האם ג’רמי קורבין אנטישמי? יש להניח שלא. האם חבריו הם כאלה? התשובה על כך היא חיובית בהחלט. הטוען לכתר מנהיג המפלגה, שכבש את צמרת הלייבור בסערה, מחזיק שלדים רבים במגירותיו, וקופות השרצים שלו מאיימות להתפקע. זה האיש שרוצה שבריטניה תפרוש מנאטו, שואף לפרק את ארצו מנשקה הגרעיני, משווה בין דאעש לבין הצבא האמריקאי בעיראק ומרגיש קירבה מיוחדת לחיזבאללה ולחמאס. רשימת הברנשים המפוקפקים שאותם הכניס בעבר למיטתו יכולה לעורר שאט נפש בקרב כל אדם מהיישוב. הנה חלק מהדמויות המרכזיות:
ראאד סלאח – ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, הנוהג להסית את צאן מרעיתו תוך השמעת הנביחה הידועה אל?אקצה בסכנה. בעבר הוא ריצה עונשי מאסר בארץ על שורה של עבירות ביטחוניות, כמו מתן שירותים לביון האיראני, ואף ירק בפרצופו של שוטר. לפני כשנתיים, נעצר בבריטניה בהוראת שרת הפנים תרזה מיי, למרות שהיה מנוע כניסה למדינה. בלבול בריטי אופייני הביא לבסוף לשחרורו ולתשלום פיצוי על מעצרו. קורבין, באבירות אופיינית, כינה את סלאח אזרח מכובד והזמינו אותו לכוס תה על מרפסת בניין הפרלמנט, למרות שהאחרון לא מסתיר את דעותיו על הומוסקסואלים, נשים ויהודים.
דיאב אבו?ג’אג’ה ג’יהאדיסט לבנוני, לשעבר ראש הליגה הערבית האירופאית ומי שהכריז כי כל הרג של חייל בריטי בעיראק הוא ניצחון בפני עצמו.
פול אייזן – מכחיש שואה ותיק, ומראשי הארגון לזכור את דיר יאסין. מיודד עם קורבין זה למעלה מ?15 שנה, ומארח אותו בכינוסיו השנתיים של הארגון. אייזן אף העיד כי קורבין פתח בפניו את פנקס ההמחאות שלו. הוא מתרברב בפעילותו כמכחיש שואה, מטיל ספק בקיומם של תאי הגזים ומפריך את מספר היהודים שנרצחו במלחמה.
ג’יימס ת’רינג נאם בפרלמנט באירוע שהנחה קורבין ובו סבר, כי זקני ציון מושכים בחוטים של המערכת הפיננסית.
סטיבן סיזר – הכומר האנגליקני שהשתתף בכנס הכחשת השואה באיראן והאשים את ישראל בכך שעמדה מאחורי פיגועי 9/11 בארהב. לפני שלוש שנים, הוא קיבל מקורבין מכתב, שבו טען הפרלמנטר כי ההתקפות עליו נובעות מן העובדה שסיזר מעיז לומר את דברו נגד הציונות. הוא גם שיבח אותו על העבודה המופלאה שהוא עושה למענם של הפלסטינים, הנלחמים למען חירותם.
הסבריו של קורבין לידידותו המופלאה עם אנשים אלה תומצתו במילים לא ידעתי ולא זוכר, מה שיכול לעורר חשד אודות כושר הזיכרון של המנהיג האדום. אולם, דעות אלה צריכות להדאיג יותר את המצביעים הבריטים. החראקירי שמבצעת מפלגת הלייבור בחוצותינו עלול להפוך את בריטניה למדינה בת מפלגה גדולה יחידה. אם לא ייפסק מסע ההתאבדות בהנהגתו של ג’רמי קורבין, הרי שהשמרנים עתידים לשלוט בבריטניה לנצח. אחרי הכול, הם אלה שסייעו לו להגיע אל מחוז חפצו. תמורת שלושה פאונד בלבד יכול היה כל אזרח מן השורה להצביע בבחירות לראשות הלייבור. עשרות אלפים מהמתפקדים האלה הם חברים במפלגתו של דיוויד קמרון, שיצטרך להחליט אם לזמן את ראש האופוזיציה לתדריכים ביטחוניים חסויים בדאונינג סטריט.
האדמה החרוכה שאותה הותיר אחריו אד מיליבנד – פוליטיקאי פחדן שנעלם אחרי הבחירות למסעות בספרד, איטליה ואוסטרליה – הצמיחה פוליטיקאי אחר שאת נזקיו יהיה קשה לאמוד למשך שנים רבות.
הכתובת על הקיר
המסע הבריטי לליקוק הישבן האיראני מגיע לשיאים חדשים. אחרי שהעניקה את חותמת הגומי שלה לעסקה הגרעינית בין ברק אובמה למשטר האייטולות, הזדרזה לונדון לפתוח מחדש את שגרירותה בטהרן. כזכור, זו נסגרה לפני ארבע שנים בעקבות התנפלות על הבניין של אספסוף משולהב, שניתץ כל אשר נקרה על דרכו ובזז את השאר. שר החוץ פיליפ האמונד היה השושבין הראשי בטקס הנפת הדגל על בניין השגרירות, תוך שהוא מכריז כי אין מגבלות על מה ששני עמים אלה יוכלו להשיג יחדיו. האם דרשה הממשלה הבריטית פיצוי כספי על הנזק שנגרם לבניין השגרירות בעקבות ההתפרעות ההמונית ההיא? הצחקתם את האמונד. בעודו מדבר בטקס, עדיין התנוססה מעל לתמונתה של המלכה אליזבת הכתובת מוות לאנגליה, שאותה לא טרחו הדיפלומטים למחוק, אולי משום שלא רצו להרגיז את מארחיהם.
בבירה האנגלית נכח בטקס המאוד צנוע ג’ק סטרו, שהיה שר החוץ הבריטי האחרון שביקר באיראן. הוא עשה זאת בזמנו תוך השמעת הצהרות פרו?פלסטיניות, בתקווה לקבל טובות הנאה פוליטיות משלטון המולות, וחזר בידיים ריקות. בעיני האיראנים, לונדון הייתה ונותרה השטן הקטן.
רוטשילד למען עזה
היא בת המשפחה שקיבלה מהלורד ארתור ג’יימס בלפור את ההצהרה המפורסמת, והקימה את בניין הכנסת. היא נישאה לבן משפחת גולדשמידט המפורסמת לא פחות. אמה מגיעה מהצד של גינס. גיסתה החדשה היא ניקי הילטון. בקיצור, היא משתייכת לאחת מהשושלות האמידות ביותר בעולם. אבל היא, קייט רוטשילד, מאוהבת ברצועת עזה ובתושביה. ומה שמושך אותה לשם הוא ריחו החריף של הביוב המקומי.
זוהי אותה קייט רוטשילד שהגיעה לכותרות שלא בטובתה, לאחר שהמשטרה עצרה באשמת תקיפה את בן גולדשמידט, אבי שלושת ילדיה וגרושה לעתיד, לאחר שהחלה לנהל רומן עם זמר הראפ האמריקאי ג’יי אלקטרוניקה, שרכש לעצמו מוניטין בינלאומי אלים לפני שלוש שנים. מאז השניים נפרדו, אולם רוטשילד אינה נפרדת מכתובת הקעקע – אחת מתוך עשר, כולל שמות ילדיה – הנושאת את שמו הערבי של הזמר כפי שניתן לו על ידי ארגון ניישן אוף איסלאם.
רוטשילד, שענייני איכות הסביבה קרובים ללבה, נחלצת לעזרתם של תושבי הרצועה ומנסה לנצח על פרויקט התפלת מי ים בעזרת קשריה ובסיוע השכנה שמעבר למחסום ארז. היא נדהמת מהעובדה שישראל מסרבת למכור מים לעזה למרות היותה מובילה עולמית בטכנולוגיית ביוב, ומגייסת עולם ומלואו כדי שהתושבים המקומיים ייהנו מזכותם האנושית הבסיסית למי שתייה נקיים. כמה ישראלים סבורים שאני בוגדת, היא אומרת. רוטשילד שהתה כמה ימים בבית מלון בעזה, סמוך למחנה אימונים של חמאס, וחששה שמישהו יחפש את שמה באינטרנט ויהפוך אותה לסחורה מבוקשת בשוק בני הערובה המזרח?תיכוני. ההרפתקה העזתית הזו זיכתה אותה לא מכבר בכתבת שער במוסף הסאנדיי טיימס תחת הכותרת המתבקשת מה בחורה (יהודייה) נאה כמוך עושה במקום כזה?. התשובה של רוטשילד לשאלה יכולה להתמצות במשפט אחד: מי שאינו מאמין בתנאים טובים יותר עבור עזה, אינו מאמין בעתידה של ישראל.
משפחת רוטשילד אינה זרה לשערוריות עסיסיות וטרגדיות כאחד. דודתה של קייט, פאנוניקה רוטשילד, נטשה את בעלה לטובת זמר ג’אז בתחילת שנות ה?50′. אביה, אמשל רוטשילד, התאבד במלון בריסטול בפריז בהיותה בת 13. אחותה, אליס רוטשילד, ניהלה רומן עם גיסה הנשוי, זאק גולדשמידט, היום חבר פרלמנט מטעם השמרנים ואבי שני ילדיהם.
קייט לא שוקטת על שמריה. היא נפגשת עם אורי נעמתי, ראש מועצת אשכול, שאיבד את גפיו בקיץ האחרון מפצצת מרגמה שהרגה שניים מחבריו. בתקופת החלמתו, הוא מספר לה, הוא הרהר רבות בשכניו שמעבר לגדר, וסבור כי מים עבור עזה וחקלאות כמו שקיימת בשטח שיפוטו הם הצעדים הראשונים לשלום עם הפלסטינים. היא עצמה אינה נרגעת. היא מאוהבת בעזה, ולבה נשבר כמה פעמים במהלך מגעיה עם הרצועה. היא בכתה למראה ההרס השורר במקום בעקבות העימות האחרון, אולם נהנתה לא מעט מחוש ההומור של תושביו. יש להם הומור אפל כמו שיש לישראלים, ואין זה מפתיע, היא אומרת, שני העמים נולדו אל תוך מלחמה וחיים על קו החזית, כתף אל כתף עם המוות.
קצרצרים
עד לרגע בו ירד גיליון זה לדפוס, העצומה הקוראת להעמדתו של בנימין נתניהו לדין לקראת ביקורו בלונדון צברה כבר 104,308 חתימות. אריק פיקלס, שר הדתות לשעבר, כינה את היוזמה אבסורד מוחלט והוא שיבח את התגובה החד?משמעית של ממשלתו בדבר זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני טרור ארגון החמאס. השגרירות סבורה כי מדובר בתרגיל תעמולתי חסר?משמעות, אולם קשה שלא להגיע למסקנה כי נזק נוסף נגרם לשמה של ישראל בבריטניה, לפחות באתר האינטרנט של הפרלמנט.
פעילי הפדרציה הציונית וארגון ידידי ישראל בסאסקס הזדמנו לאצטדיון הכדורגל בקרדיף לפני משחק הכדורגל של נבחרות ישראל נגד וויילס, במסגרת מוקדמות אליפות אירופה. הם עמדו מול מאות מפגינים פרו?פלסטינים, ואליהם אמור היה להצטרף ג’רמי קורבין, שלבסוף לא הגיע לבירה הוולשית, שבה הפך להיות לאחרונה דמות אהודה למדי. מועצת עיריית קרדיף, באקט אבירי של פחדנות, ביטלה תערוכת צילומים ישראלית שעסקה בכדורגל ובדו?קיום יממה אחת בלבד לאחר שנפתחה.
