שגרירות ישראל בלונדון קיבלה לאחרונה שחקן חיזוק, לא ממש שגרתי, בדמותו של איסמעיל חלדי (41), לתפקיד יועץ לנושאי חברה אזרחית. תפקיד זה כולל עבודה והסברה מול גורמים שאינם ממשלתיים, כמו הקהילה, המוסדות להשכלה גבוהה והקמפוסים. הרושם שלי הוא שיש כאן איבה עמוקה לישראל, מסביר חלדי, הארגונים הפלסטיניים הם אויב מר והם נמצאים בקמפוסים. האנגלי הממוצע לא מאוד מתעניין ומעורה בפוליטיקה ולכן גם מושפע בקלות על ידם.
חלדי, שמוצאו בדואי מהגליל, הוא בן למשפחה בת 11 אחים ואחיות. הוא התחנך בתיכון של האליטה הערבית כהגדרתו, יחד עם תלמידים שברובם המוחלט היו מוסלמים וכבר אז בלט בשונותו כשהחליט לעמוד ביום הזיכרון לחללי צהל. הקשר עם האוכלוסייה היהודית התחיל כמה דורות קודם לכן, כשבני משפחתו התיידדו בשנות ה-30′ עם היהודים שיישבו את קיבוצי הצפון. ככה סבתא שלי למדה יידיש, הוא משחזר.
אחרי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שירות במגב ובמשטרה, ותואר שני במדע המדינה – הצטרף חלדי בשנת 2004 לשירות החוץ של ישראל. הוא שימש כסגן הקונסול בקליפורניה במשך מספר שנים, חזר לארץ והפך ליועצו המדיני של שר החוץ, אביגדור ליברמן, לענייני המזרח התיכון והעולם הערבי. לפני כשנה וחצי הגיע לבריטניה לסבב הרצאות בקמפוסים ובבית הישראלי.
מהם ההבדלים באווירה ובעבודה שנדרשת כאן ביחס למקומות קודמים?
באופן כללי להיות דיפלומט זה קשה ולהיות דיפלומט ישראלי בבריטניה זה קשה במיוחד, האנשים כאן יותר קרים ומרוחקים ביחס לארצות הברית, למשל. יש כאן גם מקרים שלא נתקלתי בהם במקומות אחרים, כמו מחוז מסוים בצפון המדינה שפשוט החליט להחרים את ישראל. תארי לך שעפולה הייתה מחליטה פתאום להחרים את אנגליה….
חלק ממי שמעודד את החרמות הפוליטיים והאקדמיים הם במקרים רבים ישראלים.
זה נכון. לפני שנה וחצי הרציתי בקמפוס בלידס בפני 130 סטודנטים על ישראל ועל המיעוטים שבה. בזמן שאני הייתי בפנים, הפגינה בחוץ בחוץ חבורה של כ-25 סטודנטים, ביניהם גם ישראלים וערבים שגינו את ישראל באנגלית, ערבית ועברית. הם לא הסתפקו בזה. הם קיללו, דפקו על הדלתות וניסו לחסום את הכניסה להרצאה.
איך אתה מתמודד עם זה?
אם החלטתי לעשות משהו – אני עושה. אני בוחר לא להתקפל. הבעיה היא שאי אפשר גם לדבר עם אותם מתנגדים, הם לא רוצים להקשיב או להשמיע אלא רק לדחות. הם מיעוט אבל עושים נזק ומצליחים להרעיל אחרים שלא מבינים את ההיסטוריה או את הסיטואציה.
ישראל היא מדינת סלב
נראה כי סדר יומם של השליחים בבריטניה עמוס במיוחד ורחוק ושונה מהסטריאוטיפים על הדיפלומטים שנהנים במסיבות ובקוקטיילים. ישראל היא מדינת סלב – אחת המדינות הכי מדווחות בעיתונות הבריטית, בלי קשר לגודלה או לחשיבות האירועים שקורים בה. אפילו עימות בין גננת חילונית לדתית בישראל הגיע לכותרות, על אף שחיכוכים על רקע דתי יש בכל מקום. הבוקר שלהם נקבע על פי האירוע האחרון במזהת ועל פי התגובות של העולם לאירוע.
חלק מהביקורת על ישראל היא על שבהגדרתה היא מדינה יהודית. לך כבדואי זה לא יוצר קונפליקט?
כן, ישראל היא מדינה יהודית, משגשגת ופורחת. ההצלחה שלה בולטת עוד יותר כשרואים מה קורה אצל השכנים שלנו במזרח התיכון. לי אין קונפליקט, כי המדינה היא גם של שאר אזרחיה. יש שאלת זהות בקרב הערבים שמרגישים קרועים, אבל גם הם אזרחים שווי זכויות וזו אחריות של כולנו לקדם ולשפר, וזה קורה כל הזמן – הדור הצעיר בקרב האוכלוסייה הלא יהודית בישראל הוא הרבה יותר משכיל ומצליח. ברור שלא הכול ורוד. יש בעיות וישראל לא מושלמת, אבל אף מדינה לא מושלמת, גם כאן קיימת גזענות.
מה המטרה המרכזית שלך כאן?
לחזק קשרים וגשרים בין שתי המדינות. ליצור יותר הידברות עם מעגלים חיצוניים כי זאת המשמעות הראשונה של הסברה. חשוב לי לרתום גם את הישראלים שחיים כאן למאמץ, כל אחד בלי קשר לדעותיו הפוליטיות יכול לתת כתף, לשלוח אימייל למערכת של עיתון, להסביר, להפגין נוכחות. עד שלא נתנו את חלקנו ופעלנו מחוץ למעגל הסגור – לא עשינו דבר.
