בכללי אני בלתי! – פרק 7

מנו-פרוז בגיל המנופוז – הרבה מציאות, מעט דמיון ומה שבניהם שכבר אי אפשר לישון בלילה!

והפעם טור שמחייב אותנו לעשות בחירה קשה – פנים או תחת?

לנשים באשר הן ולגברים שרוצים להבין אותנו (קצת) יותר!

מאת: שחף ויינר- איתן

* מנוסח בלשון נקבה וללא התנצלויות.

“אמא, שומעת? עליתי 2 קילו השבוע – והפנים שלי נראות כאילו יצאתי עכשיו מבוטוקס וחומצה.
השקע מתחת לעיניים? נעלם!
WELCOME ביתי היקרה – ברוכה הבאה לגיל שבו את צריכה לבחור– פנים או תחת? מה תעדיפי? “

בסה”כ… שיחה מעודדת – הבנתי איך לחסוך ביקורי בוטוקס, אבל מה לעזאזל עושים עם כל התחת ושלא לדבר על הבטן – או בשמה המדויק: צמיג ג’יפ’ 4 על 4 – שמתעקשת לא להתפנצ’ר? 

כל אחת והשריטה שלה …
לי יש אישיו עם משקל מאז שאני זוכרת את עצמי. כילדה הייתי מאוד רזה – השכן מלמטה, היה עולה כל צהרים עם כריך פסטרמה, לוודא שאני, כילדת מפתח ששני הוריה עובדים מחוץ לבית, לא מורעבת…
ועל הדרך להפסיק את הקרב היומי ביני לבין אחותי.

תופעת ה’אקורדיון’ – ‘עולה- יורדת, עולה- יורדת’ – החלה אצלי אחרי ההיריון הראשון, שבו עליתי מעל ל- 30 קילו כי – “כמה פעמים אהיה בהריון בחיים שלי? זה הזמן שלי להתפנק” –  משפט שנאמר מיד אחרי שחיסלתי ארבעה קוראסוני שקדים מול פניה המופתעות של סבתי ההונגריה שגם בחלומות הלילה שלה נזכרה בבעתה איך כילדה סירבתי לאכול את הגולש שלה.

ואז….תנו בתופים ובמחולות….הגיע ‘גיל הלימונצ’ילו’ המפואר – ואין כבר אקורדיון. יש רק – ‘עולה ועולה’!

פתאום גם לא יכולה לאכול כל דבר…..

וכל ה – ‘עולה- עולה’ הזה אינו מתרחש בגלל שנאכלו ארבעה קוראסוני שקדים – השתגעתן?! –
וזה לא כי אני ‘שומרת’, אלא כי כרובית, ברוקולי, חומוס, עדשים, קמח לבן, סוכר ומטוגן = כאב בטן ברמת צירי לידה. אז אומרים בי – ביי לרשימת המאכלים ועדין – הבטן פה כדי להישאר.

מאמרים קשורים

בריטניה תשקול מכירת נשק לישראל

קורבן מלחמת האחים השמרנית? תרזה מיי התפטרה

טורניר שמח וסקסי

בריטניה תחת התקפה מחודשת

מה עושים?
לא מזמן שיתפתי חברה טובה ששוב עליתי במשקל ולא משנה כמה אימוני כוח אני עושה או כמה מעט אני אוכלת והיא – עצרה אותי, הביטה לי בלבן של העיניים במבט מזועזע ושאלה:
‘תגידי…את נערה בת 13? מה את בכלל עולה על המשקל? את בריאה? כן! מבסוטה מהחיים בסה”כ – כן!
אז את מי זה מעניין?’

וזהו – נקודת המפנה שלי! ( אולי בגלל שיש לי בת 13 בבית ואת זה דווקא לא הייתי רוצה שתיקח בהעברה דורית)

נכון, לא פשוט למי שחיה שנים עם ‘אישיו’ עם משקל אבל וואלה – בגיל הלימונצ’ילו – אם אני כבר מקבלת את עצמי עם חוסר השינה, מצבי הרוח המשתנים ועוד שלל צ’ופרים – אני יכולה גם לקבל את הצמיג.

ולסיום למקרה ותהיתן…פנים או תחת?
אחרי כל ההתלבטויות, הדיאטות והאימונים – הגעתי למסקנה חותכת – בגיל הזה –
אני בוחרת – פנים! בכל זאת הם הדבר הכמעט ראשון שאני רואה כל בוקר (מיד אחרי הפנים היפות של בעלי וקשקושיי הזנב של הכלבים שלי) ואין כמו להתחיל את היום עם חיוך!

ונ.ב אופייני לגיל הלימונצ’ילו ולאופטימיסטית חסרת תקנה שכמוני – אני לא מוכנה לוותר לגמרי על התחת ובמאמץ לא קטן ואם זה מאוד חשוב – מאמינה שאנו יכולות להשיג את ה- ‘גם וגם’.

ובמעבר ישיר לאפרת – האם סוף סוף היא תגלה מי מאחורי משחק המעטפות ? …

השעה שבע ועשרים. הרוח הלונדונית הקרירה הצליחה לחדור גם מבעד למעיל העבה שלי, אבל הלב

פעם חזק הרבה יותר מהקור. מעטפה אדומה אחת, משפט אחד קצר בכתב יד שהרגיש לי מוכר – והנה אני כאן.

מסעדה איטלקית – האוכל האהוב עלי בשכונת נוטינג היל – השכונה האהובה עלי –מדויק להפליא!

“ערב טוב אפרת'” המלצרית מחייכת אלי “בואי אחרי בבקשה”. מופתעת מהיחס האישי והחם הכל-כך לא אופייני לבריטים. אני מהנהנת ונגררת בעקבותיה, לב פועם, ראש מלא שאלות.

אני מתיישבת לאט. במרכז השולחן זר סיגליות משגע. “מישהו כבר הזמין עבורך יין לבן” ממשיכה המלצרית בחיוך. מישהו. וליד הזר מעטפה סגולה חדשה.

אני מביטה סביב: זוגות משוחחים בשקט, צחוק עדין ברקע, צלילי פסנתר רכים. המלצרית מגיעה עם

תפריט שנראה כאילו תוכנן במיוחד לערב הזה – בדיוק המאכלים שאני אוהבת, מישהו שמכיר אותי טוב דאג לכל פרט.

פותחת את המעטפה –’שבי, תנשמי, תני לערב הזה להוביל אותך. הערב את רק מקבלת. אין שאלות’

אני מניחה את המכתב, אוחזת בכוס היין, לוגמת לאט. חום עדין מתפשט בי. חלק בי רוצה לקום ולחפש,

לדרוש לדעת מי שלח אותי לכאן, אבל חלק אחר – חדש, רגוע – אומר: פשוט תהיי. פשוט תהני.

ומשהו בלב כבר יודע – כמעט מובן מאליו. עדיין, אני בוחרת להמתין.

הדלת נפתחת. אני שומעת את חריקת הצירים ומרימה את הראש. דמות מוכרת נכנסת, ריח בושם אהוב במיוחד, אור נרות משתקף על פניו…

אני לא אומרת מילה. רק מחייכת – חיוך של מי שיודעת שהתשובה קרובה, אבל נהנית מהרגע שבו הסוד

עוד תלוי באוויר, מתוק ולא מפוענח.

הגילוי לו כולנו ציפינו? – בפרק הבא.

החלק החשוב ביותר – אל תהיו בלתי!

אם אהבתן, מצאתן ערך, עלה חיוך על פניכן – כתבו לי בתגובות, הציעו, חשבו  –

מה השריטה שלך – והאם את כבר שלמה איתה או עדיין מלטפת אותה בערב?

ואת מי לדעתך תפגוש אפרת בפרק הסיום, רגע לפני שמתחיל לו סיפור דמיוני חדש?

כי אם לא תשתפו, איך אני אדע?

שלכן שחף