רכבת לילה ללונדון
הרכבת העילית של לונדון, האוברגראונד, עומדת להשיק שירות מסביב לשעון בסופי שבוע (בלילות של שישי ושבת). החל מ-15 בדצמבר, הקו שנמתח בין התחנות ניו קרוס גייט (New Cross Gate) וצומת דאלסטון (Dalston Junction) יעבוד רצוף מיום שישי בבוקר ועד ליום ראשון בערב.
“אני שמח על כך שנוכל לספק שירותי לילה לקו של מזרח לונדון בפעם הראשונה אי פעם”, אמר סאדיק חאן ראש העיר לונדון, “הטיוב הלילי הוכיח את עצמו כהצלחה בקרב הלונדונים. אני יודע שהאוברגראונד הלילי יעזור לעוד כמה אלפים שעובדים בלילות או לאלה שיוצאים ונהנים מחיי הלילה של עיר הבירה שלנו”.
האוברגראונד מציין החודש 10 שנים לפעילותו, שהלכה והתרחבה עם הזמן, כשבשנה האחרונה, למעלה מ-189 מיליון נוסעים עשו בו שימוש. הקווים העיליים מחברים את לונדון למחוזות הרחוקים שלה ובמחירים סבירים אפשר להגיע לאטרקציות רבות בפינות היותר רחוקות של העיר, כמו גני קיו, פארק ריצ’מונד והפארק האולימפי. בקו הלילי החדש תוכלו ליהנות ממקומות הבילוי הרבים שממוקמים באזורים הוקסטון, שורדיץ’ ואולד סטריט.
מנסיעה ברכבת האוברגראונד ניתן יהיה גם להתחבר אל שירות הלילה של קווי הטיוב בתחנת קנדה ווטר (Canada Water), שם עובר קו ג’ובילי. ומהקו הזה אפשר לעבור לשאר קווי הטיוב, שפועלים בלילות של סופי השבוע: ויקטוריה, סנטרל, נורת’רן ופיקדילי. בשנה הבאה, שירות הלילה יורחב עד לתחנת הייבורי ואיזלינגטון Highbury & Islington.
ראו במפה האינטראקטיבית של הטיוב וקווי האוברגראונד (הכתומים):
מהיום: אוטובוסים בלונדון על קפאין
עוד בענייני תחבורה. החל היום (יום שני, 20/11), חלק מהאוטובוסים בלונדון ישתמשו בדלק ביולוגי שנוצר משאריות של קפה טחון. הדלק הירוק הזה, שנקרא B20, הוא תערובת של דיזל עם שמנים שהוצאו מקפה משומש (ביחס של 20% ביו-דיזל ו-80% דיזל רגיל).
חברת הטכנולוגיה ביו-בין (bio-bean) הצליחה עד כה לייצר 6,000 ליטר של שמן קפה מפסולת שנאספה מבתי עסק וממפעלים בעיר. השמנים האלה מתערבבים עם דיזל שמספקת חברת של (Shell) והשת”פ הזה עובר לחברת התחבורה של לונדון (TFL), שמפעילה את האוטובוסים בעיר. כבר היום, חלק מ-9,500 האוטובוסים שפועלים ברחבי לונדון עושים שימוש בביו דיזל דומה, שמכיל תערובות דלקים עם פסולת של שמני בישול וגם שמנים מוקשים שנלקחו מבשר מעובד.
קיימברידג’ (כמעט) מתנגדת לחרם על ישראל
אירוע שהתקיים באוניברסיטת קיימברידג’ ב-8 בנובמבר תחת הכותרת, BDS and the globalised struggle for Palestinian rights, כמעט ובוטל לכאורה בשל מוצאה הפלסטיני של פרופ’ רובא צאלח, שהייתה אמורה להנחות את האירוע. צאלח היא מרצה בבית הספר ללימודים אפריקניים ואוריינטליים בלונדון (SOAS), והאוניברסיטה רצתה לוודא שהדיון יהיה “פתוח, בריא וחוקי”. לכן, הוצע מנחה אחר לאירוע – פול מילראיה, מנהל התקשורת של האוניברסיטה. מארגני האירוע טוענים שהאוניברסיטה איימה בביטולו אם לא ייענו לדרישה זו ונאלצו להסכים לתנאי. בין הדוברים בכנס היו עומר ברגותי, שייסד את תנועת החרם, ומאליה בועטיה, הנשיאה לשעבר של אגודת הסטודנטים (NUS).
תומכי האירוע העלו טענות כלפי אוניברסיטת קיימברידג’, שנכנעה ללחצים של לובי פרו-ישראלי. אך תגובת האוניברסיטה הייתה: “במקרה הזה, בעקבות קריאות המארגנים לנקיטת אמצעי ביטחון נוספים, מנחה נייטרלי הושם כדי לוודא ייצוג של כל הצדדים בדיון שהוא חשוב ולעיתים קרובות טעון רגשית”.
זה לא מפריע לאגודת הסטודנטים הפלסטינית באוניברסיטה להתכונן לאירוע הבא שלה, שיעסוק במלחמת ששת הימים. הדובר באירוע יהיה פרופ’ חאלד פאחמי, מרצה במרכז ללימודים ערביים מודרניים באוניברסיטת קיימברידג’, וכותרתו היא: Six Day War, Fifty Years On: Prof. Khaled Fahmy on 1967.
עו”ד גדעון פישר, העומד בראש ארגון הבוגרים של אוניברסיטת קיימברידג’ בארץ, בירך על גישת האוניברסיטה אך קרא לצעדים נוספים. “הגיע הזמן, שנילחם בתופעת החרם על ישראל בצורה רצינית”, אמר פישר, “בוגרי האוניברסיטה וגם הסטודנטים הנוכחים יודעים שהיו תקופות, שזהותך היהודית או אפילו הזדהות כמי שתומך בישראל נחשבו כבעייתיים ואני שמח לראות שהמצב משתפר לטובה. כבוגר האוניברסיטה ונשיא אגודת בוגרי קיימברידג׳, אני מברך על השינוי שחל באקדמיה הבריטית בהובלת קיימברידג’ ומבטיח שנמשיך לעקוב אחר המצב בקמפוסים ולהבטיח את קיום חופש הדיבור, לצד ביטחונם האישי של הסטודנטים”.
אירוע דומה שהתקיים יום לפני, ב-7 בנובמבר, ב-LSE (בית הספר לכלכלה של לונדון) ובהשתתפות עומר ברגותי:
