משהו שונה לגמרי

המחזמר ‘ספאמלוט’ הוא הגרסה התיאטרלית הראשונה ליצירה כלשהי של חבורת מונטי פייטון האגדית. מדובר בעיבוד לסרט ‘מונטי פייטון והגביע הקדוש’ מ-1975, שמספר באופן לא ממש עובדתי את סיפור עלילותיהם של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול במסעותיהם אחר הגביע האבוד. ההצגה משלבת בין שיחזור כמעט מדוייק של המקור לעידכון נוסח 2006.

הרעיון הוא פרי מוחו הקודח של אריק איידל, אחד מהפייטונים המקוריים, שביחד עם ג’ון דה פרה כתב את הטקסט המאוד מצחיק. הבמאי, מייק ניקולס, שביים את ההפקה לראשונה בברודווי (לפני שהועברה לווסט אנד), הוא אחד הבמאים היחידים שזכה בכל הפרסים האמריקאיים היוקרתיים האפשריים: אוסקר על ‘הבוגר’, אמי על המיני סדרה ‘מלאכים באמריקה’, ועל סרט הטלוויזיה Wit, גרמי כקומיקאי בראשית שנות ה-60, וטוני על ‘ספאמלוט’ ב-2005.

הערב של הנאה צרופה וצחוק בריא, במיוחד מהקטעים המוכרים – כמו למשל הסצנה עם האביר בלי הרגליים או האבירים שאומרים ני, או כשכולם מצטרפים לפזמון: ‘תמיד תסתכלו על הצד החיובי בחיים’ – במקור מהסרט של מונטי פייטון ‘בריאן כוכב עליון’ וכאן עם כתוביות המעודדות את השתתפות הקהל.

ההפקה עשירה בפעלולים ועם זאת המחזמר בהחלט שומר על הרוח הפארודית המרעננת של מונטי פייטון וגם מצליח לצחוק על עצמו ועל ז’אנר מחזות הזמר. מוטיב חוזר הוא שירים על שירים ממיוזיקלס, לדוגמא: ‘זה השיר שהולך ככה’, שנותן דוגמאות לקלישאות בימתיות. וכמובן שגם הנקודה היהודית לא חסרה. בשיעור בסיסי לענייני הצלחות בשואו ביזנס מעדכן סיר רובין את ארתור שכל מחזמר נידון מראש לכישלון אם אין בו יהודי. אולי איזכור זה הוא הסיבה שגם המחזמר הזה מצליח.