופוליטיים, במיוחד כאלה הקשורים לזהות הומוסקסואלית ומין.

טילמנס חי ועבד בלונדון מ?1992 עד 1994, ועבר לניו יורק בשנת 1994. במהלך תקופה זו הוא החל לפתח את סגנונו הייחודי, המתפרש על מגוון רחב של נושאים; החל מחוויות היומיום ועד ליצירות מופשטות שנוצרו באמצעות ניסויים בחומרים שונים תוך כדי תהליך הצילום. עבודתו מהתקופה ההיא כללה סדרות של תצלומים ממוסגרים בסיכות או הדפסות שהודבקו ישירות על קירות הגלריה באמצעות דבק דו?צדדי וללא כל מסגור. הוא תלה תמונות צבע לצד הדפסי דיו וגזירי עיתונים של נושאי הצילומים שלו על הקירות, מהרצפה עד התקרה. היה זה סגנון אוצרות יוצא דופן ופורץ דרך באמצע שנות ה?90’.

התערוכה הנוכחית מציגה בהרחבה את העשייה האמנותית של טילמנס עד כה, שכוללת גם מגוון מרתק של סרטונים, שקופיות, פרסומים ומוזיקה מוקלטת – הכל נוצר ובוים על ידי האמן בסגנונו החדשני האופייני לעבודותיו. טילמנס הגיב בעבודותיו לאירועים חדשותיים והיסטוריים, שהשפיעו עליו ועל סביבתו, ונקודת המוצא לתערוכה היא שנת 2003, שבה על פיו השתנה העולם עם הפלישה לעיראק וההפגנות הענקיות נגד אותה מלחמה. מעניינת גם המעורבות שלו ב?2016, כשהוא יצר סדרת כרזות מחאה כנגד הברקסיט במטרה לעורר שיח חברתי פתוח סביב משאל העם ולעודד את הבריטים להצביע נגד יציאה מהאיחוד האירופי.

התערוכה מציגה הצצות לנוף גלובלי ממקומות שונים בעולם בהם ביקר טילמנס, שהרבה לטייל. הוא רואה במים, ים, אוקיינוסים, שמיים ועננים כאובייקטים שנעים בעולם ללא גבולות – הרי אין בים ביקורת דרכונים והוא נראה כמפלט לאנשים שמנסים להגיע למציאות אחרת, טובה יותר מזאת שברחו ממנה. אולם, הים יכול גם לאכזב ולהוות בית קברות לאלה שלא הצליחו להגשים את חלומם ולהגיע למחוז חפצם. דוגמה לרעיון זה אפשר למצוא בעבודה Iguazu, שבה נראה מפל מים אותו בחר טילמן לצלם בעדשת 50 מ”מ ולא בעדשת תקריב?זום וזאת כדי לשמור על פרספקטיבה אנושית ולא של מכונה.

בתערוכה ניתן גם לראות מספר עבודות המציגות את המעבר שלו מסגנון פיגורטיבי למופשט. למשל, העבודה החשובה End of Broadcast, המבוססת על תמונות שהאמן לקח משידורים אנלוגיים בטלוויזיה המאבדת את אות השידור, והמשלבות שתי טכנולוגיות ניגודיות – דיגיטלית ואנלוגית. עבודות אחרות, כגון Blushes (סדרה שנעשתה ללא מצלמה אלא על ידי מניפולציה של אור על נייר הצילום), הן מופשטות יותר ומנסות להעיד על המדיום הצילומי כמדיום “תקוע” מבחינה טכנולוגית, ולכן טילמנס בחר לחזור אל חדר החושך ואל תהליכי הפיתוח וההדפסה המסורתיים כדי למתוח את גבולותיו של החומר הצילומי.

בעבודות אחרות, כמו Astro Crusto ו?Paper Drop, ניתן לראות כיצד העין של טילמנס עוברת מפנימיות אינטימית לחיצוניות. אלו הם צילומים פיגורטיביים הנשענים על ההיסטוריה של הציור הפלמי מהמאות ה?17-18 עם דימויי טבע דומם של פרחים, לובסטרים נרקבים וניירות מקופלים, המתועדים מקרוב מאוד ובחדות מרבית, מה שהופך את האובייקט המצולם למופשט.

כשמשוטטים בחללי הטייט מודרן, נדמה כאילו הנפש של טילמנס התפוצצה על גבי קירות הגלריה, ואילו אנחנו המבקרים צריכים לפענח את עבודתו כמשימת פענוח החיים עצמם. האפקט כולו הוא די מסחרר, אך גם אינטימי וחווייתי.

הדוד סם כוכב עליון

אמריקה מככבת בכותרות באופן יומיומי כעת, לכן מומלץ לבקר במוזיאון הבריטי, שמציג תערוכה מרתקת של הדפסים אמריקאיים מודרניים – מדיום שהחל לצמוח ולהתפתח בשנות ה?60’ הדינמיות והסוערות, בתקופה שבה עושרה, כוחה והשפעתה התרבותית של ארה”ב מעולם לא היו גדולים יותר.

התערוכה הנרחבת “החלום האמריקני: פופ ועד ההווה” כוללת למעלה מ?200 עבודות חשובות של 70 אמנים שונים, שחלקן הושאלו ממוסדות ידועים כגון המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק והגלריה הלאומית לאמנות של וושינגטון. היא מתחקה אחר המומנטום היצירתי של האמנות האמריקאית במהלך ששת העשורים האחרונים – החל מתרבות הפופ?ארט, שפרצה אל הציבור בניו יורק והחוף המערבי; דרך המינימליזם, האמנות הקונספטואלית והפוטו?ריאליזם של שנות ה?70’; ועד לעבודות של אמנים היוצרים גם היום.

תוכלו לראות יצירות אמנות אייקוניות של גדולי האמנים ובהם: ג’ספר ג’ונס, רוברט ראושנברג, אד רושה, צ’אק קלוז, לואיז בורז’ואה, קארה ווקר ואנדי וורהול. כולם היו עסוקים במלאכת ההדפס ובבחינה של טכניקות מסורתיות לצד עכשוויות. התערוכה תבחן את הטכניקות החדשניות בקנה מידה חסר תקדים, עבודות שמתארות אמביציה ותעוזה על מנת להאדיר את כוחה של ארה”ב לצד עבודות הקוראות תיגר על?ידי מתן ביטוי לסוגיות חברתיות עכשוויות כגון מוצא אתני, איידס ופמיניזם. הדפסים גדולים כמו “מרילין מונרו” של אנדי וורהול ועבודות פיסול מינימליסטיות של האמן דונלד ג’אד יוצגו לצד עבודות בקנה מידה אינטימי יותר, כגון “ספרי אמנים” על ידי אד רושה, אידה ואחרים.

עבודות בולטות בתערוכה כוללות את Sky Garden של ראושנברג, העוסקת בנחיתה על הירח ב?1969, ועבודות העוסקות בנושאים פוליטיים וטראגיים כגון רצח הנשיא קנדי ב?1963, מלחמת וייטנאם, המאבק האזרחי לזכויות האדם, משבר מחלת האיידס ונושאים של מגדר וזהות.

המומנטום היצירתי שבא לידי ביטוי בשנות ה?60 ממשיך למעשה עד עצם היום הזה, כשאמנים אמריקאים ממשיכים לחקור את הפוטנציאל של מלאכת ההדפס כחלק אינטגרלי של יצירתם ורצונם להגיע לקהל רחב יותר ולגעת בנושאים חברתיים ופוליטיים רבים. מעניין ומומלץ!

* כלנית שכנר?לאופר היא אמנית וצלמת העורכת סיורי בוטיק בגלריות ובתי מכירות לאמנות בלונדון לקבוצות וליחידים לפי הזמנה.

www.calanitgallerytours.com

כלנית שכנר-לאופר

כלנית שכנר-לאופר היא אומנית וצלמת המקיימת סיורי בוטיק בגלריות ובבתי מכירות לאמנות בלונדון לקבוצות וליחידים לפי הזמנה.

Calanit.sc@gmail.com
www.facebook.com/calanitgallerytours
www.calanitgallerytours.com

לכתבות נוספות של כלנית שכנר-לאופר