אולי לא המתנתם למדריך שכזה, אבל יכול מאוד להיות שאחרי היכרות קצרה עמו לא תוכלו בלעדיו. על פני 224 עמודים צבעוניים המודפסים על נייר מהודר מכנסות שתי מחברות הספר, רחל קולסקי ורוזלין רוסון, לא רק את האתרים היהודיים הקלאסיים של העיר, אלא גם כמה מיהלומיה החבויים.
גם אם נצא מנקודת ההנחה שכל ישראלי מצוי מכיר את טביעות האצבע של יהודי מזרח העיר במאות ה-19 וה-20, החל מווייטצ’אפל וכלה בשוק פטיקוט ליין, ספק אם הוא יודע על כל היתר. כאן בא לעזרתנו ספר הטיולים המרחיק אפילו עד לאמצע המאה ה-17, כאשר היהודים קיבלו היתר לשוב לאדמת אנגליה. הספר מגלה לנו היכן המקום בו עמד בית הכנסת הראשון בין השנים 1657-1701, על היסטוריית כיכר דוונשייר שבה ישבה הנהגת הקהילה היהודית ב-1859 וגם על בית הכנסת הספרדי, בוויס מרקס, שהוקם ב-1701 ועדיין פעיל.
ברחוב האופנה (פאשן סטריט), לדוגמה, התגורר הפעיל ציוני, ישראל זנגוויל. משם אפשר להגיע אל ביתה של מרים מוזס, ראש העירייה של רובע סטפני הקדום, ברחוב פרינסלט, ממש ליד בית הכנסת שהפך למוזיאון ההגירה. לא הרחק משם, ברחוב אלדר, התגורר הצייר מרק גרטלר. בקרבת מקום נמצא הבית בו חי ג’ק כהן, מייסד רשת טסקו, שחי בשכנות לצייר והמשורר, איזק רוזנברג, למחזאי, הרולד פינטר, וגם לרוני סקוט, המפורסם בשל מועדון הג’אז שהקים בסוהו. כל אלה, ורבים אחרים, נולדו באיסט-אנד, שהפכה זה מכבר למעוזה של הקהילה הבנגלית בלונדון.
מה שמעניין בספר הוא הדגשת העובדה שיהודים הטביעו את חותמם בכל מקום בעיר. רוטשילד, מונטיפיורי, דיזראלי ולסלי הור-בלישה בשכונת מייפר. בלישה? הוא היה שר המלחמה הבריטי בשנות ה-30′, אך התפרסם בעיקר כמי שהגה את רעיון האורות המהבהבים משני צדי מעברי החצייה. אלה נקראים על שמו כאשר היה שר התחבורה. בסוהו לא נפקד מקומו של קרל מרקס. ובסיטי? שם, מסביב לרחוב היהדות, בו כיהן סר מוזס כשריף של הכרך ההומה, ניתן למצוא אנדרטה לזכרו של יוליוס רויטר. כן, זהו האיש על שמו נקראת סוכנות הידיעות הבינלאומית ואפילו מועסקיה לא יודעים היום ששמו האמיתי היה ישראל בר יהושפט.
כמה כבר יודעים שהשחקן הבלתי נשכח, פיטר סלרס, היה יהודי? מי שמתוודע לכך בפעם הראשונה יכול לנסוע לשכונת מזוול היל ולהצטלם ליד ביתו. צפון-מערב לונדון גידלה ענקים רבים. ראש וראשון להם היה זיגמונד פרויד בשכונת בלסייז פארק וכמוהו בתו, אנה, ופסיכואנליטיקאית נוספת (וגם יריבה מרה) בשם מלאני קליין. בשכונת סנט ג’ונס ווד חי לו שנים רבות הצייר, אוסקר קוקושקה, ולא הרחק משם, במיידה ווייל, חי לו אמן התסרוקות, וידל ששון. השמות הללו, ורבים אחרים, גדלו בשכונות בהן היו בתי כנסת, בתי ספר ובתי תמחוי ולצערנו, רבים מאותם מבנים שינו את ייעודם זה מכבר. בית התפילה של נוטינג היל גייט הפך לבית ספר לא יהודי ובית כנסת אחר ברחוב ברוק גרין, ליד קנזינגטון, הפך לכנסייה סינית, שהותירה על כנה את החלונות המעוטרים במגני דוד צבעוניים.
החיים היהודיים בלונדון עברו צפונה במהלך העשורים האחרונים. עובדה זו מקבלת ביטוי במידע המעודכן על חיי היומיום המאפיינים את גולדרס גרין, הנדון ואחיותיהן מכאן ומכאן. בעוד הצד המזרחי עשיר במידע על בתי קברות, ב-NW יעודכנו הקוראים בעולם הקולינרי שהלך ותפח עם השנים. כן, בייגל ופלאפל היו ונותרו מוקדי המשיכה, לצידם של חנויות, מאפיות ומסעדות כשרות. הספר כולל 17 מפות מפורטות ומסלולים מוצעים, היכולים להעסיק את הקורא למשך השנים הבאות.
Jewish London. Rachel Kolsky & Roslyn Rawson. New Holland Publishers. 224 pages. £10.99.
