בכל מה שנוגע לילדים, ג’וליה דונלדסון היא ללא ספק הסופרת הבריטית הלאומית. אין הורה או ילד שלא מכיר לפחות שלושה ספרים שלה, לא כולל את הגראפלו (שתורגם בעברית לטרופותי). עיבוד בימתי לסיפור של דונלדסון, אם כן, הוא נקודת פתיחה טובה. אך יותר מכך, הסופרת עצמה צפתה בהצגה וקבעה כי מדובר באחד העיבודים המוצלחים ביותר לעבודותיה.
The Snail and the Whale הוא הסיפור לילה טוב שמסופר בקביעות לילדה צעירה על ידי אביה, שנעדר רבות מהבית בשל שירותו בחיל הים. ההצגה נעה בין הסיפור לבין תיאור רגיש של יחסי האב ובתו, והכל מלווה בשימוש בבובות, שירה ומוזיקה שסוחפות את הצופה.
ההצגה של קבוצת טול סטוריס (Tall Stories) היא מינימליסטית במובן הטוב: שני שחקנים, ולצידם מספרת שגם מנגנת על ויולה ומלווה את הסיפור עם המוזיקה שהלחין ריצ’רד היקוק. על כולם מנצח טוני מיטצ’ל, שביים בכישרון רב.
המספרת/נגנית, אלן צ’יברס, מתבוננת למעשה בערגה על עברה שלה, כילדה. היא מלווה את תיאור יחסיה החמים עם אביה ואת ההשתוללויות המשותפות שמתרחשות על הבמה, ובעזרת ויולה ופדל אפקטים יוצרת אווירה מיוחדת.
הבת/שבלול, ריאנון וולאס, חולמת להצטרף לאביה במסעותיו ומזדהה עם השבלול שגר על סלע ליד חוף ים ומשתוקק לפרוץ את המסגרת ולטייל בעולם. כמו השבלול, גם היא מצילה את אביה מבדידותו הלווייתנית באהבתה.
האב/לוויתן, פטריק ברידמן, נאלץ לעזוב את בתו ומנסה להפוך את זמנם המשותף לזיכרון מתוק. את ההשבלול והלוויתן הוא דואג להקליט עבורה – רעיון שנולד בהשראת פרוייקט של הצבא הבריטי שבמסגרתו הקליטו חיילים סיפורים לילדיהם. כך יכולה הילדה להקשיב תמיד לסיפור על השבלול הקטן שרוצה לראות עולם ותופס טרמפ על זנב לוויתן. ברידמן מיטיב לייצר דרמה, בעיקר ברגעים המותחים שבהם הלוויתן נקלע למצוקה, וניצל בזכות תושיית השבלול, שהופך לגיבור.
בעזרת עיבוד פשוט וחכם, משחק מצוין ותפאורה אפקטיבית, מצליחה הקבוצה ליצור הצגה קולחת, אנושית ומרתקת.
מלבד הצגה זו, יוצגו במהלך החורף לא מעט מופעים נוספים במיוחד למשפחה ולילדים, ביניהם: הליצנים במופע השלג של סלבה במרכז הסאות’בנק; עיבוד בימתי של אמיל והבלשים בתיאטרון הלאומי; ג’ק ואפון הפלא בתיאטרון ליריק, שמחבר בין יצורים מהאגדות לזומבה; הדמויות הקלאסיות בדיסני על הקרח ב-O2 ועוד.
