אם תחפשו בגוגל את שמו של יהב ליכנר, לא תמצאו יותר מקומץ זעום של אזכורים. זו עובדה מפתיעה, בהתחשב בחשיבות תפקידו הנוכחי – אחראי על יחסי החוץ של קרן האוכלוסייה של האום (UNFPA). בנוסף, על אף גילו הצעיר יחסית (37), הוא נשלח להשיק את הסניף הבריטי של הקרן, שהמטה המרכזי שלה ממוקם בניו יורק.
אבל חוסר נוכחותו ברשת היא לא מקרית. ליכנר ממאן להתראיין לעיתונות ועבודתו מתמקדת בעיקר בהעברת מסרים ובלחיצות ידיים במפגשים אינטימיים. הוא מאוד זהיר בדבריו, ויודע שכל תשובה לא מדויקת בתקשורת עלולה להוות מוקש פוליטי במשימתו. כשהוא עונד את סיכת האום בדש חליפתו, הוא לא יכול להשתפך כצבר, וכמו זקנו, גם את קוציו המקוריים הוא נאלץ לשטח כדי למלא את תפקידו ברגישות הנדרשת. נראה שהוא אמן דיפלומטי משופשף ומושחז, ואפילו בראיון עמו הוא יודע איך לעורר את סקרנותי העיתונאית אוף דה רקורד ולומר את הדברים המדודים והשקולים און רקורד.
אחת מתוצאות החיפוש האינטרנטיות הבודדות היא מכתב הפרידה של ליכנר מלונדון ב?2011 (שפורסם במגזין זה), אותו חתם במילים: הכיתי כאן שורש. כנראה שהייתה לו הרגשה שהוא עוד עתיד לחזור לעיר, שבה שימש במשך ארבע שנים כיועץ מדיני בשגרירות ישראל וכמרצה אורח למשפטים בקינגס קולג?, ושאותה עזב כאשר רון פרושאור מונה לשגריר ישראל באום והזמין אותו להצטרף אליו לאתגר דיפלומטי חדש, כנציג הישראלי לסוכנויות המנהלים של גופי האום.
כעבור כמה שנים, ב?2014, רשם ליכנר לזכותו הישג משמעותי כשחצה את הקווים והפך מנציג ישראלי – לדיפלומט רשמי של האום, שהחל לעבוד בין היתר מול ממשלת ישראל. כך, לדבריו, הסכם שהחל לרקום בתפקידו הקודם בין מש??ב (הסוכנות הישראלית לסיוע ושיתוף פעולה בינלאומי) לסוכנות שלו באום, נחתם לבסוף בנובמבר האחרון. ההסכם, שלא עשה כותרות משום מה, הוא מזכר הבנות לעבודה משותפת בנושא זכויות נשים בעולם המתפתח.
כעת, כאמור, הוא נמצא כאן בשליחות מיוחדת. עושה רושם שגם הבוס שלו, באבאטונדה אוסוטימהין העומד בראש הקרן, מודע לכישוריו ובטח בו כדי לשלוח אותו למשימה המורכבת.
ממשלת בריטניה היא התורמת
הכי גדולה לארגון
אז מה תפקידך כאן?
לפתוח את המשרד ולהכשיר את הקרקע לעבודה יומיומית פה, שזה בעיקר פנייה וקיום מגע עם גורמים במערכת הפוליטית, בממשלה ובפרלמנט. המטרה היא להודות על התרומה והסיוע של בריטניה ולהעביר מסר שאנחנו רוצים לקדם את הדיאלוג הזה ולעבוד בשיתוף פעולה יותר הדוק על נושאים שהם גבוהים בסדרי העדיפויות של האום וממשלת בריטניה.
לא היה שיתוף פעולה כזה עד עכשיו?
יש שיתוף פעולה מאוד צמוד, אבל הוא מתבצע ברובו דרך ניו יורק. ממשלת בריטניה היא התורמת הכי גדולה לארגון, ובשנים האחרונות יש לחץ גדול לניצול מרבי ויעיל של התרומות הללו, לכן הנטל הגדול עלינו הוא להראות שמה שאנחנו עושים הוא אכן אפקטיבי… הרעיון הוא שנוכחות כאן תאפשר גישה פיזית ואינטימיות יותר גדולה. יש פה פוטנציאל אדיר לשיתופי פעולה שלא בהכרח מוצה עד כה.
ומה כולל תפקידך בניו יורק?
רוב העבודה שלי היא מול השגרירויות והנציגויות הרשמיות של המדינות לאום. זו עבודה דיפלומטית בהיבטים של חקיקה של האום, קביעת הסטנדרטים בעצרת הכללית, ואני גם מבקר במדינות מתפתחות לעמוד מקרוב על הפרויקטים שלנו המטרה היא לסייע למדינות להגיע לקונצנזוס בנושאי אלימות נגד נשים, מילת נשים וכל מה שקשור לפיתוח אוכלוסין.
לברקסיט הייתה השפעה על ההחלטה לפתוח כאן סניף?
ההחלטה התקבלה לפני תוצאות משאל העם ואיכשהו קיבלה משנה תוקף אחריו. הרעיון הוא לאפשר שיח הרבה יותר אינטימי עם הממשלה הבריטית לגבי תרומות, ולנצל את לונדון גם כבירה של ארגונים בינלאומיים, מוסדות אקדמיים מובילים בעולם, החברה האזרחית והמגזר הפרטי אולי הברקסיט זירז את התהליך, אבל יש לנו המון ביטחון במנהיגות שבריטניה מגלה בהיבטים של סיוע בינלאומי. אני לא חושב שזה הולך להשתנות בשנים הקרובות. אולי הברקסיט מחזק את ההערכה שבריטניה תרצה לשמר את הדומיננטיות והתרומה שלה.
נאמת על זה בפרלמנט לאחרונה.
זה היה באירוע שאוניברסיטת ?ניו בקינגהאמשייר? קיימה יחד עם יור ועדת התחבורה של הפרלמנט, לואיז אלמן (המכהנת בין היתר גם כסגנית יור ידידי ישראל במפלגת הלייבור, א.ג.), והוזמנתי כאורח כדי לדבר על הארגון ושיתוף הפעולה עם בריטניה, כשהמוטו של האירוע היה ?מנהיגות בעולם משתנה?. פתחתי את הנאום בציטוט של פילוסוף סיני: ?מנהיגות היא היכולת להצניע את הפחדים שלך מאחרים?, ואז אמרתי שבשני צדי האוקיינוס האטלנטי יש הרבה חרדות לגבי מה יקרה עם הנשיאות החדשה בארהב והברקסיט. אתגר המנהיגות ברגעים הללו הוא לספק ביטחונות שיש אופק בהיר. דווקא בגלל זה ההנהגה הבריטית – בהיבטים של שיתוף פעולה בינלאומי גם בעולם המאופיין באי?ודאות – היא קריטית וחשובה… אחת האמירות החשובות במסגרת ?הצהרת הסתיו? של שר האוצר, למשל, הייתה שבריטניה תשמר את התרומה שלה לסיוע הבינלאומי בהתאם למחויבות שלה. זו אמירה חשובה מאוד המבהירה את ההיבט הזה של הנהגה בינלאומית שצריכה להישמר גם במצבים של קשיים לאומיים או אזוריים.
על העבודה מול
האיראנים וג?ני טונג
השליחות שלו לבריטניה היא יוצאת דופן. העובדה שמדובר בישראלי המייצג באופן רשמי את האום היא בכלל לא מובנת מאליה, במיוחד כשמבינים מול איזה קליבר דיפלומטי ורגישויות פוליטיות הוא אמור להתמודד, אבל הוא לא נרתע מכך. לא נתקלתי בבעיות, הוא טוען, אני חושב שיש הערכה מלאה לעובדה שאתה מייצג את האום ואת המערכת. כל עוד יש נושאים לשיחה משותפת – יש יחסי עבודה טובים.
בעבודתו הוא משתף פעולה גם עם נציגים מאיראן; בשנה שעברה, במסגרת הוועידה לאוכלוסין של האום שמתכנסת מדי שנה, איראן הייתה חלק מנשיאות הוועידה ואני סיפקתי את שירותי ניהול הוועידה. היה שיתוף פעולה קונסטרוקטיבי, בריא ומועיל מאוד ביני כעובד האום לבין הנציג האיראני לטובת הצלחה משותפת של הדיונים. אולי דווקא המוצא שלי – סבי נולד באיראן – והזיקה החיובית שיש לי לתרבות הפרסית סייעו איכשהו גם לבניית גשרים וקשר אישי.
פה הוא גם צריך לעבוד מול הברונית ג?ני טונג, שיחסה השלילי לישראל ידוע לכל; בפרלמנט הבריטי, פועלת קבוצה העוסקת בנושאי אוכלוסין, פיתוח ופוריות, ובראש הקבוצה בבית הלורדים נמצאת הברונית ג?ני טונג. חלק מהעבודה היא לסייע לקבוצה במסגרת הדיונים בפרלמנט להמשיך את האדבוקציה ולהעלות מודעות לנושאים הללו. יחסי העבודה איתה הם ענייניים ומקצועיים מאוד, אומר ליכנר בדיפלומטיות זהירה, ויש הבנה משותפת של כובד האינטרסים והנכונות ההדדית להוביל את האג?נדה הזו קדימה בפרלמנט.
היבטים אינטימיים
של הקיום האנושי
מהי החשיבות של ה?UNFPA?
יש לנו נציגויות ב?150 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם. העיסוק שלנו הוא בהיבטים הכי אינטימיים של הקיום האנושי, שקשורים להבטחת זכויות המין והפוריות של נשים ונערות, הפחתת תמותת נשים בלידה שזה גורם מוות משמעותי מאוד במדינות מתפתחות, אז העבודה שנעשית היא סביב חיזוק שירותי הרפואה במדינות מתפתחות דרך הכשרת כוח אדם, סיוע ואספקה של ציוד רפואי רלוונטי, טיפול ומניעת אלימות כנגד נשים.
תן דוגמה.
ניקח את הפרויקט שאנחנו מריצים בניז?ר באפריקה; אנחנו עדים היום לכמעט 80 אחוז מאוכלוסיית הנערות שמתחתנת לפני גיל 18. נישואי הקטינות שם הוא מהגבוהים בעולם עיכוב או מניעה של נישואין מגיל צעיר יאפשר לנערות להישאר במוסדות חינוך, לקבל השכלה ואחר כך לקיים אורח חיים יותר פרודוקטיבי ולאפשר לקיים תא משפחתי וקהילה יותר בריאים. בניז?ר אנחנו מריצים תכנית חינוך מאוד כוללת, ברמת בתי ספר, להעצים נערות להישאר בבתי ספר ולהקנות להן מערכת של חינוך מיני. ואנחנו רואים אחוזי הצלחה מאוד גבוהים.
מילת נשים יש גם בישראל
כן. גם בבריטניה, שהיא מדינה מפותחת. הסטטיסטיקות מראות שיש בה כ?65,000 נערות מתחת לגיל 13 הנמצאות בסיכון לעבור מילה. אבל אנחנו לא עובדים בעולם המפותח, רק בעולם המתפתח. המסר הוא שאלו הם אתגרים של זכויות אדם שמתרחשים בעולם כולו הרעיון שעומד בבסיס כל התכניות הללו הוא הכרה באוטונומיה ובחירות האישית של כל פרט וכל אישה להחליט מתי להינשא, מתי להביא ילדים, כמה ילדים להביא, איך לרווח את תכנון המשפחה .
הארגון עובד גם בישראל או בשטחים?
בישראל, מכיוון שזו מדינה מפותחת, לא פעילים. אבל בפלסטין בהחלט – יש נציגות של הסוכנות, כמו שיש שם את שאר הסוכנויות של האום.
אז אום שמום או לא?
ממש לא. אני חושב שדווקא בעולם שאני נמצא בו, שבו נעשית העבודה האמיתית של האום בעולם המתפתח, אתה באמת רואה תוצאות. בין אם זה בבניית מוסדות שלטון ובין אם זה הצלת נפשות של ממש.
יש סיכוי ליחסים יותר חיוביים בין ישראל לאום?
אני חושב שבשנים האחרונות, יש הבנה יותר גדולה לתרומה החיובית שישראל יכולה לתת לעבודת האום בהקשרים של פיתוח וסיוע הומניטרי. בעבודתי אני נעזר בישראל, כמו במדינות אחרות, לקידום האג?נדה של זכויות נשים. ישראל מאוד מעורבת בנושאים האלה וזו מעורבות מוערכת, ואני חושב שהאינטרס של ישראל הוא לשמר את המעורבות הזו ודווקא להעצים אותה – מעבר לאתגרים הפוליטיים שישנם.
התרומה
הישראלית לאום
הפירוש המקובל בארץ לאום הוא אומות מאוחדות נגד ישראל, אבל כנראה שלא רבים יודעים כי עובדים בארגון ישראלים נוספים והמדינה אף מעבירה לו כספים מדי שנה. ישראל תורמת תקציב מאוד מוגבל ברמת כספית לסוכנות, משהו כמו 55,000 דולר בשנה, אומר ליכנר.
אבל ליכנר לא רואה בכך סתירה. לדעתו, הימצאות ישראלים במקומות יכולה להשפיע בצורה חיובית כשהם מבליטים את הצד ההומניטרי של האומה, ולדבריו, אין בעיה לישראלים להתקבל לתפקידים באום. יש דווקא רצון לקלוט ישראלים, שמביאים איתם ניסיון חיים עשיר, התמודדות עם מצבים רגישים… אני חושב שיש הכרה והערכה לכוח אדם איכותי שקיים בארץ וליכולת שלנו לתרום במסגרות הבינלאומיות משרד החוץ הישראלי דווקא כן נוטה לפרסם משרות שנפתחות באום ויש מדיניות רשמית שמעודדת ישראלים להגיש מועמדות.
נראה שליכנר מחזיק בעבודת החלומות. מצד אחד, הוא פועל למען תיקון עולם, ומצד שני, מקבל משכורת נאה ופטורת מסים. בהיבט הערכי, אני חושב שהעבודה באום נותנת לך אתגר בינלאומי ותשוקה ערכית שאני לא חושב שיש דומים לה בעולם. יום?יום אתה מתעורר ואתה מודה על הזכות הזאת שיש בחלקך לשרת ערכים שהם כל כך גדולים ונעלים, ואני לא אומר את זה בציניות. עם כל הביקורת שיש כלפי האום, אתה עדיין מרגיש שאתה חלק מאופרציה שמשרתת את הערכים הנשגבים ביותר ושנוגעים בחירויות ובאוטונומיות הבסיסיות ביותר של הקיום האנושי.
ליכנר שואף להתקדם בשורות האום, בגלל ההזדהות העמוקה עם הערכים של הארגון… התשוקה לעולם התוכן הזה של זכויות נשים היא משהו שספגתי בבית, מאימא שלי שהייתה פעילה בארגוני נשים בארץ. אלה היו ערכים שקיבלתי מהשלבים המוקדמים ביותר של החינוך.
כיום ליכנר נמצא על קו לונדון-ניו יורק וצפוי לחזור לתפוח הגדול בשנה הבאה. כאן הוא מתגורר בדירה שכורה בסנט ג?ונס ווד ומעדיף את השקט בבירה האירופית. עם כל זה שזו עיר בינלאומית, עדיין יש פה שלוות חיים שקשה לי למצוא אותה בניו יורק, עם קצב החיים הנוירוטי.
במקרה (או שלא) נפגשנו בתאריך כט בנובמבר – 69 שנים לאחר קבלת החלטה 181 בעצרת הכללית של האום בעד תכנית חלוקת ארץ ישראל. ההחלטה הזו העידה אז שלא כולם נגדנו, ועצם הימצאותם של ישראלים בתפקידים בכירים באום כיום, כמו ליכנר, מזכירים לנו שלא הכל שחור ולבן. למרות ההחלטות המגמתיות של האום נגד ישראל, אולי הגיעה העת שישראל תתעורר מתרדמתה ההסברתית ותכשיר יותר צוערים דיפלומטיים לצעוד בשורות האום כדי להשפיע על התהליכים מבפנים במקום להילחם מלחמה חסרת סיכוי כנגדו (אלא אם כן יש רצון לשמר את יחסי האיבה)? יהב ליכנר, העושה זאת בהצלחה, הוא דוגמה חיה לכך שהדבר אכן אפשרי. בזמן שהאום מאשים את ישראל בהפרות זכויות אדם, האם יש הפרכה חזקה יותר לכך מאשר ישראלי שעובד באום למען זכויות אדם?
