לאלו שנולדו בישראל או באנגליה במאה הקודמת ורכשו בחנויות הכלבו מוצרי קרמיקה, השם “לפיד קרמיקה” ודאי ישמע לכם מוכר. כליו של בית החרושת (כמו כלי מטבח, כלי אוכל וכלי נוי ואומנות) היו נפוצים בכל הבתים בישראל. בית החרושת פעל בין השנים 1943 – 1990 ומאז נעלמו עקבותיו, ועקבות כל תעשיית הקרמיקה הישראלית, שמפעליה נסגרו אחד אחרי השני כאילו היו משחק דומינו. הנושא הזה מרתק אותי במיוחד, והחלטתי לכתוב ספר על תולדות תעשיית הקרמיקה והאנשים שיצרו את הקסם הזה (עוד פרטים כאן ובתחתית הכתבה).
מה שאולי אינכם יודעים הוא שאחד מהמעצבים הראשיים של המפעל היה ריימונד (ריי) סילברמן, החי ביניכם בלונדון. ריי, אמן קרמיקה פעיל, עבד בלפיד קרמיקה בין השנים 1968 – 1971 כמעצב הראשי והטביע את חותמו בכמה כלים, ובהם סדרת “סביון” בה נעשה שימוש חריג במעתקים (Dekal, מעין מדבקות מיוחדות לקרמיקה) במקום ציור יד. לא זו בלבד שהוא עיצב כלים ב”לפיד”, הוא אף הספיק להכיר את מי שהייתה לימים רעייתו, עמה שב מאוחר יותר ללונדון. למרות חזרתו ללונדון, היה חוזר ריי כמעט מדי שנה לישראל למשך כמה שבועות בתקופת הקיץ והמשיך לייעץ ב”לפיד” עד מחצית שנות ה-80׳.
תוצאה של ניסוי מטעם משרד החינוך הבריטי
ריי נולד בשנת 1943 בשם ראובן. הוא גדל בלונדון ומגיל 12 למד בבית הספר לאמנות קאמברוול (Camberwell School of Arts), שהיה חלק מאוניברסיטת לונדון. לימודיו המוקדמים בבי”ס זה היו ניסוי מטעם משרד החינוך הבריטי, שכלל ארבעה ילדים מבית ספרו. את אומנות הקדרות הוא למד אצל האומנים לוסי ריי והאנס קופר, ובגיל 20 כבר לימד בעצמו בקולג’.
לישראל הגיע ריי לצורך ביקור והתנדבות בגבעת ברנר בשנת 1967. לאחר ששב ללונדון, כתב לו יוסף (יושקה) גבעול – שנודע כמנכ”ל הבולט של “לפיד קרמיקה” – כי ראה את עבודותיו בגלריות בישראל ואז הציע לו עבודה בבית החרושת.
עיצוביו של ריי ב”לפיד קרמיקה” התמקדו בקווים ישרים מאוד. הוא עיצב כאמור בין היתר את הסדרה “סביון” והכיר למקומיים את המעתקים, שהשימוש בהם עד אז היה מאוד מוגבל. סדרת “סביון”, עליה עבד לדבריו משך שנה, התקבלה בתחילה באופן שלילי אצל גבעול ומנהל המכירות דן אייל, שסברו כי הסדרה מודרנית מדי ולא תימכר. 100 פריטים שנשלחו לשטח המכירה ב”כלבו שלום” כפשרה בין סילברמן והאחרים, הוכיחו אחרת לאחר שנמכרו בתוך מספר ימים בודדים (לעומת 5 – 6 סטים שנמכרו ביום בחנות זו).
ריי סיפר באחת מפגישותינו כי “׳לפיד׳ הייתה מתקדמת מבחינה טכנית הרבה יותר מכל האחרים, ולכן מסוגלת יותר לייצר כלים יוקרתיים. אם נבחן את החברות האחרות בישראל, צריך להסתכל על הגימור שהיה דל. כלים סוג ב’ של ׳לפיד׳ היו טובים כמו הייצור הרגיל של כל השאר״.
בחלק מזמן עבודתו ב”לפיד”, יצר ריי יצירות אומנות ייחודיות שנמכרו באולם התצוגה יחד עם עבודות של אומנים אחרים, וחלקן אף נמכרו לחנות מייסיס בניו יורק. כשחזר לאנגליה, החל ללמד בין היתר בקולג׳ גולדסמית׳ ולעסוק בקדרות. חלק מההתמקדות שלו היא כימיה של גלזורות, עליהן למד רבות ממהנדס המפעל, יצחק פרנצוס. ריי הוא אמן פעיל המגיע לישראל לעיתים ואף מרצה על עבודותיו וניסיונו באקדמיה ובחוגים אחרים.
