״אדם פשוט למדי ומלא בניגודים נפלאים״
היה שלום, בני נגרי.
המוזיקה חיברה בין בני וביני לפני יותר מ-20 שנה. הוא אהב לבוא אליי לאולפן לשבת, לדבר, לנגן, לחקור תוכנות מוזיקה למיניהן, להקליט ולהיות חבר. לא פעם גילינו שהזמן עבר לו בלי משים ושנסחפנו וכבר בוקר… זו הייתה תקופה נפלאה. בני היה הראשון שממנו ביקשתי תגובה על כל הפקה או הקלטה חדשה שלי. הוא היה חד קליטה, בעל טעם נפלא וניסיון עצום. תמיד ידעתי שאם בני מאשר ומחמיא אז זה טוב!
בני הספיק לעשות כל כך הרבה בחייו, שהסתיימו בטרם עת. לא אשעמם אתכם בפרטים הידועים לכל (“שתי אצבעות מצידון”, “אל תקרא לי שחור”). גוגל יודע למצוא ים של אינפורמציה על בני נגרי – האיש ופועלו האינסופי – שזכה להערכה רבה מאומנים רבים וטובים, ומקהל רב שלא תמיד ידע על המעורבות של בני במוזיקה, שהפכה לנכס צאן ברזל בפולקלור והקלאסיקה הישראליים והעולמיים!
אבל בני בחר לחיות הרחק מן ההמון הסואן והרחק מאורות הזרקורים. הוא עקר ללונדון בתחילת שנות ה-90׳, המשיך לכתוב ולעבד מוזיקה לפרויקטים שונים בארץ ובעולם, בהם אלבומים נפלאים עם תזמורת פילהרמונית לבועז שרעבי ולריקי גל, בין השאר.
לדעתי, רוב הישראלים לא ממש יודעים על הצדדים האחרים של בני, שכללו הרבה מוזיקה קלאסית שאותה אהב מאוד. היה לי הכבוד לקחת חלק בפרויקט אופרה נפלא שבני הלחין ועיבד – “שירת דבורה”, בביצוע זמרת אופרה אמריקאית נפלאה בשם סינתיה קלרי, שהוקלט אצלי באולפן בלונדון.
בני לא ישב בשקט לרגע. הוא אהב ללמוד כל דבר. הוא לא הפסיק ללמוד, ואני בטוח שהרבה לא יודעים שלצד אלבומי זהב ופלטינה, החזיק בני בגאווה ראויה בתואר בפסיכולוגיה וגם בתואר דוקטור! עבודת הדוקטורט של בני, שעסקה בפסיכולוגיה של המוזיקה בסרטים, הופצה באוניברסיטאות ברחבי העולם.
אבל ד”ר בנימין נגרי היה אדם פשוט למדי ומלא בניגודים נפלאים. חבר נאמן, איש שיחה מעניין, דעתן חזק ועם זה – צנוע וישר. הוא אהב אנשים, אבל בחר להתרחק מהם. הוא שמר על קשר עם קומץ חברים ישראלים, אבל תמיד שמח להכיר אנשים מעניינים חדשים. בעיקר שמר על קשר עם חברו הקרוב ביותר, טום, שהלך לעולמו לא מזמן והנחית על בני עצב ללא סוף.
הוא אהב טכנולוגיה ומחשבים ואפילו בנה לעצמו ולאחרים אתרים באינטרנט, אבל סירב להשתמש באופן קבוע במכשיר סלולרי. בני בורך בתמימות קסומה ובכמיהה חזקה לצדק. הוא ידע שהעולם רחוק מלהיות הוגן כלפי כולם, אבל התרתח בכל פעם מחדש כשנתקל באי הצדק הצפוי. כאילו זו הפעם הראשונה שזה קורה.
חוץ מפרחים בקנה, היו בקנה של בני תוכניות להמשך עשייה כהרגלו ואפילו מצבו הבריאותי שהתדרדר בשנים האחרונות לא עצר אותו. עד שהכל עצר!
בני חבר יקר, השארת אחריך חותם כל כך משמעותי, שייחרט בהיסטוריה הישראלית לנצח. השארת גם חותם אישי שייזכר לעד על ידי כל מי שזכה להיקרא חבר שלך. אני זכיתי. היה שלום, בני נגרי.
יוסי יופה
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
״הכניס את המוזיקה השחורה לרוק הישראלי״
חדשות עצובות מלונדון. בני נגרי, המלחין והמעבד המוכשר, ודוקטור לפסיכולוגיה יונגיאנית ופוסט-יונגיאנית, מת. בני הלחין בין השאר את “יעלה ויבוא”,”שתי אצבעות מצידון”, ועוד ועוד, הכניס את המוזיקה השחורה לרוק הישראלי ב”אל תקרא לי שחור”, עיבד והפיק מוזיקלית את האלבום הבינלאומי של עפרה חזה “שירי תימן” ועוד. היה לנו הרבה מהמשותף (מעבר למוזיקה כמובן) – גם האהבה ללונדון (בה חי ב-30 השנים האחרונות) וגם התשוקה האקדמית. לאחרונה שוחחנו בעניין ספרו המעניין, שיצא באותה הוצאת ספרים אקדמית שבה יצא הספר שלי… עסק במוזיקה, פסיכותרפיה ומחקר, והיה איש מקסים ומעניין. יהי זכרו ברוך!
משה מורד
הכרתם את בני נגרי ז״ל ומעוניינים גם לכתוב דברי הספד או לשתף תמונות שלו? שלחו אותם לאימייל הזה.
