שטחו של המוזיאון, שממוקם בקמדן, הוגדל פי שלושה אחרי קניית מפעל לפסנתרים ששכן בבניין מאחור. תהליך שילוב שני הבניינים לחלל אחד היה מורכב מבחינה תכנונית, עיצובית ופרוצדורלית – עליו היו אחראים משרד הארכיטקטים, ‘לונג וקנטיש’.
לעיתים נוטים בטעות לחשוב כי כשמדובר במוזיאון יהודי המשמעות היא בעצם מוזיאון שואה, אולם אין זה כך. צורת הבנייה של המוזיאון מאפשרת הפרדה בין התערוכות השונות וישנו משחק של אור טבעי המאיר את חלק מהגלריות, לעומת החושך היחסי המאפיין את גלריית היודאיקה, מה שמעצים את תחושת הקדושה. השימוש באמצעי טכנולוגייה מתקדמים להעברת המסרים, כגון סרטים, מסכי נגיעה ומשחק קלפים, נותן גישה נוחה ומזמינה ללמוד על ההיסטוריה והלך החיים של העם היהודי בלונדון ובתפוצות.
המוזיאון מחולק לארבע גלריות קבועות ועוד אחת מתחלפת. בכניסה, על שישה מסכי ענק, מוקרן סרטון בן 20 דקות המביא את סיפורם של שישה יהודים בריטים – שונים זה מזה בגילאים ובעיסוק, מה שמדגיש את גיוונה של הקהילה.
כלי יודאיקה, ספרי תורה מפוארים וחנוכיות מיוחדות ניתן לראות בגלריית היהדות. בין כלי הקדושה מוצגים סרטים על חייהם של משפחות המספרות על מנהגי החגים, השבתות והשמחות. מסך אינטראקטיבי נוסף נותן אפשרות לשישה רבנים, ביניהם אישה רבנית, לענות על שאלות, חלקן נוקבות, הקשורות ליהדות, כגון: מה הופך אדם ליהודי, מעמדה של האישה ביהדות וגם על הקשר בין סקס לנישואין.
הגלריה השלישית מספרת את סיפורה של הקהילה היהודית בבריטניה ובגלריה הרביעית מוצגת השואה, מראשיתה ועד תום המלחמה, דרך עיניו של ניצול אושוויץ, ליאון גרינמן, שלימים הקים את ביתו בלונדון.
גם בתפריט של בית הקפה במוזיאון הושקעה מחשבה יהודית – המנה היומית המבוקשת ביותר היא מרק עוף עם קניידלעך, כשהתפריט מותאם למאכלים המסורתיים של חגי ישראל לאורך השנה. הכניסה לקומת בית הקפה הינה חופשית וניתן לקנות שם, מידי בוקר, קפה ומאפה טריים.
המוזיאון היהודי מציג קשת רחבה של אירועים אשר לא בהכרח יהודיים באופיים. הדגש ניתן דווקא על שילוב בין דתות שונות, עמים וקבלת השונה.
