העיתונות כמובן מפרגנת. אפילו העויינת. אריאל שרון הפך לפתע לחסיד אומות עולם וראש השבכ לשעבר, אבי דיכטר, זוכה לראיון מתחנף באינדיפנדנט הסבור, כמובן, כי עזה צריכה להיות רק ההתחלה.
אבל דווקא החזית המוסלמית-הבריטית מתחממת. הנה מסתבר כי חומר הנפץ אשר בעזרתו נרצחו עשרות בני אדם ב-7 ביולי, היה עשוי מאותו סוג בו השתמשו המתאבדים במייקס פלייס בתל-אביב שנתיים וחצי קודם לכן. המכנה המשותף ידוע. בשני המקרים הייתה זו ידם של מחבלים בריטים ממוצא פקיסטני. אולם יש כאן חוט מקשר נוסף. שמו מוחמד סידיק חאן. הוא היה אחד מארבעת מבצעי הטבח בלונדון – וגם זה ששהה בישראל יממה אחת בלבד, לילה לפני שבוצע מעשה ההרג על הטיילת. האם העבירה ישראל מידע זה לידיעת הבריטים? האם עשו בו האחרונים שימוש? עתה ברור כי אותו מוחמד השתייך לחוליה שביצעה את שני הפשעים.
שני המחבלים האנגלו-פקיסטנים השתייכו גם ל-ISM – התנועה הבינלאומית לסולידריות, שחבריה הביעו הזדהות עם הפלסטינים במהלך השנים הראשונות של העימות המזוין נגד ישראל. גם הפעיל הבריטי, תום הרנדאל, נקלע לקו החזית בשמה של אותה תנועה. בשבוע השני של אוגוסט נדון סמל תייסיר אל-היב, החייל הבדווי שירה בו, לשמונה שנות מאסר. המשפחה טענה כי מדובר בעונש קל, אולם יש להניח שאף עונש דומה לא יהיה מנת חלקם של אותם סוכנים שחיסלו את הברזילאי. קשה לזכור כמה מחסלים בריטים שוגרו אל מאחורי סורג ובריח לאחר שהתנגשו בחייהם של אנשי ה-IRA במהלך שנות הלחימה בצפון-אירלנד. רק תארו לעצמכם מאמר מערכת של הגרדיאן אם אנשי שבכ היו מחסלים אחות סיעודית פיליפינית בדרום תל-אביב רק משום שחשדו כי מדובר במתאבדת פוטנציאלית. תארו גם את הכיסוי של ה-BBC לאחר שמתברר כי השבכ שיקר וטען כי היא ניסתה לברוח ואף לבשה מעיל גשם ביום מזרח-תיכוני חם במיוחד…
אבל למה להיות קטנוני? יש עניינים חשובים יותר. קחו למשל את מה שנקרא המועצה המוסלמית הבריטית. זהו, כביכול, הגוף שמייצג את האוכלוסייה הבריטית המוסלמית בפני הממשלה. טוני בלייר סייע בהקמתה של מועצה מתונה זו, בראשה עומד מזכל מתון לא פחות שאף קיבל מדאונינג סטריט תואר אצולה בשנה שעברה. ובכן, אותו סר איקבאל סקראני מאד כעס על התוכנית פנורמה ששודרה ב-21 באוגוסט, ואף ניסה למנוע את שידורה. כל זה בגלל כתב אמיץ בשם ג’ון וור שהזכיר לאותו סר את סירובו להשתתף בינואר השנה באזכרה השנתית לחללי השואה. לאותו מנהיג מתון יש גם בעייה בכל מה שקשור להגדרת המחבלים הפלסטינים הרוצחים ילדים בחוצות ירושלים. עתה, מסתבר, כי למועצה זו יש קשרים עם ארגונים דתיים אלימים במיוחד הקיימים בבריטניה ובפקיסטן. אחד מהם הוא ג’מעאת אל איסלאמי הרוצה להנהיג את השאריעה במדינה. השני הוא אהל אל חאדית’ הפועל בברמינגהם, הקורא למאמינים שלא לחבוש כובעי בייסבול מערביים, לא להיות בעלי כלבים, לא לצפות בתוכניות טלוויזיה ולא ללחוץ ידי נשים….
עכשיו מגיח הסופר סלמן רושדי ומזכיר לנו כי אותו סקראני היה זה שבשעתו צידד בעונש המוות שהוטל עליו על ידי האיטוללה חומייני. מוות הוא עונש קל מידי עבור מחבר ‘פסוקי שטן”’, אמר עליו האיש עוד ב-1989. וזהו המנהיג המתון שדרכו מבקש טוני בלייר לאלף את האוכלוסייה המוסלמית באיים הבריטים. מעניין מה יש לאיש לומר על מוחמד אל מאסארי, איש עסקים סעודי היושב בלונדון ומנהל אתר אינטרנט באמצעותו הוא מעניק מידע למחבלי הג’יהאד. לא, אין סיכוי ששר הפנים המגוחך, צ’ארלס קלארק, ישלח אותו לכל הרוחות, אבל לא נופתע אם קן ליווינגסון המאוס יערוך לכבודו חאפלה בבניין העירייה. הרי היה זה ג’ון פרסקוט, סגן רהמ, שלא ניסה למנוע את שובו של מוחמד אל באקרי מביירות, כאשר החלטה מנהלית אחת הספיקה לכך. אולם כאשר איאן בלייר, מפקד המשטרה, טוען כי אין כל רע בלהיות פונדמנטליסט – הכול צפוי במדינת חלם זו, הקרוייה בריטניה.
