אחרי ששילבו בין דיסקו, ארט-רוק ופופ במשך יותר מ-30 שנה ועברו את כל החרא הרגיל של להקת פופ: תהילה, קאמבקים, שינויים בהרכב ואיחודים ‘דוראן דוראן’ עדיין בשטח. אומנם רוב מבקרי המוזיקה בעולם יעדיפו למות ולא להודות שיש להם קמצוץ יכולת מוזיקלית, אך אנשים מעדיפים לשכוח שהם בכלל התחילו בתור להקה אקספרימנטלית של סטודנטים לאמנות שהתהילה כמעט ונכפתה עליה. ‘דוראן דוראן’ היו אחת הלהקות הראשונות ששילבו דאנס, פאנק ואלקטרוניקה, ואת החזון שלהם – לשלב בין ‘שיק’, ‘רוקסי מיוזיק’ ו’הסקס פיסטולס’ – מנסים היום לשכפל אינספור הרכבים, ויותר ויותר מוזיקאים ולהקות שגדלו בשנות ה-80 גם מציינים אותם כלהקה משפיעה.
האלבום החדש, ‘רד קרפט מסאקר’, נוצר לאחר שעל הלהקה הופעל לחץ מבפנים ומבחוץ להפיק אלבום מצליח יותר מ’אסטרונאוט’, אלבום האיחוד הלא מדהים שלהם מ-2004. אלבום שלם הוקלט עם המפיק מייק פטרסון, שעבד עם בק ונוטוריוס ב.י.ג’, אולם הלייבל דחה את האלבום, שאמור היה להקרא ‘רפורטאז”, בטענה שיש בו יותר מדי תכנים פוליטיים ופחות מדי להיטים. הגיטריסט, אנדי טיילור, החליט לפרוש והדוראנים נכנסו לאולפן עם מפיק העל, טימברלנד ובן טיפוחיו נייט דנג’ה הנדז הילס. המעריץ מספר אחת שלהם, ג’סטין טימברלייק, הצטרף גם הוא לחבורה ושיתף פעולה במספר קטעים. השילוב היה כל כך מוצלח שהם החליטו לגנוז סופית את האלבום הקודם וכך נולד ‘רד קרפט מסאקר’.
התוצאה לא מאכזבת. המילים האבסטרקטיות של סיימון לה בון מושחזות והטיילורים מהודקים מתמיד, בעוד ההפקה הנוצצת והמושלמת של טימברלנד אינה מאפילה על הצליל המזוהה שלהם ומספקת מסגרת לרגעים דוראניים קלאסיים. ‘דוראן דוראן’ מעולם לא נשמעו כל כך יפה, רציני ומאופק.
אנשים רבים יפקפקו במניעיה של להקה שחבריה בני 40 פלוס, ששוכרים את שירותיהם של כוכבים צעירים כדי להפיח חיים בסוס מת. מצד שני, אין שום פסול בניסיון של מוזיקאים להתחדש ולהתאים את עצמם למה שקורה היום מבלי לאבד את הזהות שלהם (מדונה עשתה את זה עם וויליאם אורביט וג’וני קאש עם ריק רובין). לבקר את ‘דוראן דוראן’ רק בגלל הגיל, כפי שעשו כמה מבקרים שלפיהם יש סגנונות מוזיקליים ותכנים שאסור לך לייצר ברגע שעברת גיל מסוים, זה פשוט מקומם.
‘סקין דייברס’ למשל, הוא אחד הקטעים הכי סקסיים וסוחפים שתשמעו השנה ואחד השירים הכי טובים שהלהקה כתבה אי פעם, בעוד ש’נייט ראנר’, הדאנסי הוא בית ספר לFאנק מבריק ומושחז. ‘העמק’ האפי, שפותח את האלבום, מצליח ללכוד את הגרנדיוזיות והזוהמה של הקטעים הכי טובים של ‘דוראן דוראן’ באייטיז בעוד ש’פולינג דאון’ (שנכתב עם טימברלייק והופק על ידו), היא בלדת פופ קליטה שמדבר על יהירות ובקשה לעזרה. Shes Too Much הכנה והמרגש, שלה-בון כתב לבתו בת ה-16, יזיל דמעה גם מהציניים שביניכם. השירים הללו מוכיחים שהם חזקים מספיק לעמוד גם ללא ההפקה הכבדה והמסחרית של טימברלנד אבל השילוב ביניהם פשוט מנצח. נסיכי פופ חייבים לדבוק זה בזה.
