הנה לכם תסריט בלהות. לאחר גילויי מרדכי ואנונו מופעל על ישראל לחץ בינלאומי אדיר להתפרק מנשקה הגרעיני. ארצות הברית מאיימת בסאנקציות ואירופה מנתקת יחסים דיפלומטים. ישראל נאלצת לפתוח את שערי דימונה ותחת פיקוח האו”ם היא משליכה את ראש החץ שלה למגרש הגרוטאות בשם העיקרון המקודש של מזרח-תיכון החופשי מכל נשק אטומי. בעוד היא משמידה את טיליה האחרונים, מודיעה איראן (זו של אותו אחמדינאג’אד) על הניסוי הגרעיני הראשון שלה…
אפילו האפשרות ההיפותטית הזאת יכולה לעורר צמרמורת בגבינו. אולם בעולמו הפרטי של ואנונו האפשרות הזאת לא קיימת. כאחוז אמוק הוא הפך את עצמו למשיח הגרעיני של העולם החופשי וביקש בטובו לשחרר את הישראלים מהעול הגרעיני הרובץ על צווארם זה יותר מארבעה עשורים. האם לא חשב האיש כי יבוא יום ומדינה מוסלמית כלשהי, כמו פקיסטן, תרצה פצצה משלה? ”זו הייתה אחת מהטעויות שלו”, אומר לי יואל כהן עם צאת ספרו. ”הוא לא לקח בחשבון התפתחויות אזוריות…אחרי הכול הוא היה סטודנט לפילוסופיה ולא פוליטיקאי…”. וזו לא הייתה לדעתו טעותו היחידה. הוא התעלם לחלוטין מדעת הקהל היהודית-ישראלית והמיר את דתו בעודו טוען כי רצה להגן על חייהם של בני עמו.
ד”ר יואל כהן, אקדמאי ישראלי יליד לונדון, הוא ואנונולוג. זה כבר כמה שנים שהוא כותב על טכנאי הגרעין מדימונה ועכשיו יוצא באנגליה (בהוצאת PLUTO) ספרו החדש WHISTLEBLOWERS AND THE BOMB. יואל יודע הכול על הבחור ולאחר שחרורו מהכלא אף נפגש עמו לשיחה מנומסת שפרטיה מתפרסמים בספרו. הוא כתב על העמימות הגרעינית של ישראל עוד ב-1992 וגם ספר שלם על ואנונו לפני שלוש שנים, ספר שראה אור גם בגרמנית. בקיץ האחרון הופיע בעברית ”המתריע מדימונה” ועתה, בלונדון, עשרים שנה לאחר הפרסום הדרמטי והחטיפה הדרמטית יותר, נסגר המעגל.
מאמרים קשורים
בשיחה עם עלונדון, אומר כהן כי הוא משוכנע שואנונו פעל מסיבות אידיאולוגיות. 18 השנים בכלא חיזקו את אמונתו אף יותר. הוא באמת ובתמים קיווה כי חשיפותיו יהפכו את העולם למקום בטוח יותר לחיות בו. האם הזיק הטכנאי לביטחונה של ישראל? לא, משום שהוא חיזק את התפישה הבינלאומית בנוגע ליכולתה הגרעינית. כן, משום שהוא פגע בעקרון העמימות המפורסם, לפיו ישראל מודיעה כי ”לא תהיה הראשונה להכניס לאזור נשק להשמדה המונית”.
כהן כותב הרבה על מערכת היחסים שהתפתחה בין ואנונו לבין הסאנדיי טיימס. העיתון מואשם על ידו כמי שלא עשה דיו כדי להביא לשחרורו אחרי החטיפה. (מעניין, כהן אומר לנו כי רופרט מורדוך, מו”ל העיתון, לא היה מעורב באף לא אחד משלבי הסיפור העיתונאי). אולם החלקים היותר חדשניים כוללים פרטים מדיוני המשפט ועדויות של אנשים, כמו אבא אבן ושמעון פרס. עד כה מנעה המדינה את פרסום הפרוטוקולים בטענה כי עליהם להישאר חסויים. המחבר, המותח ביקורת על סודיות יתר בכל הנוגע לדימונה, מביא גם עדויות של שני סוכני שב”כ, יהודה ואלון, שבחלקם נפלה הזכות לראיין אותו לאחר שהגיע לחופי הארץ בניגוד לרצונו.
האם צריך לאפשר לואנונו לצאת לחופשי ולשחרר אותנו סוף סוף מעונשו? יואל סבור כי
מאחר וריצה את עונשו, יש בידו הזכות לנסוע לכל מקום כאוות נפשו. הוא גם אמר שאזלו כל סודותיו. אלא מה? כל מה שיאמר ואנונו בתוך השיח הגרעיני, תמיד ייחשב לגילוי…
