אחד הדברים שאני נתקלת בהם לעיתים קרובות הוא החשש של ההורים מילדים עצמאים. יש לכך לא מעט סיבות; קודם כל, יש לנו צורך אנושי בסיסי בשליטה, ולשחרר אותה לטובת מישהו אחר – אפילו אם הוא יוצא חלצינו – זה לא קל. שנית, זה יכול להיות מאוד מפחיד לחשוב שהילד שלך ילך ויחזור לבד, ישתמש בסכין או קומקום, או אפילו יצחצח שיניים ולא יעשה עבודה טובה מספיק, שעשויות להיות לה השלכות. המחשבות האלה מאוד מניעות אותנו להתנהגות מגוננת כלפי הילדים שלנו. לא פחות מכל אלה, יש לנו צורך לתקתק ולהניע אותם לחלק הבא של היום. חיינו הם מלאים, עמוסים וצריך להספיק בהם המון, והכשרה של איש צעיר גוזלת מאיתנו לעיתים יותר ממה שיש לנו להציע ובעיקר סבלנות.
אך כל אלה נושאים מחירים כבדים עבור שני הצדדים. כהורים, אנחנו מגלים מהר שהפינוק שהצענו הופך לציפייה, וזו מתחלפת בתובענות, ובשלב מתקדם יותר עשויה להגיע ממש לניצול של ההורה לטובת רצון הילד. לילדים, המחיר כבד עוד יותר. ילד לא עצמאי הוא ילד תלותי, שמימוש צרכיו תלוי לחלוטין במישהו חיצוני. כמה קשה להיות צמא ולחכות שהמבוגר הזמין יתפנה למלא לך את הבקבוק? כמה קשה זה להיות רעב ולחכות שיכינו ויגישו לך ארוחת ערב? ואפשר להמשיך ולהפליג בדוגמאות. התוצאה היא ילד שלא יודע לעזור לעצמו, שמרגיש שהעולם ״גדול עליו״ ולפעמים גם מפחיד (כי הרי כל הזמן שומרים עליו). ילדים שמקבלים שירותי יתר גדלים להיות חסרי ביטחון ביכולתם ובעצמם. בשלב מסוים, הם פשוט מאבדים אמונה ומוותרים על לנסות.
כל זאת היה רק בעניין העצמאות הפיזית. מה לגבי עצמאות מחשבתית? איך נפתח להם עמוד שדרה? חשיבה עצמאית וביקורתית שכל כך חשובה בעידן שבו אנו מגדלים אותם? כשאנחנו יודעים כל הזמן מה נכון ואיך צריך לפעול, אנחנו מגדלים ילד שתלוי בנוכחותנו ובתשובותינו כדי לדעת להתנהל בעולם. זה יכול להיות נוח כשהילדים צעירים, אבל בגיל ההתבגרות זה הופך מסוכן, כשקבוצת השווים שלהם פתאום משתנה והם פונים לחבריהם. כדי להימנע מהגעה למצבים כאלה, וגם אם הם כבר קיימים, תמיד ניתן לתקן!
אז איך להפוך ילדים לעצמאים? התשובה היא בשינוי תפישה; חשבו על עצמכם כמאמנים של הילדים. הכינו להם תוכנית בסולם מאמצים עולה, הדריכו אותם כיצד, ותנו להם את הזמן והמקום להתנסות! למשל, ניקח את התארגנות הבוקר. זה ה״מאני טיים״ ולכן שם לא נאמן! במקום זאת, נאמן שלב אחד בנחת בסוף השבוע, או אחרי הצהריים. לאחר התמודדות המוצלחת, נעבור לשלב הבא: להתלבש ולצחצח שיניים לבד, לקחת ארוחת בוקר בצורה עצמאית (ולפנות!), לנעול נעליים ועוד. היו סבלניים איתם. הראו להם את ההתקדמות והשיפור שלהם מהתנסות להתנסות.
טיפ: בקשו מהם להתנסות שלוש פעמים ותעזרו בפעם הרביעית במידת הצורך. כך בן ה־5 שלי למד לשרוך שרוכים תוך שבוע. פשוט היו לו מספיק נסיונות להתנסות בכל יום! הימנעו מלעשות עבורם. כמו שמאמן לא ייכנס למגרש כדי לבעוט כדור עבור השחקן. הישארו על הקווים וכוונו אותם משם. ומה לגבי פיצוח המחשבה העצמית, הדעות ועמוד השדרה? פשוט התחילו לשאול אותם לדעתם, לפני שאתם מנדבים את שלכם. גם המחשבה והמוח צריכים תרגול.
הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס של עלונדון. הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי >>> https://alondon.net/new-site/מגזין-עלונדון-המהדורה-הדיגיטלית/
