הזדעזענו לשמוע את ההערה הפוגענית שספג איתי לוקאץ’ מנהג של “אובר” בלונדון וביקשנו ממנו שיספר לנו על כך. ואז נודע לנו על עוד מקרה שישראלית חוותה עם החברה, אבל הפעם בשל שיטת התמחור. בשני המקרים הנוסעים נתקלו בחוסר התייחסות הולמת, וחשבנו שזה חשוב לשתף כאן את חוויותיהם.
שמנופוביה זו בעיה בינלאומית // איתי לוקאץ’
אלה שסובלים מעודף משקל (כמוני) רגילים בוודאי להערות בלתי פוסקות על המשקל שלהם. מהתערבות מתוך “דאגה” של אנשים זרים, דרך עצות לא יעילות בארוחה המשפחתית (לשתות הרבה מים? וואוו! איך לא חשבתי על זה!), ועד בדיחות מעצבנות ולא מצחיקות, שאם נסרב לשתף איתן פעולה, אנחנו נחשב כ”כבדים”. אבל לאחרונה גיליתי שלא רק ישראל – גם אנגליה לא חפה משמנופוביה.
אני ואשתי הזמנו הסעה של “אובר”, היינו רק שנינו חשוב לציין. כשהנהג הגיע, הוא הסתכל עליי ואמר לי שאני צריך מונית לשבעה אנשים, ביטל את הנסיעה, צחק ונסע משם. החווייה הייתה מזעזעת ומשפילה, אבל מה שעוד יותר הפתיעה הייתה האדישות של “אובר” להתייחס לנושא בכלל. לאחר שיחה של כ-20 דקות (שרובה הייתה המתנה לנציג שירות) עם אחד מהנציגים שלהם, הם די שלחו אותי לדרכי עם התנצלות לקונית ושום הבטחה לטיפול בנושא.
כמובן שאם היה גילוי של גזענות, אז הנהג היה מפוטר על המקום (ובצדק). אבל מסתבר שאנשים שסובלים מעודף משקל הם “טרף קל” ושאין לפגיעה בנו כל חשיבות. היום כבר ידוע שעודף משקל זו בעיה שקשה לטפל בה. 90 אחוז מאלו שינסו לרדת בדיאטות כאלה ואחרות ייכשלו, ולצערנו, רוב מי שנמצא בעודף משקל לא רק שיישאר ככה, אלא גם יסבול מסטיגמה של עצלן רוב חייו.
הגיע הזמן לשנות את התפישה בנושא. ו”אובר” – כבר 2019, אז תתעוררו על החיים שלכם.
תגובה של חברת “אובר” בבריטניה
* מחברת “אובר” התקבלה התגובה הרשמית הבאה. “אובר אינה סובלת כל צורה של אפלייה מהנוסעים או מהנהגים המורשים שמשתמשים באפליקציה. אנו מתייחסים ברצינות רבה לכל טענה של התנהגות מפלה”.
למרות שאלותינו, החברה בחרה שלא לשתף אותנו כיצד היא טיפלה בהתנהגותו של אותו נהג ובאילו צעדים נקטה כדי לטפל בבעיה.
בכניסה לפארק עמדו שלושה גברים שהריחו מאלכוהול ואי אפשר היה לטעות במבטיהם // נ’ (השם שמור במערכת)
נסעתי באוטובוס למקום חדש, שלא הכרתי לפני כן, וירדתי בתחנה שאפליקציות כמו “גוגל מאפס” ו”סיטי מאפר” הראו לי. בפועל, זה היה כביש סואן ואזור שלא הייתי בו מעולם. לפי “גוגל מאפס”, הדרך היחידה להגיע בדיוק למקום שהייתי צריכה הייתה דרך פארק מוזר כזה, שהכניסה אליו היא במדרגות מטה, כך שאתה לא רואה מה קורה בפנים. בכניסה לפארק עמדו שלושה גברים שהריחו מאלכוהול ואי אפשר היה לטעות במבטיהם. בעצם, האפשרות היחידה שהייתה לי להגיע למקום שאני אמורה להגיע אליו הייתה לעבור דרכם ולהתפלל שלא יעשו לי דבר. אני בטוחה שכל בחורה שתקרא את זה תזדהה ותבין כמה זה מרגיש מאיים.
אז הזמנתי “אובר”, בלית ברירה. ידעתי שאני די קרובה למקום, אבל לא ידעתי עד כמה והוויי-פיי עשה צרות. בפועל, הנהג הגיע תוך פחות מדקה!!! ידעתי שאשלם את המינימום של 5 פאונד ואמרתי “מילא”. אבל מסתבר ש”בגלל העומס והביקוש” הם העלו את המחיר ושילמתי איזה 13 פאונד על נסיעה של פחות מדקה!
הם ניסו להפיל את האשמה עליי, שהייתי צריכה לבדוק ולדעת, ואני אישרתי שאני מבינה שהמחירים עלו. אבל לדעתי יש איזשהו מוסר בסיסי. רק כשעברתי לטוויטר ותייגתי אותם (ואת מתחריהם) בלי סוף הם לא רק חזרו אליי, אלא גם התקשרו כדי להתנצל והודיעו שהם “שמחים שיכלו לעזור לי להרגיש בטוחה ולהימנע מחווייה שכל אישה תרגיש בה לא בנוח” וזיכו אותי על הנסיעה.
* גם אתם נתקלתם בבעיות (או דווקא חוויות מאוד חיוביות) מול חברת “אובר” או חברות אחרות בבריטניה ורוצים לשתף? ספרו לנו במייל.