אמצע נובמבר, יום חמישי, אולד טראפורד, סוף האימון של מנצ’סטר יונייטד. המנג’ר אלכס פרגוסון קורא לחדרו את הקפטן רוי קין. במקום נוכח גם עוזר המאמן, קרלוס קירוש.
פרגוסון: תגיד, מדוע היית צריך לפתוח את הפה (ביקורת נוקבת על עמיתים שחקנים בראיון לערוץ הטלוויזיה של הקבוצה, שנגנזה והושמדה) ולגרור את המועדון שלנו לתוך הבוץ הזה?
קין: ומדוע סחבת אתה את המועדון לתוך כל הכביסה המלוכלכת של הסוס הזה שלך, צוק גיברלטר (מאבקו הפומבי העכור של פרגי עם בעלי המניות הקודמים, מקמאנוס ומאגנייר)?
פרגוסון: תתבייש לך. תענה למה שנשאלת.
קין: מי שצריך להתבייש זה אתה. במקום שאני אגיד את הדברים הקשים שאמרתי אתה היית צריך לומר אותם.
עוזר המאמן מתערב ומחליט להיות נציג האום.
קירוש (לקין): די, תפסיק עם זה. תירגע ותן למנג’ר שלך כבוד.
קין: מי אתה שתאמר לי מה לעשות? אתה, שעזבת אותנו לפתע כדי ללכת לשדות זרים (ריאל מדריד), ואחרי שפישלת ונכשלת שם חזרת לפה משום שאף אחד אחר לא רצה אותך? אתה יודע מה השחקנים חושבים על זה, ועליך?
פרגוסון: עברת את הגבול, רוי. תתנצל.
קין: לעולם לא.
פרגוסון: תתנצל. זו לא בקשה, אלא דרישה. אחרת אי אפשר להמשיך ביחד.
קין: אז אני מבין שאני מפוטר?
פרגוסון: אם אתה לא מתנצל, אתה יכול להתחיל לארוז.
קין: זה בדיוק מה שאני הולך לעשות.
***
מתיאטרון החלומות של מנצ’סטר יונייטד העונה נותרו רק ביעותים. השיחה הנל היא ניסיון להשתמש בכל קטעי המידע שזרמו והוסתרו באולד טראפורד, ולהרכיב את הפאזל של הרגעים האחרונים שהובילו להחלטה להיפרד מהקפטן בתריסר השנים החולפות. גם אם יש בתסריט הזה מידה של אי דיוק, הוא עדיין תוצר ישיר ונוקב של עונה קטסטרופלית בלנקשייר. דווקא הגט מקין הישרה בתחילה סוג של שלווה ותקווה במועדון, אבל אז הגיעה ההדחה מליגת האלופות. אז מה השתבש (כמו ששאל נער המעלית את ג’ורג’י בסט המנוח, בחדר המלון בוא הוא פגש אותו שרוע בין עשרות בקבוקי אלכוהול ריקים, מאות שטרות ירוקים, ושיער בלונדי של מיס עולם השבדית)? זה מה שהשתבש הנה עשר הסיבות שמנצ’סטר יונייטד מסתובבת לה כיום על כרי הדשא ברחבי אנגליה רק בעזרת קביים.
***
הנעדרים
בוא נתחיל בנסיבות המקילות: מכת הפציעות השוללת מן השדים האדומים את גבריאל היינצה המצוין ועד דצמבר גם גארי נוויל עושה שמות בקבוצה. פתאום מתברר עד כמה יונייטד תלויה בשחקני הכנף של העורף שלה, לא פחות ואולי אף יותר ממרכז ההגנה הנחשב חומת ברזל. המחליפים קירן ריצ’רדסון ופיל בארדסלי עדיין לא מתקרבים לקרסולי דרישות התפקיד, וג’ון אושיי פשוט בכושר רע, כפי שאפשר היה לראות בערב הגורלי בבנפיקה, כאשר הפורטוגזים התייחסו לאגף של המגן האירי כמו אל הטיילת והלונה פארק בבלקפול. גם ווס בראון הוא עוד בלם ילד פלא שממנו הלך הפלא ונותר רק ילד.
ריו פרדיננד
הכדורגלן היקר ביותר בבריטניה אולי מוכשר ונחוש מספיק כדי לחזור לעצמו. אבל בינתיים קרנבל ריו הוא סביב הנסיגה האימתנית ביכולת של הבלם שאיבד בלמים. הכירסום בריכוז וביציבות של פרדיננד עלה לו לראשונה באובדן המקום בהרכב הפותח של סוון יוראן אריקסון ואנגליה, ומאז הכיוון הוא חד סטרי למטה כפי שהמחישו יאקובו, הסלבנק, מנדייטה (מידלסברו) וג’ובאני ובטו (בנפיקה) בכזו תאווה וקלות.
מלקולם גלייזר
הבעלים החדש של המועדון הפופולארי בתבל יושב בחיבוק ידיים. יכול להיות שהוא מחכה להתפתחויות, לומד את השטח. אולי בקרוב הוא יגייס את פיטר קאנן ההולנדי וישלח אותו לשאוג בחדר ההלבשה. אבל בינתיים, הדממה של גלייזר ומשפחתו היא שתיקה אחת יותר מדי: תקימו קול צעקה, תזעזעו מערכת חלודה, תבטיחו כספים עתירים לשינויים, תנו עידוד ודירבון. בקיצור, תעשו משהו, או לפחות השמיעו קול.
קרלוס קירוש
עוזר המאמן הראשון בעולם הסופג שריקות בוז. קירוש הוחזר לאולד טראפורד מגולת סנטיאגו ברנבאו, ובינתיים הוא נותן את הרושם של קרלוס מרפי: משבש כל מה שיכול להשתבש בניסיונו להנחיל שיטות מודרניות, וכנראה אחראי לא במעט לסלט הטאקטי העצום שהתנחל במוחו של הבוס שלו. בחודש שעבר יצא קירוש בהכרזה אנחנו מסוגלים להדביק את צ’לסי. במנצ’סטר סבורים שהוא התכוון למעשה להדביק את הפוסטר של צ’לסי, האלופה היוצאת והנכנסת.
דארן פלטשר
הסקוטי הצעיר והבינוני ממשיך לקבל אשראי בלתי נדלה מהמנג’ר והשוליה שלו תשעה משחקים בהרכב הפותח – ואף אחד פרט לפרגי ולקרלוס לא מבין מדוע. קבלות, מכל מקום, אין.
אלן סמית
הניסיון להפוך את החלוץ פרא אדם לקשר רגוע, מוכיח עצמו עד עתה רק בסעיף הטמפרמנט. סמית באמת מתנהג כמו פודל. הבעיה היא שהרעיון המקורי לשמו עשה הבלונדיני הפרוע הסבה למרכז השדה, היה להפוך אותו לרוי קין בהתהוות. בינתיים אין שום סימני נפט. סמיתי נרגע קצת יותר מדי. הוא לא תוקף, לא הורס ולא בונה. ככה מדכאים אינסטינקט ולא בונים מנהיג.
רונאלדיניו
וגם מיכאל באלאק, פטריק ויירה וכל השאר שאמורים היו להגיע בקיץ לאולד טראפורד כדי לרענן את השורות ומשום מה תמיד הגיעו למקום אחר, יותר נאור, פחות קפוץ ידיים וכיס.
ליאם מילר
וגם אריק דז’מבה דז’מבה, דייוויד בליון, דייגו פורלאן, קלברסון וכל אלה שכן הגיעו למנצ’סטר יונייטד והשאירו חותם עמוק רק אצל הסוכנים שלהם.
רונאלדו מה קורה לכריסטיאנו, ולא רק בגלל המעצר בחשד לאונס בלונדון (שמאז התברר כעורבא פרח). בעיקר מה קורה להתבגרות של קיצוני הכספית מליסבון. היכן שהוא נעצרה ההתקדמות, לא מומשה ההבטחה הראשונית, חזרה ההופעה הכמעט שכונתית, התחדדו הספקות: האם מדובר ביהלום שעדיין זקוק לליטוש (וליטוף) ומקבל אותו, או בינוקא שההילה והתהילה פגעו בשיווי משקלו ובשיקול דעתו? חבר המושבעים יצא להתייעצויות.
אלכס פרגוסון
במקום סר אלכס, אמור מעתה סר חינו. במקום פרגוסון, אמור פרגוסוף. האוהדים קראו העונה לראשונה בפומבי לפיטוריו או התפטרותו, השחקנים מבולבלים מהשינויים חדשות לבקרים, והאבא הכול יכול של השדים נראה כמי שמנסה לנווט רכבת שדים. הוא איבד את זה זו האמירה הכי נפוצה בקרב כולם, ובתוכה מתחבא לא הייאוש מהמצב העגום, אלא ההכרה שהאיש הדגול הזה כבר לא יכול לתקן, למצוא פתרון, להחזיר את עטרתו שלו ליושנה. יתפטר או יפוטר זה כבר לא משנה. המסך יורד על פרגוסון ומציין גם תום עידן במנצ’סטר יונייטד. את השברים ינסה לאסוף כבר מישהו אחר.
