טעימה מתוך השיר הפותח של המופע:
בחוץ, רחובות הסיטי הקרירים עם גורדי השחקים המוארים וקישוטי הכריסמס הנוצצים. בפנים, בקומת המרתף של מסעדת "פלפל", אווירה ישראלית חמה ונטולת יומרות או פוזות.
מי שהגיע להופעה של איגי דיין חווה קול עדין ומעט שברירי, פריטות של צלילים נוגעים שבקעו מהגיטרה האקוסטית שלו (שנקראת "שיר") ותווים שליטפו וגם צבטו.
בלי מחיצות, עכבות או אגו, איגי פרש את ליבו בפנינו ושר על חברה לשעבר, אביו שנפטר ועל עוד זכרונות מהעבר. נפל בחלקנו להקשיב לשירים שעדיין לא נולדו לאוויר העולם באופן רשמי (ושייקח עוד הרבה זמן עד שישוחררו). כל אחד מהם נשמע מבטיח באיכותו.
למשך 10 קטעים, נוצרה בין הנוכחים תחושה קסומה. כצופים התחברנו והאזנו בקשב רב בין כל תו לתו, ואיגי מצידו היה שקע כולו בתוך ההווייה. בפסיכולוגיה של המוזיקה יגדירו את מה שעברנו כחוויית זרימה (Flow).
נוצרה בין הנוכחים תחושה קסומה. איגי דיין, מתוך ההופעה בלונדון
כבר לא רק "המתופף של"
למרות שככה הוא כנראה הכי מוכר, איגי הוא כבר לא רק "המתופף של". מאז "משינה" הוא לקח צעדים לכיוון קידמת הבמה ללא מקלות התופים, ועטה וגם השיל מעליו שכבות רבות של רעש: החל מ-1992 עם אלבום הבכורה שלו בתור אמן סולו, "משהו ממך", ועד להרכב שיצר "איגי דיין והצללים" שיחד הקליטו אלבום נוסף בשם "פשוט מסובך" (2014).
הספר שהוציא לאור לאחרונה, "חוה", הוציא גם את איגי למרחבים ספרותיים חדשים, ועל הבמה אתמול הוא הוכיח את עצמו כזמר-יוצר בחסד. בדומה לשם שיר שאיתו סיים את המופע, נראה שאחרי כל המסע המוזיקלי שעבר הוא אכן הגיע ל"מקום אמיתי".
אנחנו שמחים בעלונדון שתרמנו לערב הזה לקרות ונעדכן אתכם על הופעות דומות שצפויות להתקיים בעתיד הקרוב. הירשמו לניוזלטר שלנו כדי להישאר בלופ.
