אחרי כל ה”הייפ” שעשו למופע הזה וכשנה וחצי אחרי שהכרטיסים כבר נקנו – מגיעים ל”המילטון” עם המון ציפיות. האמת? השבחים מוצדקים לחלוטין ורף הציפיות מתממש ולא מאכזב! וזה בניגוד למקרה דומה אחר של “הארי פוטר והילד המקולל”, שבו לא הבנתי על מה כל המהומה (טוב, אני כנראה במיעוט שלא נמנה על מעריציה של ג’יי קיי רולינס…).
אז למה מוצדק? זו לא התפאורה שנראית מרשימה כשנכנסים לאולם המפואר, אבל בעצם לא משתנה בכלל. גם לא התלבושות שמייצגות את רוח התקופה, וגם הן לא משתנות באופן דרסטי. אז מה כן? זה בעיקר בגלל הסנכרון המרשים בין המילים, המוזיקה, הכוראוגרפיה והסיפור עצמו. הכל עובד כמו שעון. הכל חי. הכל בתנועה. כצופה אתה נשאב אל תוך העלילה, לא רוצה לפספס אף מילה. מזדהה עם הדמות הראשית, כואב איתה. לא רוצה שהסוף יגיע (במיוחד אם מכירים את הסיפור).
איך אף אחד עדיין לא עשה מזה מחזמר?
למי שלא יודע במה מדובר, היוצר לין-מנואל מירנדה קרא את הביוגרפיה של אלכסנדר המילטון, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית. מירנדה לא הבין איך זה שאף אחד עדיין לא עשה מזה מחזמר (הועלתה הצגה על המילטון בברודווי אי-שם ב-1917). אז זה בדיוק מה שהוא עשה, רק עם כמה עקרונות מנחים. האחד, צוות השחקנים צריך להיות מעורב. כלומר, גם שחורים וגם לבנים (המילטון ושאר האישים היו במקור לבנים). השני, המוזיקה לא תהיה ברוח התקופה, אלא שילוב מודרני של ז’אנרים, כמו ראפ, היפ-הופ, סול ורית’ם אנד בלוז.
שיר אחרי שיר, אנחנו עוקבים אחרי קורות חייו של המילטון ושל האנשים סביבו. ג’ורג’ וושינגטון בעל הטון, המרקיז דה לה פייאט הצרפתי המהפנט, תומאס ג’פרסון שמנסה לשמור על פסון, אלייזה סקיילר המילטון שבחינניות זזה. כשנזכרים במחזמר – קשה שלא לחשוב עליו בחריזה…
כמעט שלוש שעות שעוברות בלי להרגיש
יש כמובן עוד דמויות מרכזיות, כמו ארון בר, שאותו מגלם השחקן הבריטי גיילס טררה. לטררה יש הגייה לקויה של העיצור S, שזו בחירה מאוד מעניינת לאחד השחקנים המובילים. אבל זה לא עוצר בעדנו להבין מה הוא אומר (מתרגלים אחרי כמה שירים). צריך גם לציין את השימוש המאוד חכם באותם שחקנים שמגלמים דמויות שונות.
המוזיקה היא די קליטה, אבל לא דרמטית מדי. רואים שהיא פשוט נועדה לתמוך בדקלום ובזרימה של הסיפור. בזכותה הזמן (כמעט שלוש שעות) פשוט עובר בלי להרגיש. מירנדה, אגב, כתב את השירים לסרט הילדים המצליח “מואנה” ויש דמיון רב בין כמה מהשירים בסרט למופע. המוזיקה גם עוזרת ליצור מצבים קומיים, כמו בשיר החוזר והמשתנה של המלך ג’ורג’ השלישי. ג’ורג’ לא רוצה לאבד שליטה בארץ החדשה מעבר לאוקיינוס, מה שהוביל לקרבות עקובים מדם במלחמת העצמאות של ארצות הברית. למרות הנושא החמור, המלך הופך לקריקטורה מוגזמת כשהוא שר וקשה שלא לצחוק מהמניירות שלו.
קריצה ברורה נגד אמירות פופוליסטיות של פוליטיקאים
כדאי לדעת שיש איזושהי מחאה מאחורי הכל וקריצה ברורה נגד אמירות פופוליסטיות של פוליטיקאים נגד הגירה. הביטוי הכי טוב לזה מגיע במשפט בלתי נשכח שנאמר בשיר Yorktown: “מהגרים – אנחנו יודעים לסיים את העבודה”. הקהל באולם לא נשאר אדיש לאמירה הזו ומריע. אגב, אחרי כל שיר יש מחיאות כפיים מה שגורם לנו לחשוב לפעמים שאנחנו בהופעת מוזיקה רגילה.
כרטיסים למחזמר הוא גם עניין שחייבים להזכיר. אחרי הסכומים המטורפים שהוצעו באתרי הכרטיסים להצגות בלונדון להצגה של “הארי פוטר”, נראה שהלקח נלמד. התור שמשתרך מחוץ לתיאטרון ויקטוריה פאלאס הוא לא לאנשים שרוצים לקנות כרטיסים, אלא לבעלי כרטיסים שצריכים לעבור את שלושת שלבי הבדיקה הקפדניים (יחסית). צריך להציג אימייל של אישור רכישת הכרטיסים, תעודה מזהה ולבסוף את כרטיס האשראי שממנו בוצעה ההזמנה. אז באמת כדאי להזמין כרטיסים מהאתר הרשמי (שמוביל לטיקטמאסטר) ונסו גם את מזלכם שם בהגרלה.
פרטי המחזמר ״המילטון״ בלונדון
מתי: עד 15 בדצמבר 2018. ב’-ש’, 19:30. ה’, ש’, 14:30.
איפה: תיאטרון ויקטוריה פאלאס, לונדון.
כתובת: Victoria Palace Theatre, Victoria St, Westminster, London, SW1E 5EA
מחיר: עד 200 פאונד.
לחצו כאן למידע על כרטיסים לעוד הצגות ומחזות זמר בלונדון
