לא פעם נפגוש אנשים החווים התאהבות, ומרגישים פרפרים בבטן, תחושת ריחוף ומלאות מהמצב הרגשי החוסם אותם מפני אכילה, כך שהרגש החיובי גובר על כל צורך פיזיולוגי בסיסי. במצב ההפוך, כשאנשים חווים פרידה או כישלון בקשר זוגי הם מפרשים זאת לעיתים כסוג של דחייה חברתית והאכילה הרגשית תוקצן, שכן האוכל מספק תמיכה, נחמה ופיצוי על אותה אכזבה או חוסר תמיכה בחיים.
הגירוי האמוציונאלי יתורגם לאכילה מוגברת, והיא אותה אכילה המוגדרת כאכילה רגשית. במצבי אכזבה וכישלון מתהליך, האכילה הופכת לתגובה השכיחה של המצב הרגשי שנוצר, ומובילה לכשל בזיהוי תחושת הרעב האמיתי. המצב בו נוצרים קשיים בזוגיות, תקיעות בחיי המין, שעמום ובדידות מובילים את אותו אדם לאכול מעבר למצופה, ולאמץ את האוכל אל חיקו, במקום אותו קשר זוגי מוצלח שהיה והסתיים או שנתקע.
ההתעסקות במזון ומוטיב האכילה מהווים את הבריחה מהמצב התקוע בו אותו אדם שרוי, כך שבדרך עקיפה, במקום להתעסק ולפתור את הבעיה בה הוא נמצא, הבריחה לאוכל מהווה עבורו תרפיה, ומונעת ממנו להתעסק במציאות הכואבת. לעיתים, הכעס הפרטי שלו על האכילה המיותרת, היא זו שמסיחה את הכאב מהפרידה בזוגיות, ומעמעמת במעט את הסבל הפרטי שלו.
לאחר ניתוק קשר זוגי, לרוב האוכל מהווה את הפיתרון, מניסיון כניסה לקשרים מחודשים. הפחד מאינטימיות, מהווה בשלב זה פחד ממשי, וכך האכילה, המובילה להשמנה מודעת, תביא להגנה מפני מפגשים אינטימיים עתידיים. בכל מקרה האכזבה והדחייה החברתית או הפחד מאינטימיות יכולים להיות הסיבה להשמנה או התוצר שלה.
ההסתגרות, חוסר האנרגיות ותחושת העצב יובילו לאכילת פחמימות בכמות מוגברת, הגורמות לעליית רמות הסרוטונין במוחנו, שעשוי להפיג במעט מתחושת הדיכאון הקלה. הצורך מתמקד לרוב בבצקים, מתוקים ושוקולדים, הוא צורך גופני בסיסי במצבים אלו, וקיים קושי בניסיון שליטה מוחלט באכילה זו.
על מנת לצאת מאותו מעגל סגור, המזין את עצמו לרוב, יש צורך לעבור את שלבי האבל הפרטי על אותו קשר שהסתיים, ולהסתכל באור חיובי ואמיתי קדימה. יחד עם זאת, יש לשים לב אם סימפטום האכילה אינו נפסק, ובמקרים אלו לנסות לעמוד אל מול הבעיה, לזהות ולטפל באותה מצוקה רגשית.
הכותבת היא דיאטנית קלינית M.s.c ומנהלת מקצועית במחלקת דיאטה, רשת סטודיו C.
