קשה להבחין בכך מחלונה של מכונית נוסעת, אולם מי שיצעד על המדרכה המערבית של רחוב אוסישקין בשכונת רחביה בירושלים יוכל לצפות בלוח זיכרון המתאר, בשתי שפות ובארבע שורות, מה התרחש במקום ב-6 בחודש מאי 1947.
כל מי שמתעניין בתקופת המנדט בארץ-ישראל יזכור את פרשת חטיפתו ומותו של הנער בן ה-16, אלכסנדר רובוביץ’, שנתפס על ידי החוליות המיוחדות הבריטיות, בשעה שהדביק כרזות עבור מחתרת הלחי. קציני בולשת אנגלים שחיפשו חשודים ברחובות העיר, גררו בכוח את הנער אל רכבם ומאז הוא נעלם. מאז, כלומר עד עצם היום הזה. למעשה, עד פרסומו של ספר זה לא היה ידוע מה עלה בגורלו של הנער. ההיסטוריון דיוויד סזראני, מגלה לנו כי סמוך לחצות נלקח אלכסנדר אל ואדי קלט, בדרך ליריחו, נקשר שם לעץ זית, עבר חקירה במשך למעלה משעה, וראשו רוסק באמצעות אבן על ידי ראש החוליה. לאחר שנפח את נשמתו, נותקה גופתו מן העץ, הופשטה לחלוטין מבגדיה ונדקרה עשרות פעמים, כדי ליצור את הרושם שהרצח בוצע על ידי ערבים מקומיים.
מי שביצע את הרצח במו ידיו היה מייג’ור רוי פראן ששמט את כובעו במהלך המאבק עם הנער ברחוב אושיסקין. על הכובע היה רקום שמו, וזה מה שהוביל לחשיפת זהותו. פראן סיפר לממונה עליו על מעלליו למחרת היום, אולם זה היה שותף למזימת טיוח בגללה הצליח הרוצח שלא לתת את הדין על הרצח עד יום מותו, לפני שלוש שנים בלבד. גרוע מזה, הוא הצליח לפתח קריירה פוליטית במדינת אלברטה בקנדה, שם הצליח אפילו להגיע למעמד של שר והיה אף ליועצה המשפטי של הממשלה.
המסמכים המתעדים את הפרשה הושמדו ברובם ואלה שעשו את דרכם לארכיון המרכזי בלונדון היו חסויים ונחשפו רק עתה, אולי בשוגג, אולי בשל מותו של פראן עצמו. המחבר נתקל בהם במקרה והם אלה שהעניקו לו את המניע לכתוב על כך.
עבורו אין המדובר בסיפור רצח של מה בכך. כאלה היו אז בפלשתינה למכביר. המדובר היה באירוע שהציג את האימפריה הבריטית בכל מערומיה ואפילו החיש את גסיסתה. בעיני היישוב היהודי החטיפה הייתה הנדבך האחרון של לגיטימיות שלטון המנדט במזרח התיכון. פראן אף זקף את ראשה המכוער של האנטישמיות הבריטית שהייתה קיימת בצבא ובמערכת הפוליטית כאחד. סזראני רואה חוט מקשר בין רחוב דויד ילין, בו התגוררה משפחת רובוביץ’, לבין דאונינג סטריט שניסה להדוף את ההאשמות נגדו. אלכסנדר השתייך אמנם לתנועת הנוער הזעירה של כנופיית שטרן (ואף סולק בשל כך מבית הספר), אבל הקהילה כולה התמלאה בשאט נפש.
המחתרת לא שקטה על שמריה. שנה ושלושה ימים לאחר אותה היעלמות הגיעה חבילת דואר לבית משפחת פראן, בכפר קודסאל ליד העיר ווברהמפטון. רוי עצמו לא היה אותה שעה בבית ואת החבילה פתח אחיו רקס. היא התפוצצה בידיו וריסקה לחלוטין את בטנו. כך מצא אותו האח האחר, קית’, ששהה בקומה העליונה של הבית. לאיש לא היה ספק מי עמד מאחורי פעולת הנקם. לחי לא הסתירה זאת. הספר מזהה את מבצע המשימה כיעקב חרותי, אולם בכך אין חדש שכן חרותי מעולם לא הכחיש את מעורבותו, כשם שמעולם לא הביע צער על מעשיו ואף טען לימים כי מות האח רקס מהווה נקמה קשה יותר במי שרצח את אלכסנדר. הפצצה הוטמנה בתוך כרך עב כרס של כל כתבי שקספיר שנקנה בחנות ‘פוייל’ס’ בצ’ארינג קרוס והוכנס אל תוך מעטפה עליה נכתב בהיסח הדעת ר. פראן. אם היה כותב את שמו המלא של רוי, ניתן היה לשער כי אחיו לא היה חושב שהחבילה הייתה מיועדת אליו.
הפיצוץ הזניק את הבעייה הארץ ישראלית אל הכותרות הראשיות של העיתונים והגיע כמובן לפרלמנט. חתימת הדואר על החבילה שהתפוצצה נשאה את שמו של סניף חנות הספרים הנמצא במזרח לונדון, ובריטניה חששה מתחילתו של גל טרור יהודי ברחבי המדינה. המשטרה הגיעה לבסוף אל פעיל יהודי בשם מונטי האריס ועצרה אותו, אולם המשך העלילה חייב להיקרא בספר עצמו.
פראן, אחד מחיילי מלחמת העולם המעוטרים ביותר, לחם בצרפת, אנגליה, איטליה ומזרח אפריקה. אביו היה איש צבא ואת ילדיו הוא גידל בהודו. לאחר שברח על נפשו מירושלים לסוריה, ואפילו נמלט ממעצר צבאי, שב לאנגליה ופרש מהצבא. את אשתו הקנדית הוא פגש ברודזיה ובתחילת שנות ה-50 אף היה מועמדה של המפלגה השמרנית לפרלמנט. לאחר מות אחיו החליט להגר לקנדה, בה עשה חיל כעיתונאי, מול, עורך דין ופוליטיקאי. מעשיו סימלו את פשיטת הרגל המוסרית של האימפריה אשר על אובדנה הוא קונן בספר שכתב. הוא נפטר בשיבה טובה. גופתו של רובוביץ’ לא תמצא, מן הסתם, לעולם.
David Cesarani. Major Farran’s Hat. Murder, Scandal and Britain’s War Against Jewish Terrorism, 19451948. London: William Heinemann.
