האם חבר הפרלמנט, דיוויד ווארד (בתמונה למעלה, משמאל), הוא אנטישמי או אידיוט? לדעתי, הוא שני הדברים גם יחד, ואין זה מקרה כי הוא חובש את ספסליה של המפלגה הליברל-דמוקרטית בבית הנבחרים. למי שלא שמע עדיין, הפוליטיקאי המייצג את איזור הבחירה של מזרח בראדפורד כתב ביום השואה הבינלאומי את הדברים הבאים: כמי שביקר פעמיים באושוויץ – פעם עם משפחתי ופעם עם בתי ספר מקומיים – אני חש צער על כך שהיהודים, שעברו סבל בל יאומן של רדיפות, יכולים בתוך כמה שנים של שחרור ממחנות המוות לגרום זוועות לפלסטינים במדינת ישראל החדשה, וממשיכים לעשות זאת על בסיס יומיומי בגדה המערבית וברצועת עזה. ובכן, לא ישראלים, אלא יהודים, לא רק בשטחים, אלא במדינת ישראל עצמה. למקרא הדברים יכול כל בר דעת להיתקף בייאוש. הרי הברנש הזה ערך השוואות כוללניות מביכות הנעדרות אחיזה במציאות. תגובותיו, לאחר פרוץ הסערה הצפויה, מגלות לא רק בורות, אלא אף כוונות זדון המונעות על ידי סיבות פוליטיות.
ובכן, האיש לא טרח להתנצל. להיפך, הוא עומד על שלו. בפניה של הביקורת הוא שאל לתומו אם היה מניח את דעת תוקפיו בהחלפת המילה יהודים בקהילה יהודית. על שאלה שהופנתה אליו בטוויטר הוא השיב כי חשוב לדעת אם התנהגותה של ישראל כלפי הפלסטינים נובעת מהשואה. בהזדמנות אחרת טען, כי היהודים לא לומדים לקח ממוראות מלחמת העולם השנייה. ווארד דווקא מרוצה מהפרסום לו זכה. הוא חולץ מאלמוניותו ונחשף קבל עם ועולם. שבועיים בעין הסערה הביאו לו, לפי דבריו, 5,000 מיילים של תמיכה. וראו מי יצא להגנתו? לא אחר מאשר נועם חומסקי, חברו הטוב של מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, שאותו הוא ביקר בשעתו בביירות. חומסקי אינו מוצא שמץ של אנטישמיות בדברי הבלע של ווארד וסבור כי בסך הכל מדובר היה בהצבעה על עובדות מוכרות. במילים אחרות, גם חומסקי סבור כי ישראל מבצעת ג’נוסייד בשכניה הערבים למן הרגע בו נוסדה.
אבל מה באשר לתגובתם של ראשי המפלגה הליברל-דמוקרטית? ובכן, אלה מגמגמים. ניק קלג גינה את הדברים, ומצליף הסיעה, אליסטר קארמייקל, זימן את הפרלמנטר לשתי שיחות, אולם עד כה לא ננקטו כלפיו אמצעים משמעתיים. להזכירם, ג’ני טונג, לשעבר חברת פרלמנט מאותה מפלגה ועתה ברונית מטעמה, הצדיקה בעבר פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים. רבים אחרים ממפלגה זו תומכים בחרם על ישראל. אחד ההסברים לגזענות זו ניתן אולי למצוא באיזור הבחירה של ווארד, המייצג את מזרח בראדפורד שם זכה בבחירות האחרונות בהפרש זעום של 400 קולות בלבד. בראדפורד מאוכלסת במוסלמים רבים ובצד המערבי שלה הם הכניסו לפרלמנט את ג’ורג’ גאלאוויי, אנטי-ישראלי מושבע שאף הוא מצא לנכון לגנות את דבריו המחפירים של שכנו בצד המזרחי.
הגזענות לא אומרת די
אם כן, אין צורך להיות מופתע יתר על המידה מהדוח האחרון שפרסם הארגון המופקד על ביטחונה של הקהילה היהודית, לפיו חלה עלייה נוספת בשיעור התקריות האנטישמיות הניצב על 640, לעומת 608 בשנה הקודמת. אולם, בשעה שחלה ירידה של 34 אחוז באיזור מנצ’סטר רבתי, מספרם של ההתקפות בלונדון עלה בשיעור ניכר של 55 אחוז. מתוך אותן מאות תקריות, 60 מוגדרות כאלימות והחמורה מכולן הייתה התנפלות על ילד יהודי בצפון אירלנד, שהוכה עד אובדן הכרה על ידי חבריו לכיתה בעקבות שיעור על השואה. בגלזגו הותקף זוג יהודי שהלך לתומו ברחוב על ידי עובר אורח שהתנפל עליהם בסכין. במגרשי הכדורגל ממשיכים לשלוח יהודים לתאי הגזים כשקבוצת טוטנהאם משחקת. ברשתות החברתיות המספרים הולכים ועולים. המצב היה יכול להיות גרוע אף יותר לולא מאמציהן של המשטרה והממשלה המשתפות פעולה עם הקהילה. ובכן, קו ישיר מחבר בין דבריו המשוקצים של חבר הפרלמנט הליברל-דמוקרטי לבין הרחובות בהם לא בטוח תמיד להלך עם כיפה על הראש.
מזוכה מחמת הספק
יחד עם זאת, איני שותף לדעה כי הקריקטורה הידועה שפורסמה בסאנדיי טיימס, בה נראה בנימין נתניהו בונה חומה העשויה מדמם וגופם של ערבים, ניזונה ממניעים אנטישמים. אף כי על פניה היא נראית כמי שמנסה לעורר את מוטיב עלילת הדם המפורסמת. ראשית, משום שמדובר באיור המעניק ליוצרו חופש פעולה נרחב הרבה יותר מאשר המילה כתובה. שנית, משום שהקריקטוריסט, ג’ראלד סקארף, לא חס בעבר על פוליטיקאים דומים והכניס לשלוליות דם גם דמויות, כמו טוני בלייר ומרגרט תאצ’ר. לצייר בן ה-76 יש היסטוריה של פרובוקציות.
אבל בניגוד למיודענו, ווארד, סקארף מיהר להתנצל ויש להאמין לו כי לא ידע שאותה קריקטורה מתפרסמת ביום השואה הבינלאומי. גם מרטין אייבנס, עורך הסאנדיי טיימס, פרסם התנצלות, אך נראה כי זה התרחש רק לאחר שקיבל צלצול טלפון נזעם מהמול שלו, רופרט מרדוק, שבעצמו פרסם התנצלות בה כינה את הקריקטורה גרוטסקית ומעליבה. אייבנס, בסך הכל שבוע בתפקיד, טעה בשיקול הדעת, אך הדגיש כי לעיתונו יש אינטרס להגן על ביטחונה של ישראל וכך נהג בעבר כאשר היה בעל טור בלבד. בכל זאת, לפני שנדרש להתנצל על ידי הבוס, הוא דחה את הביקורת וטען כי הקריקטורה אינה מתייחסת לישראל, או לעם היהודי, אלא לנתניהו בלבד בעקבות זכייתו בבחירות האחרונות. הקריקטוריסט של הגרדיאן, אגב, לא אהב את ההתנצלות של מרדוק.
קצרצרים
*** מוסלמים הממירים את דתם חייבים מיתה, חובתם של המוסלמים היא להרוג כל מי שאינו מכבד את הנביא מוחמד, יש להכות ולענות הומוסקסואלים – זהו רק מבחר מקרי של ציטטות הנשמעות יום-יום בכמה מ-12 תחנות הטלוויזיה המוסלמיות המשדרות מאנגליה. אופקום, כלב השמירה של השידור הציבורי, מנסה לערוך מעקב אחר נאומי ההסתה של אותם משדרים, אולם נראה כי אין בידו האמצעים הדרושים לכך. כאשר ערוצים (כמו תכביר ושלום) או תחנות רדיו נמצאים אשמים בהפרת הקוד העיתונאי, הם סופגים קנסות כספיים מגוחכים של כמה אלפי פאונד וחוזרים לסורם. מדובר בתחנות הנעזרות בשידורי הלוויין של סקיי המשדרות לקהלים מוסלמיים וזוכים לקהל מאזינים גדול יותר מאשר במסגדים.
*** הג’יהאדיסטים שהרגו 39 בני ערובה באלג’יריה – בהם שישה בריטים – כונו מיליטנטים על ידי הבי.בי.סי שסיקר את הפרשה. ראש הממשלה, דיוויד קמרון, גינה לחלוטין את השימוש במונח זה בו משתמש איגוד השידור גם כלפי אנשי החמאס.
*** לורד דאלמני, יור סות’בי, ניהל מכירה פומבית בנוכחות שרים ורוהמ, אולם בהביעו חוסר שביעות רצון מהתאורה, הוא אמר: כבו את האורות האיומים הללו. אני מרגיש כאן כמו באושוויץ…. גם הוא התנצל על פליטת פה מצערת.
*** השגריר הישראלי הוזמן על ידי הפורום הבינלאומי של המפסטד להשתתף בדו-שיח עם עמיתו הפלסטיני. האחרון הסכים, אבל השגריר סירב. חשש מעימות או קיבל הוראה מירושלים?
