אני: אני אומר לך, אני הולך לאנפרנד את לואיז. הדבר היחיד שהיא מעלה לפייסבוק זה את תעודות ההצטיינות של הבן שלה. נמאס! בחיי.
היא: אוי נו, אל תעשה כזה עניין. לדעתי, זה בגלל שאין לו כל כך הרבה חברים.
אני: גם לאימא שלו לא יהיו בקרוב הרבה חברים. לפחות בפייסבוק. כמה אפשר לנגס על הציונים של הילד?
היא: אבל הוא באמת ילד מוכשר מאוד.
אני: סבבה, העולם מלא בילדים מוכשרים. הילד בסך הכל בן 15. זה לא שהוא המציא תרופה לסרטן. הוא עוד לא באוניברסיטה, הוא אפילו לא באיי לבלס או גי.סי.אס.אי. אלה בסך הכל הציונים של המוקס.
האורח מישראל שתמיד אומר שהכול שם עובד בצורה הרבה יותר הגיונית: מה זה המוקוס הזה?
אני: לא מוקוס, Mocks. אלה בחינות מקדימות.
האורח: כמו הבגרות אצלנו?
אני: קצת. ה?GCSE זה מבחנים שעושים בגיל 16, ואחר כך יש עוד עוד סבב של בחינות בגיל 18, וזה נקרא A Levels. לפני שניהם יש בחינות מקדימות, כמו מבחני מגן, שמטרתן להעריך את הציונים לצורך קבלה למוסד האקדמי הבא. לבחינות המקדימות קוראים מוקס.
האורח: אז יש לכם כאילו שתי בגרויות, ועוד שתי בחינות מקדימות?
אני: כן, סוג של.
האורח: וזה נראה לך הגיוני? למה לא בחינה אחת כמו בארץ?
אני: אני בטוח שיש לזה את ההיגיון שלו.
האורח: מה ההיגיון?
אני: לא יודע. היגיון היסטורי אולי? ככה זה עבד תמיד. יצאו להם אייזק ניוטון וצארלס דרווין וסטיבן הוקינג, אז החליטו להשאיר את השיטה.
האורח: למה אתה כל הזמן מגן עליהם? למה אתה לא מודה שהם עם לא הגיוני? כמו עם הברזים החמים והקרים. גם זה נראה לך הגיוני?
אני (נאנח): אני בטוח שהיה לזה פעם היגיון מסוים, והם פשוט שכחו לעדכן.
האורח: וזה שהם מבקשים סליחה גם אם אתה נתקל בהם, גם זה הגיוני?
אני: זה מנומס וזה יפה. בכל מקרה, כל מדינה וחוסר ההיגיון שלה. אבל כשמדובר בלהשוויץ עם הציונים של הילדים בפייסבוק – אין הבדל בין ישראלים לאנגלים. כולם חולקים את אותו חוסר היגיון. תגיד, אתה מעלה פוסטים בפייסבוק עם הציונים של הילדים שלך?
האורח: ברור. כשהילדים מגיעים עם התעודה, דבר ראשון סריקה – וישר לפייסבוק. רק אחר כך מסתכלים על הציונים. בפייסבוק.
אני: וואלאק, גם אתם?
האורח: כן. היום, עם כל המדיה החברתית: לא פרסמת – לא עשית. חוץ מזה, אשתי טוענת שאם היא מכינה להם את השיעורים כל השנה, זכותה להראות
לכולם את הציונים שלה, כלומר שלהם. והיא צודקת.
אני: טוב, לא אצלנו. אולי כשיהיה פרס נובל או אוסקר. אבל עד אז, אף מילה בפייסבוק.
כעבור שנה
אני (לאישה): ראית את הציונים של הילדה במוקס? מה זה, מאיפה יצאה לנו כזאת גאונה? אין לה אף B, רק A ו?*A. מדהים, לא?
היא: מרשים מאוד. אבל אתה זוכר מה שאמרת לגבי לשמור את זה במשפחה?
אני: זוכר, זוכר.
היא: כי אני שומעת בקול שלך שאתה יכול להתפתות.
אני: לא לא, זה בסדר.
היא: אמרנו אף מילה בפייסבוק. תעמוד במילה שלך.
אני: אל תדאגי, אני אעמוד במה שהבטחתי. אף מילה בפייסבוק. בשביל מה יש לי טור בעלונדון?
*גיא שפר מדריך סיורים בעברית בקיימברידג’ במהלך סופי השבוע. לפרטים: www.cambridgeinhebrew.com
