בחודש שעבר נערך בהצלחה כנס ראשון של ישראלים באוסטרליה, הסוכנות היהודית והקהילה היהודית, בו הוחלט על הקמת פרוייקטים משותפים לטובת הקהילה הישראלית באוסטרליה, כך מדווח אתר אוסראלים (http://ausraelim.com.au), שהקים לא מכבר רן פורת, מי שכתב עבודת דוקטורט אודות הזהות התפוצתית של ישראלים באוסטרליה.
באוסטרליה כולה חיים למעלה מ-16 אלף ישראלים, לעומת בריטניה, בה על פי הערכת השגרירות חיים בין 50 ל-100 אלף ישראלים, רובם בלונדון. אך ספק אם גם הישראלים בבריטניה מוכנים ליצור ארגון גג, כמו איא באוסטרליה, ולקיים חיי קהילה מסודרים. את פורת פגשתי בכנס הקמת מועצת ישראלים בעולם, שנערך בטורונטו לפני שנתיים בחסות הפדרציה היהודית המקומית, שם ייצגתי את הישראלים בבריטניה. את הכנס יזם דר ישראל פופקו ונשאו בו דברים, בין השאר, יולי אדלשטיין, שהיה אז שר ההסברה והתפוצות, ונתן שרנסקי, יור הסוכנות היהודית, שהרים את הכפפה. לכנס באוסטרליה הוא שלח נציגים מהסוכנות: תאל עזריאל נבו, מי שהיה בעבר נספח צבאי בלונדון וכיום עומד בראש כוח המשימה לקשר עם ישראלים בחול, ומנהלת פרוייקט הקשר עם ישראלים בחול, מוניקה לב-כהן.
בדף הפייסבוק שפתחה השנה, כתבה לב-כהן: ההגירה מישראל היוותה מראשיתה נושא טעון עקב השלכותיה על האידיאולוגיה הציונית ואופייה העתידי של מדינת ישראל. מטען זה מנע במשך שנים קיום דיון מעמיק ביחסים הרצויים בין התפוצה הישראלית ובין מדינת ישראל והעולם היהודי. מגמות הגלובליזציה לצד התבססות הקהילות, שמונות היום מאות אלפי בעלי זיקה לישראל, הביאו לשינוי ההתייחסות, והיום מתחזקת ההבנה שהתפוצה הישראלית יכולה לשמש משאב עבור מדינת ישראל והקהילות היהודיות.
בעקבות זאת, קם צוות משימה המטפל, בין השאר, בשינוי דעת הקהל בישראל על ישראלים שחיים בחול, ולשם כך רתם את הסופר אשכול נבו, שחי מספר שנים בדטרויט. גם לב-כהן עצמה בילתה חלק מחייה בשליחויות בחול – ארבע שנים בשוודיה וחמש שנים בוושינגטון, ארהב, לכן היא מבינה מה זה להיות ישראלי בחול ולגדל ילדים בחול.
הפדרציה בטורונטו היא ללא ספק פורצת דרך, מסכימה לב-כהן, ואנחנו לוקחים אותם כמודל לכל הפדרציות האחרות. משם באמת יצא הבאז. בטורונטו, הפדרציה הבינה ש-25 אחוז מהקהילה הם ישראלים משכילים שטובים בהקמת פרוייקטים ושזו תרומתם. בברוקלין, למשל, הקימה יהודית פיינשטיין פעילות למשפחות צעירות שמושכת גם משפחות אמריקאיות שרוצות לשמוע עברית, או קבלת שבת חילונית ישראלית שנעשית בבית כנסת רפורמי. גם בית הכנסת הבין שאם הוא רוצה ישראלים ולהרחיב את שורותיו, הוא צריך לדבר בשפה שלהם. היום מגיעים לשם המונים, והפעילות מלווה במוזיקה ובריקודים. בכל קהילה אנחנו מנסים למפות את המנהיגים המקומיים ולהעצים אותם, לארגן שולחן עגול ולבדוק מה האג’נדה שלהם. אני מקווה לארגן בקרוב גם כנס איזורי באירופה, ליצור נטוורקינג ועבודה משותפת.
תני לי דוגמה לעוד מודלים מצליחים.
מודל שהצליח מאוד זה לוס אנג’לס, שם הקימו הישראלים ארגון גג שנקרא IAC (רת של Israel American Counsil) והם מגייסים כספים למען הקהילה ותומכים ב-21 ארגונים אחרים בלוס אנג’לס. בפרוייקט ההשקה שלהם הם הצליחו לגייס שניים וחצי מיליון דולר. גם שרי אריסון הגיעה לשם. החזון שלהם זה לעזור לקהילות אחרות באמריקה להקים IAC כאלה, לא לקחת פיקוד. בניו יורק, למשל, קמה מועצה ישראלית מקומית בשיתוף עם מרשה ריקליס, בתו של משולם ריקליס, שהיא דוגמה מצוינת לדור שני, והיא גם מאוד אמריקאית ומביאה איתה חיבור לעולם היהודי.
היום, ככל שאני לומדת את המודלים השונים בקהילות, אני מבינה שאי אפשר לכפות את המודלים שקורים בעיר אחת על עיר אחרת. מה שקורה בטורונטו לא טוב ללוס אנג’לס ובטח שלא יהיה טוב לבריטניה. היום אנחנו מנסים להכיר את הפעילים בשטח ולעשות את החיבורים, קודם כל בינם לבין עצמם, להעצים את פעילותם, ליצור שולחן עגול ולערב גורמים, כמו משרד החוץ והתפוצות שמפעיל את פרוייקט ‘מתחברים’ בצפון אמריקה, ולחבר אותם לקהילה היהודית. האסטרטגיה היום היא חיזוק זהות ישראלית וחיזוק הקשר עם ישראל. אנחנו יכולים לתת תשתית, תכנים, סיוע בקשרים, אבל מי שינהל את זה בפועל הם ישראלים שחיים שם ביומיום.
להביא את ישראל לקהילות
בכנס בטורונטו השתתפו רק קצת מנציגי הישראלים בתפוצות, אומר נתן שרנסקי בשיחה לעלונדון כשהגיע לביקור בזק בלונדון, כדי להשתתף בלווייתה של מרגרט תאצ’ר (הזכורה אצלו לטובה, כשעזרה לו לצאת מהכלא בסיביר). ישראלים הם יהודים ואצל יהודים יש הרבה ארגונים. יש גם ארגונים שלא מכירים בארגונים אחרים. כך יצא שהיו ארגונים שלא השתתפו בו, אז עשינו מאמץ להכניס אותם למעגל. בסן פרנסיסקו, למשל, לילדי הישראלים דוברי העברית אנחנו מפתחים תכניות מיוחדות של ‘מסע’, שזו לא תכנית עלייה. וגם אם הם לא יישארו בארץ, הם יהפכו לפעילים יותר בקהילות שלהם וזו המטרה. מדובר בעיקר בבני דור שני ושלישי שאנחנו מקווים שלא יתבוללו. מוסדות הקהילה היהודית מצד אחד לא מתאימים להם, וישראל, מצד שני, שואלת ‘מתי תחזרו ארצה…’.
בכנס בטורונטו דובר על שימוש בישראלים דור ראשון למטרות הסברה. האם אתם פועלים בכיוון זה?
יש לנו פרוייקטים בחלק מהקמפוסים בארהב, בהם אנו מערבים, בעזרת השליחים שלנו, צעירים דוברי עברית. ואם פעם היה חשש שפעולות כאלה יעודדו ירידה, במשך שנים התדמית של הסוכנות הייתה רק עלייה – אז עכשיו זה השתנה, ואנחנו מביאים את ישראל לקהילה. אז אם הישראלים ירצו אותנו, אנחנו נגיע אליהם. אנחנו לא יכולים להחליט עבור קהילה שהיא קהילה. אנחנו יכולים לעבוד עם נציגי הקהילה וליצור מערכת יחסים אחרת. גם באוסטרליה יש לנו שליחה שעוזרת להם להיות קהילה.
מה התכנית לישראלים באנגליה?
הישראלים בבריטניה מאוד לא מאוגדים וקשה להגיע אליהם, מסביר ראל גודמן, מנהל הסוכנות היהודית בבריטניה. אנחנו נעבוד עם ארגונים ישראליים, וקיבלנו החלטה אסטרטגית לחזק את שיתוף הפעולה עם הצופים, פרוייקט גרעין ‘צבר’ והקומונה של ‘השינשינים’ – אותם אנחנו ממצבים כ’ישראל היפה’ במסגרת עבודתם בקהילה. הם חדורי מוטיבציה וחפים מענייני אגו, הם מתחברים לבני גילם ואנחנו מתכוונים להכפיל את מספרם, ולהתפרש לעוד איזורים, כמו רדברידג’ ואסקס. המרכיב השני של עבודתנו הוא סטודנטים ישראליים, בשיתוף עם ה-UJIA וה-UJS, ארגון הסטודנטים היהודי.
המסר העיקרי שלי, מסכמת לב-כהן, הוא: ישראלים – התעוררו מרבצכם. מטרתנו היא לעבוד עם בני הדור השני, לחזק את הקשר שלהם לזהות הישראלית ולהעצים את הקהילה כדי להשיג זאת.
