אהובה כהן משמשת כמנהלת בפועל ודוברת של תיאטרון שוליים קטן ומצליח שנקרא ניו-אנד והוא ממוקם בלב שכונת היוקרה הצבעונית, המפסטד. בשנים האחרונות היא פועלת להביא מחזות ישראליים מקוריים והפקות ישראליות שונות. הקהל ממלא את האולם (84 מקומות) מורכב לא רק מישראלים ויהודיים מקומיים. לתיאטרון יש רשימת תפוצה נרחבת של אנשי תיאטרון וקהל אנין טעם. לפיכך בחרנו בה כאשת השנה, ובפניכם להציג את פועלה הרב בתחום.
כהן הגיעה ללונדון בסוף שנות ה-60′ כדי לשפר את האנגלית. היא גדלה ביפו וגרה בבני ברק עד עזיבתה. בתחילה עבדה במחלקת העלייה בסוכנות היהודית. כש נישאה ב-70′ לאלן כהן, מלחין, ומרצה לספרות ולתורת הנאום דור שלישי באנגליה, היא עברה לנהל את האולפנים והתוכניות בעברית לצעירים.
ב-90′ עברה לוויצו ועבדה כמתאמת חינוך. במסגרת עבודתה היא הכירה את בריאן דניאלס, יהודי מלידס בעליו של תיאטרון הניו-אנד, שהציע לה לעבוד עמו. ההצגה הראשונה ששיווקה הייתה הויכוח, מחזה שכתב ההיסטוריון היהודי, חיים מקובי. ההצגה רצה 13 שבועות ושברה את כל השיאים של התיאטרון עד אז. העבודה המגוונת לא משאירה לה הרבה זמן פנוי. השעות לא קונבנציונאליות וישיבות ודיונים נמשכים לעיתים אל תוך הלילה.
מה עומד מאחורי הקלעים של ניהול התיאטרון?
התיאטרון הוא תיאטרון עצמאי ובסטאטוס של עמותת צדקה. זה תיאטרון שלא מרוויח ולא מפסיד. כל הצגה אמורה להגיע עם מימון משלה. עלות הפקה אחת מסתכם בכ-40 אלף פאונד. 12 הפקות עולות בשנה כמחציתן הן הפקות שלנו והשאר הפקות אורחות.
מדוע נבחרות דווקא הצגות בעלות ציביון יהודי/ישראלי?
כי זו המדיניות של מנהל התיאטרון, בריאן דניאלס. כ-70 אחוז מכל ההצגות הן בעלות מוטיבים יהודים/ישראלים. לפעמים הקשר מסתכם בשם המחזאי או שם השחקן.
בשנים האחרונות הגיעו גם הפקות מישראל. מי עומד מאחורי זה?
בריאן דניאלס, משרד החוץ והמחלקת התרבות בשגרירות ישראל. התיאטרון והגופים הללו עובדים בשיתוף פעולה מלא כדי לתת הזדמנויות להצגות מהארץ. לבריאן יש עוד שני תיאטרונים: השואו ת’יאטר, ליד קינגס קרוס והניו פליירס, בווסט-אנד. בשואו הוא מריץ עכשיו ביחד עם שגיא הרטוב – נספח התרבות בשגרירות וצ’לן בפני עצמו – סידרת קונצרטים שכוללים גם נגנים ומלחינים ישראלים.
מי הקהל שמגיע לתיאטרון?
מטבעו זה קהל צפון מערבי. הרבה יהודים וגם אחרים, כמו אנשי מקצוע, סטודנטים וסתם שוחרי אומנות. יש לנו רשימת תפוצה בת 600 איש, רבים מהם קבוצות חינוך ועיתונאים. כמובן שגם הפטרונים של התיאטרון מוזמנים לכל ההצגות.
הצגת שעונים שהייתה הצלחה אדירה חוזרת שוב לניו אנד. איך זה?
זו הצגה חשובה על נושא השואה. בפעם הראשונה היא רצה תקופה קצרה והרבה מהקהל לא הספיק לחזות בה. רק לעתים נדירות חוזרת הפקה לעונה נוספת. שעונים חזרה עלינו בדרך לפסטיבל הפרניש בדבלין. גם ניסים זוהר שהופיע בהצגת היחיד האוטוביוגראפית שלו: המלוכיה של אמא, הצליח מאוד. בסוף ההצגה התקיים דיון ודו-שיח עם הקהל והיה מעניין לשמוע כמה אנשים הכירו את זוהר מימי ילדותו בבית הספר האנגלי במצרים. פופולארית מאוד הייתה גם ההצגה חברות הכי טובות של ענת גוב שגם רצה תקופה ארוכה בארץ.
האם יש להצגות שלכם סיכוי להגיע לבמות אחרות?
יש הרבה עניין כרגע בהצגות דוברות אנגלית. השחקניות של חברות הכי טובות (שלוש מהן ישראליות, אגב. ז.ל.) נמצאות כעת במומ עם אנשי תיאטרון שמעוניינים לתת לזה צ’אנס בווסט-אנד. ההצגה געגועים (שהוצגה בעברית) של המחזאית הצעירה דפנה רובינשטיין והכוריאוגרפית, מרי רובינשטיין, עוברת לבמות אחרות. ההצגה ההוויכוח מועלת בימים אלו בתיאטרון בוושינגטון, עם השחקן היהודי, תיאודור בייקל. הצגה זו הועלתה גם בישראל והוצגה בירושלים כשאחד השחקנים היה ערבי ממזרח ירושלים. גם השחקנית גילה אלמגור ובעלה יעקב אגמון הגיעו אלינו לראות את ההצגה לידי די וכעת שוקלים להעלות אותה בקאמרי.
בהצגה הספסל כיכבה הדוגמנית והשחקנית המפורסמת ג’רי הול. איך שחקנית בסדר גודל כזה התנהגה מאחורי הקלעים?
ההצגה הזו נכתבה עי היהודי מייקל רידמן, שנשוי לשחקנית פליסטי קנדל. ג’רי התנהגה למופת, בלי שום פוזה ובלי שום דרישות מיוחדות. אפילו שהוצעה לה דירת פאר עם חדר הלבשה מאובזר על ידי אחד השכנים, היא דחתה את ההצעה והשתמשה בחדר הצנוע של התיאטרון. היא גם הסכימה להצטלם עם כל מי שביקש מאחורי הקלעים, והייתה ממש חמה ואנושית.
איזה מפורסמים וסלבריטאים מגיעים לתיאטרון?
גון פלואריד, אלמנתו של השחקן לורנס אולביה, השחקנית מורין ליפמן, מנחת הטלוויזיה אסתר ראנסן, הזמר קליף ריצ’ארד והשחקנים טימוטי ווסט, שילה הנקוק וסוזאנה יורק פוקדים את התיאטרון.
האם מישהו מבית המלוכה כבר הגיע?
לצערנו אין לנו מקום מיוחד בתיאטרון למיוחסים. אבל הסולטאן מברונאי – שהוא גם נסיך וגם מעריץ גדול של ג’רי הול – הציף אותה בהרבה זרי פרחים ענקים, עד שאי אפשר היה להכניס יותר לחדר ההלבשה.
מזל טוב. סוף סוף הרכבתם מזגן בתיאטרון. מי מימן את זה?
בגלל החום הכבד של הקייצים האחרונים, זוכים כעת באי התיאטרון – בעזרת מימון תרומות וגיוס כספים – להתרווח וליהנות מאוויר קריר. מעכשיו החוויה תהיה מושלמת, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה תרבותית.
אלו הצגות עתידות להגיע בשנה הבאה?
מבחינה יהודית, הצגה על חייו של רוברט מקסוואל שבניו נתנו לה גבוי מלא. הצגה נוספת היא על החיים של השחקנית והזמרת, סופי תקר, אותה תגלם השחקנית סו קלווין שהופיעה במחזמר שיקגו. בריאן שוקל גם להעלות מחזה של חנוך לוין בקרוב. עוד לא החלטנו איזה, אבל תביים אותו הבמאית הישראלית, לי גילת, שביימה את שעונים.
כהן מבקשת להדגיש כי ללא עבודת צוות מסורה בתיאטרון לא הייתה מגיעה להצלחה כזו, כשבמאים ומחזאים חשובים שמחים לקחת חלק בעשייה התיאטרלית שלו. ובתוך כך היא מקווה לתת במה לעוד אנשי תיאטרון ישראלים, ולהראות לבריטים את ישראל האחרת.
