כמעט כמו תמיד, העקבות מובילים ללונדון. כמו הכנופיה האלג’יראית של העיר לסטר, שעמדה מאחורי שני האחים שביצעו את הטבח במערכת מגזין שארלי הבדו בפריז, כך היה גם בחוף של עיר הנופש הטוניסאית, סוס. המחבל שרצח 30 תיירים בריטים היה תלמידו של רב?מחבלים בשם סייפאללה בן חסין, שבשנות ה?90′ קיבל מקלט מדיני במה שכבר אז כונה על ידי המודיעין הצרפתי לונדוניסטן. הבירה האנגלית, אפילו לפני עידן טוני בלייר, הפכה להיות עיר מקלט של ערב?רב אפגני, אלג’יראי, מצרי, סורי, פלסטיני, תימני ובוסני, בחסות השלטונות הנאורים של דאונינג סטריט. שירותי הביטחון לא ידעו אז אפילו לאיית את המונח ג’יהאד. הם סברו לתומם שהמחתרת של צפון אירלנד מסוכנת לשלום הציבור.
מי שפרש את חסותו על סייפאללה (חרבו של האל) היה לא אחר מאשר המטיף הפלסטיני אבו קטאדה, שגרירו של אוסמה בין לאדן בלונדון, ומי ששיטה במערכת המשפט הבריטית במשך עשור שלם עד שהואיל בטובו לשוב לירדן לפני פחות משנתיים. בלונדון הוא הקים ומימן את הקבוצה הטוניסאית הלוחמת, שפעלה נגד הנשיא בין עלי. לאחר פיגועי 11/9 בניו יורק, עזב סייפאללה את המדינה והקים את אנצאר א?שריעה – ארגון ג’יהאדיסטי המקורב לאל קעידה, שפועל עד היום בארצות המאגרב ונהנה בלוב מחסותה של נסיכות קטאר. בשנים האחרונות, הברנש היה מעורב בפעולות טרור רבות, שהגיעו לשיאן בהתקפה הרצחנית על מוזיאון בארדו בטוניס בחודש מרץ, שבה נהרגו 19 תיירים. מבצעי הטבח השתייכו לאותה קבוצה שממנה יצא המרצח של סוס. בסיס הכוח שלה הוא העיר קירוואן, המרוחקת חצי שעה נסיעה מעיר הנופש ונחשבת מעוז של פונדמנטליסטים. הממשלה הטוניסאית, קואליציה של חילונים ואיסלאמיסטים, לא נקפה אצבע נגד הקבוצה, ורק עתה הכריזה שתסגור 80 מסגדים שמהם מבעבע רעל, כהגדרתו של ראש הממשלה. במילים אחרות, התיירים הבריטים נפלו קורבן למחדל שלטוני אדיר, והופקרו על ידי משטר הקורא לתיירים אחרים לשוב לחופי המדינה.
ביום שבו התרחש הקטל על החוף, נודע כי שבעה בריטים, תלמידי בית הספר לרפואה בחרטום, הצטרפו לתשעה מחבריהם ועשו את דרכם היישר לחיקו של דאעש בסוריה. ראקה, בירת החליפות, הפכה לעיר קולטת עלייה, ומשפחות מוסלמיות מכל קצווי בריטניה מגיעות בהמוניהן לשעריה. אקצה מחמוד מגלזגו כבר נמצאת שם כמעט שנתיים. היא הפכה להיות לשכת גיוס של אישה אחת, ואף טרחה לפרסם שיר שבו היא מהללת ומשבחת את הרוצח ההמוני מסוס.
בשמו של דיוויד קמרון, אומר שר ההגנה מייקל פאלון, כי הממשלה שוקלת להפציץ את החליפות. הרשו לנו להשמיע צחוק צבאי קצר ומר. עד כה, המאמץ המלחמתי הבריטי היה סמלי ביותר, והוא לא גירד את קצה זקנו של אבו באקר אל בגדאדי. קמרון גם הבטיח לחסל את ג’ון הג’יהאדיסט, שמשפחתו קיבלה בשעתו מקלט מדיני מממשלת הוד מעלתה. בינתיים, עד שהנס הזה יקרה, ממשיכה המשטרה הבריטית לאבטח את המשפחה במקום מסתור, העולה למשלם המסים 1,000 פאונד ביממה. הפוליטיקאים האחרים התגלו אף במערומיהם, ותגובתם לטבח הייתה קריאה לבי.בי.סי לא לכנות את דאעש המדינה האיסלאמית, משום שלדעתם אין היא מדינה והיא גם לא איסלאמית. היכונו לטבח הבא. גם לו, מן הסתם, יהיה קשר לונדוני.
המוסד גנב לי את הנעל…!
לא, זו אינה בדיחה, אלא אמת לאמיתה. אף כי היא מדאיגה, הרשו לעצמכם חיוך כלשהו. אשגר בוחארי הוא אחד הפעילים הבולטים בקהילה המוסלמית, והוא עומד בראש ארגון הנקרא הוועד המוסלמי לענייני ציבור. והנה, באחד הבקרים הבהירים האחרונים, התעורר האיש למציאות מטרידה ביותר – אחת מנעליו נעלמה. לאשגר לא היה כל ספק: השירותים החשאיים של הישות הציונית הם אלה שחשו לביתו באישון לילה וגנבו את נעלו בעודו ישן. ומדוע יעשו זאת? כדי שאחוש חשוף גם בתוך ביתי, והוא גם הוסיף: שמעתי שזה קרה גם לאחרים. נחוש בדעתו לחלוק את הגיגיו עם הציבור הרחב, הסתער בוחארי על הרשתות החברתיות ואף טרח לפרסם מונולוג בן רבע שעה ביוטיוב, שזכה לחשיפה מהדהדת בכל רחבי בריטניה.
במונולוג המצולם, מסביר העסקן, כי הם הרי גונבים בתי אנשים בפלסטין. אתם חושבים שגניבת נעל היא עניין גדול עבורם?! בוחארי אף העלה לרשת תמונה שבה נראה ילד פלסטיני עם נעל אחת, ומתחתיה הכיתוב: הציונים מנסים להפחיד אותי. לדעתו, השירותים החשאיים של ישראל הותירו ברשותו נעל אחת כדי להבהיר לו שהם היו בדירתו, אף כי הוא לא זיהה בה סימני פריצה. יחד עם זאת, הוא גם יודע לומר, שמגופם של הילדים הפלסטינים שישראל הורגת, היא קוצרת איברים. אשגר גם זוכר שמנהיגה מוסלמית אחרת סיפרה לו בשעתו, כי הם מגיעים אליה הביתה ומסדרים דברים מחדש, כדי להבהיר לה שהיו שם. הוא אף התראיין על כך לבי.בי.סי ואמר כי שמע על ספר, שבו מתוארים סוכנים רוסיים שמזיזים רהיטים של יריבים פוליטיים כחלק מלוחמה פסיכולוגית. הווידוי הזה גרר אלפי תגובות לעג מצד גולשים. אחד מהם טען שהמוסד גנב גם את הנעל של סינדרלה, ואחר גילה כי כלבו עובד עבור השירות החשאי. בפעם הבאה שאחת מגרבי תאבד במייבש הכביסה, אני אאשים את אשף, הגיבה גולשת נוספת.
בוחארי עומד בראש ארגון שניהל מצוד אחרי מועמדים יהודים לפרלמנט, במטרה לחשוף אותם כפרו?ישראלים ולמנוע מהם להיבחר. תמהני מי מממן אותו, ולא אתפלא אם הכסף מגיע ממשלם המסים הבריטי. אם אלה מנהיגיה של הקהילה המוסלמית, אולי עדיפים כבר נתיניה של החליפות.
נמשך הג’יהאד האקדמי
עשר שנים חלפו מאז פיגועי לונדון, ונראה שדבר לא השתנה גם תחת השלטון השמרני. בשנה החולפת, לא פחות מ?123 הרצאות ניתנו בקמפוסים הבריטיים על ידי מטיפי שטנה. נתון מזעזע ולא מפתיע נוסף מצביע על כך ש?20 סטודנטים באותם קמפוסים הורשעו בעבירות טרור. אחד מהם ניסה להפעיל פצצה מלוכלכת ולפוצץ פאב. האוניברסיטה הצועדת בראש רשימת מזמיני המסיתים היא קווין מרי. אחריה צועדות אוניברסיטת מזרח לונדון, ווסטמינסטר, קינגסטון, קינגס קולג’ ואסטון. המרצה המבוקש ביותר הוא חמזה צורציס, מתאסלם יווני הסבור כי יש להרוג את הכופרים הלוחמים נגד האיסלאם.
מדכאת עוד יותר היא העובדה שהאיגוד הארצי של הסטודנטים מסרב לקבל את תכנית המניעה של הממשלה. זהו אותו ארגון שהכריז על חרם נגד ישראל, בעודו מסרב להוקיע את דאעש.
מהומה רבה על לא מאומה
דומה כי מעולם לא נטחנו כל כך הרבה מילים, בכל כך הרבה ישיבות, על ידי כל כך הרבה ארגונים אודות אירוע שבקושי יצא לאוויר העולם. במשך חודש תמים, התחבטו במחוזותינו רבים וטובים בשאלה כיצד להיאבק באיום שלא היה וגם לא נברא. הנה היא נוסחת הקסם: יושב לו בפאב כלשהו בלונדון קומץ זבי חוטם הנקראים ניאו-נאצים ומביעים משאלה להגיע אל הכותרות. מה טוב יותר מאשר להודיע על מצעד בשטעטל של גולדרס גרין ובעוד בצהריי יום השבת? הניסוי הקודם בשכונת סטמפורד היל נחל כישלון מהדהד, אבל הפרובוקציה החדשה העירה עולם ומלואו מרבצו, ודומה היה כי אנו עומדים להיות עדים למהדורה שנייה של העימות עם החולצות השחורות של אוסוולד מוסלי בשנות ה-30′ של האיסט-אנד. גם המשטרה לא הוכיחה כושר עמידות ושרת הפנים גררה את רגליה עד אשר, ראו זה פלא, החליט הממסד ללחוץ על כפתור ששמו סעיף 14 לפקודת החוק הפלילי, העוסק בסדר ציבורי, ולהחליט על העברת ההפגנה לקריית הממשלה מחשש למהומות רחוב. אלא שעד אז זכו הקלגסים האנגלים למרב תשומת הלב וסחטו עד הטיפות האחרונות את לשד עצמותיה של אלת הפרסומת.
כצפוי, מספרם של הפאשיסטים לא עלה על אצבעות שתי ידיים ומספרם של השוטרים הכפיל בעשר את היקף הנוכחות שלהם. לובשי המדים דחקו אותם לנקודת איסוף מול דאונינג סטריט והם היוו מיעוט גם ביחס ליריביהם שהרכיבו קבוצות ירוקות, יהודיות ושמאלניות, כמו גם פעילים של התארגנות חד-פעמית הנקראת גולדרס גרין ביחד. אלה צעקו כלפיהם חלאות נאציות ואלה השמיעו חרחורי מחאה אודות הייהוד של לונדון, תוך התייחסות לקבוצת ההגנה השומרים. הם גם הניפו את דגל הקונפדרציה האמריקאי, תוך קריצה לטבח שבוצע בכנסייה השחורה בעיר צ’רלסטון, שבה נרצחו תשעה חברים בחוג התנך המקומי. מן העבר השני, הונפו דגלי בריטניה וישראל. היו שהסבירו כי האנטי-ציונות של היום הפכה מזמן לתופעת האנטישמיות החדשה. סערה בכוס תה אנגלי תתאר בצורה הוגנת את האנטי-אירוע זה. גם לעיתונאים לא היה מה לכתוב. הרחוב הזה ראה מחזות מרגשים יותר בעברו ארוך השנים. האירוניה היא ששני הצדדים חשו כי ידם הייתה על העליונה. להתראות בשכונת הנדון.
