תהילת ישראל חלפה עם הרו-בסון זו הייתה הכותרת במעריב אחרי המפגש הראשון בהיסטוריה בין נבחרות הכדורגל של ישראל ואנגליה. קצת קשה לעכל, אבל 21 שנה כמעט דור שלם חלפו מאז אותו אחר צהריים חורפי בפברואר 1986, בו העלה אלי אוחנה את ישראל ליתרון 0-1 נגד אנגליה אחרי בישול של מוטי איוניר, וגרם לכמעט 50 אלף איש ברמת גן לתחושה שמשק כנפי ההיסטוריה והשכינה גם יחד מרחף מעליהם.
אבל אז בא כאמור בריאן רובסון, הקפטן האורח, והשאיר את הרומנטיקה והתקוות הישראליות מנופצות ושרועות פרקדן על כר הדשא שליד קניון איילון. קשר מנצ’סטר יונייטד המחונן והחמדן לא הסתפק בכיבוש שער השיוויון של אנגליה. שלוש דקות לסיום הוא אף הבקיע את שער הניצחון האנגלי, ובמקום לחגוג אפילו תיקו היסטורי מחמיא נגד מולדת הכדורגל, נאלצו שוב כדורגלני הכחול לבן לרדת מהמשטח כאשר הם ממלמלים את מנטרת ההפסד בכבוד והתוצאה המחמיאה.
שנה חלפה, המסגרת נותרה אותה מסגרת ידידותית בלבד גם המיקום (איצטדיון רג) לא השתנה, אבל התוצאה כן. שערים אולי לא נכבשו במשחק הזה בין ישראל לאנגליה, אבל פסגות של אגו מנופח ותהומות של דיכאון ועוד איך כן. ישראל חגגה את ה-0-0 הזה בפברואר 1987 כאילו מדובר בחציית ים סוף השנייה. באנגליה, לעומת זאת, התקשו לעכל את השיוויון והעדר הפיריון מול אנדרדוג גמדי משהו, שהדירוג והמעמד העולמי שלו דאז דמו לזה של בריטניה בכדורסל.
הרבה מאוד מים זרמו מאז בתמזה וגם בירקון. עובדה: בחודש הבא תארח ישראל את אנגליה למשחק הבכורה הרשמי ביניהן, במסגרת מוקדמות יורו 2008, ולמרות שקשה להכריז בשיוויון נפש כי היוצרות התהפכו, הן בהחלט עברו מטמורפוזה. גם במרץ 2007 אנגליה תגיע לרמת גן בתפקיד הפייבוריטית, וישראל תתייצב עם אבן קלע ואמביציות דוידיות.
אבל יחי ההבדל הגדול: בעוד הכדורגל הישראלי הצעיר מנצל את הדור האחרון להתקדמות רבתי ברמת הנבחרת והמועדונים, מגיע לפלייאוף יורו 2004 ומגרד את הפלייאוף של מונדיאל 2006, שולח נציגים לליגת האלופות ולרבע גמר גביע אופא גם יחד, מטפס לסביבות המקום ה-40 בדירוג הבינלאומי ומרשה לעצמו לשאוף או לפחות לחלום בהקיץ על גבהים חדשים – הרי שאצל שלושת האריות האנגלים התהליך הוא הפוך: האמביציות נותרו ללא פגע, גם התקוות והאמונה נשארו על כנן – אבל היכולת, הו היכולת. במקום להתקרב לפוטנציאל שהכל מצמידים לה, היא הולכת ומתרחקת ממנו כמו ספינת חלל מכדור הארץ, וצריכה להישמר היטב לבל תאבד את דרכה או תתרסק. יוסטון, ווי הב א פרובלם.
אנגליה הפסידה זה עתה לספרד 1-0 באולד טראפורד במשחק ההכנה האחרון לפני הנחיתה בנתבג. האכזבה במשחק הרעים הזה באה אחרי דיפרסיות גדולות בהרבה תיקו רשמי ביתי עם מקדוניה (0-0) והפסד שלומיאלי לקרואטיה בזאגרב (2-0) שניהם במוקדמות אליפות אירופה. אחרי טורניר גביע עולם שאיכזב את האומה לא פחות מהתנהגות בית המלוכה בעת מותה של הנסיכה דיאנה, נחתה לפתע על האנגלים ההכרה שדברים בנבחרת אנגליה לא ישתפרו בהינף שרביט עם מינוי של מנג’רX במקום Y, מה גם שהאיקס (סטיב מקלארן) היה במשך יותר מחמש שנים הסגן של הוויי (באידיש זה וויי, וויי, וויי).
וכך הפך פתאום משחק חוץ סביר בישראל לקראנץ’ (Crunch) גיים, בו עשוי להימצא על כפות המאזניים לא רק גורל העפלת אנגליה לאליפות שתתקיים בשווייץ ובאוסטריה בשנה הבאה, וחוזה העבודה של המנג’ר מקלארן – אלא גם עתיד בציר הכישרונות האנגלי הבינלאומי שעל הנייר נחשב לטוב ביותר בהיסטוריה, אבל על המגרש מתפקד כמי שכפאו שד (הציפיות?).
בארץ הקודש, לעומת זאת, התרחש תהליך הפוך. למרות הנטייה המקומית להעלות את רף הדרישות מהנבחרת ללא כל קשר למציאות ולמצאי, משחק נגד אנגליה היה מגייס בדרך כלל לתמונה את שארית הפרופורציות. ואולם, העובדה שנבחרת ישראל הצעירה זה אך העפילה לגמר אליפות אירופה ואף מתחילה לשגר לנבחרת הבוגרת צעירים מחוננים ומבטיחים כמו יובל שפונגין, בן סהר (צ’לסי), טוטו תמוז ועמית בן שושן, בתוספת לתחושת החידוש ומשב הרוח המרענן במשחק הידידות נגד אוקראינה ברג בתחילת החודש (1-1), בצוותא עם הכירסום המתמשך אצל היריבה מאנגליה עוררו כאן, ממטולה עד אילת, את ההרגשה שניצחון על הלמפארדים, הרונים והטרים לא נמצא בדיוק בשמיים.
זהו סוג של מצב קוטבי ישראל בעליה, אנגליה בנסיגה שהופך את העימות במוצאי שבת ה-24 במרץ – לפחות לפני שנבעטה בו בעיטה – למסקרן, מרתק ומאתגר הרבה יותר. התמונה הזו תתבטא גם בביקוש. מחירו הנקוב של כרטיס רשמי למשחק הוא כביכול 90-120 שקלים, אך למעשה עולה 360-480 שקלים. ההתאחדות לכדורגל נקטה כאן בשיטה שיווקית מפלה אך יעילה: לא ניתן לקנות כרטיס רק לדו קרב בין דרור קשטן לסטיב מקלארן. אוהד החפץ לחזות בסטיב ג’רארד, ריו פרדיננד ושות’, צריך לרכוש את חבילת הכרטיסים המלאה לכל משחקיה הנותרים של ישראל במוקדמות. הפטנט הזה, בצוותא עם הביקוש העצום שעוד יילך ויגבר (ויהפוך לפרנזי חסר מעצורים במידה שדייוויד בקהאם יוחזר לסגל האנגלי) ככל שיתקרב מועד המפגש הספורטיבי הבינלאומי הגדול ביותר בתולדות ישראל, מאיימים לייצר כאן שוק שלידו הים השחור ייראה בלונדיני. ראו הוזהרתם.
