במלאת ארבע שנים לגל הפיגועים שפקד את לונדון ב-7 ביולי 2005, נחשפה זהותו של האיש שהפיק והפיץ ברבים סרט ארוך בו טען כי מי שעמדה מאחורי מעשי הטבח הייתה ישראל. הוא ביסס, בין היתר, את טיעוניו על כך שביום הפיגועים שהה בנימין נתניהו בלונדון והוא קיבל מהסקוטלנד יארד אזהרה עוד לפני גל הטרור שלא להופיע בכנס כלכלי. נתניהו, שהיה אז שר האוצר, נותר במלונו ולא יצא לבית המלון ברחוב ליברפול בו כבר המתינו לו עשרות אנשים. פקידה בשגרירות ישראל בלונדון מצוטטת כמי שאמרה כביכול שקיבלה מידע מהמשטרה על העומד להתרחש. מידע זה יוחס בשעתו לסוכנות רויטרס, אולם מאז הוא הוכחש כמה פעמים על ידה. אמיר גילת, מי שהיה אז יועצו של נתניהו, סיפר כי דקות ספורות לפני שעזבו את בית המלון בו שהו בשכונת מייפר, הם נעצרו על ידי שוטר שביקש מהם שלא לעזוב את המקום. היה זה לאחר שרשת הרכבת התחתית נפגעה בשלושה מקוויה.
7/7 האפקט המתגלגל הפך במהלך השנים האחרונות להיות סרט שהוקרן מאות פעמים במסגדים ברחבי בריטניה. אחד הטיעונים המרכזיים המושמעים בו הוא כי ארבעת המוסלמים שנהרגו בפיגועים הופעלו ללא ידיעתם על ידי ממשלת בריטניה בשיתוף פעולה עם ישראל. גילויים אלה הופיעו בתוכנית טלוויזיה ששודרה אמש על ידי הבי.בי.סי. תחת השם תיקי המזימה. התוכנית ערכה השוואה בין אירועי לונדון לבין אלה שהיו בארצות הברית ב-9/11. גם אז הועלתה תיאוריית קשר לפיה המוסד תכנן את הפעולה ועל כן המועסקים היהודים בבנייני התאומים לא הופיעו באותו יום לעבודה.
במהלך כל ארבע השנים האחרונות הסתתר ג’ון היל תחת השם הערבי מועאד דיב שטען בין היתר כי המשטרה ידעה על זהותם של המחבלים במהירות מפתיעה וכי טוני בלייר, ראש הממשלה אז, כבר הכריז שמונה שעות לאחר הפיצוצים, כי הם נעשו בשמו של האיסלאם. גם קצין משטרה בכיר לשעבר אמר כי הכרזתו של בלייר עוררה חשד משום שהוא חרג מעבר לעובדות שהיו ידועות עד אז.
אדם נוסף שטען כי לא ארבעת המוסלמים ביצעו את הפעולה הוא דר ניק קורלסטרום שטען כי המדובר היה בפעולה פנימית של שרותי הביטחון. את עיקר טענתו הוא ביסס על העובדה שהרכבת עליה נאמר כי בה הגיעו המתאבדים מלידס לתחנת לוטון התבטלה באותו יום. על פי התחקיר רכבת זו אכן בוטלה, אולם הכנופייה עלתה על רכבת מוקדמת יותר. הוא גם אמר שצילומי הארבעה בתחנת קינגס קרוס אינם אלא פיברוק שכן הארבעה לא היו ולא נבראו. התוכנית גילתה כי קורלסטרום הוא גם מכחיש שואה סדרתי שאף פרסם מאמר בו טען כי מחנה אשוויץ לא היה קיים כלל.
חסידי התיאוריה אומרים כי ממשלת בלייר חיפשה תואנה כדי להצדיק את מלחמותיה בעיראק ובאפגניסטן. לשם כך היא שיתפה פעולה עם המוסד כדי להוציא את הפיצוצים אל הפועל. הסרט מצטט טענה שהודפסה בשעתו ביומון גארדייאן לפיה המטענים התפוצצו מתחת לקרונות ולא בתוך התיקים שהיו ברשות הארבעה. הסרט מתייחס גם לפיצוץ שהיה באוטובוס מספר 30 בו נהרגה הישראלית ענת רוזנברג. הוא התייחס לעובדה שליד האוטובוס צולם רכב מסחרי שהיה שייך לחברת פיצוצים מבוקרים. הוא גם התייחס לכך שריצ’רד ג’ונס, מומחה פיצוצים כביכול, עזב את האוטובוס דקה אחת לפני שהתפוצץ. ג’ונס התראיין לתוכנית וסיפר כי אכן ירד מהאוטובוס לאחר שהתברר שהוא סטה ממסלולו היומיומי. במקצועו הוא חשמלאי.
עוד עובדה שעוותה על ידי הסרט מייחסת לפיטר פאוורס, מומחה למצבי משבר, אשר באותו יום ערך תדרוך בטחוני בפני כמה נציגים של חברות מסחריות ובו הוא דיבר על תרחיש לפיו תיתכן פעולת טרור נגד התחבורה הציבורית בלונדון. כזכור, ב-2003, תרגלו כוחות הביטחון אפשרות מסוג זה. פאוורס קיבל מכתבי שטנה אנונימיים בהם הואשם כאילו היה מעורב בפיגועים. מכתבי שטנה דומים קיבלה רחל נורת’, מניצולי הפיצוצים, המופיעה לעתים קרובות בכלי התקשורת ומכחישה את תיאוריות הקשר בעקביות. כמה מהמכתבים כינו אותה זונה שקרנית וציונית.
מוחמד נאסים, יור המסגד המרכזי בעיר בירמינגהאם, תומך בטיעוני הסרט. הוא אף סיפר כי הדפיס 2000 עותקים ממנו אותם הפיץ בקרב באי המסגד. במהלך השנים האחרונות הוא השתמש במידע שבסרט בדרשותיו השונות. הוא ואחרים בוחרים להתעלם מכך שבביתם של המחבלים בלידס התגלתה המעבדה בה הכינו את המטענים וכי ראש החוליה הופיע בסרט וידאו ובו הוא הצהיר על מימוש כוונותיו בגלל מלחמותיה של בריטניה נגד האיסלאם.
