הכל החל ב-2014, לאחר שמועצת עיריית לסטר החליטה לתמוך בחרם על מוצרים מהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית. הארגון JHRW (ר”ת של Jewish Human Rights Watch) נוסד ב-2015 כדי להתנגד לתנועת הבי-די-אס. את החלטת עיריית לסטר הארגון ראה כהחלטה אנטישמית, שגם מפרה סעיף בחוק הנוגע לשוויון במגזר הציבורי (PSED – ר”ת של Public Sector Equality Duty).
בנוסף, הארגון טען כי היה זה מהלך שנועד לקבל עוד קולות מצביעים ממוסלמים לפני הבחירות. ב-2016, המאבק המשפטי החל כש-JHRW פנו לבית המשפט העליון לערעורים באנגליה ובוויילס בנוגע להחלטותיהן של עיריית לסטר וגם של מועצות אחרות, כמו גווינד’ וסוונזי בוויילס.
“החרם הוא מתון ולגיטימי”
בית המשפט פסק כי החלטת עיריית לסטר להחרים מוצרים מהתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית היא “מתונה ולגיטימית”. השופט סיילס אמר בפסק הדין, כי “ההחלטה עצמה הכירה בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום וללא מתקפות, ומטרתה הייתה לגנות רק חלק מפעולותיה של ממשלת ישראל”.
כמו כן, השופט לא מצא קשר בין החלטת העירייה ובין תנועת הבי-די-אס, ולכן גם לא לאף תנועה אנטישמית. “קריאה לחרם על מוצרים היא מחווה ידועה של סולידריות פוליטית עם קבוצות מדוכאות מעבר לים, כפי שהומחש בקריאות לחרם על מוצרים מדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד”, אמר בסיכום פסק הדין.
“ניצחון חשוב כנגד האנטישמיות”
עיריית לסטר כמובן יצאה מסופקת מהפסיקה, אבל הארגון שתבע אותה יצא מעודד למרות הכל, והגדיר את פסק הדין כ”ניצחון חשוב כנגד האנטישמיות וכל צורות האפלייה”. דובר הארגון אמר, כי “בעוד שהערעור נדחה, הפסיקה ביצעה כמה שינויים חשובים מאוד בחוק, שהם ניצחון הרבה יותר גדול”.
לדבריו, “פסק הדין מביא לשינוי מהותי בחוק בנוגע לאופן שבו מועצות מקומיות יכולות להציע החלטות ולדון בתנועות החרם השנויות במחלוקת… מועצת לסטר טענה שאם היא תיישם את החובה לשוויון במגזר הציבורי (PSED) בדיוני המועצה – זה עלול לפגוע בחופש הביטוי של חבריה. בית המשפט דחה את הטיעון הזה באופן נחרץ”.
בשורה התחתונה, על פי הארגון JHRW, תוצאת המשפט היא שמעכשיו רשויות מקומיות שירצו להנהיג חרם דומה, לא יוכלו לעשות זאת באופן חוקי – אם הן לא יתחשבו בהשפעות החרם על הקהילה היהודית ועל התגברות המתקפות האנטישמיות.