ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל עכו 2002, שם זכתה בציון לשבח ומאז הופיעה בארץ ובפסטיבלים ברחבי העולם. משתתפים בה השחקנים-רקדנים, רננה רז ויובל פינגרמן, המפעילים שתי בובות בגודל אדם, המייצגות את הדמויות המקראיות.
תומר כהן (30) הוא מנהל תיאטרון הפרינג’, ‘אתגר’, מאז הקמתו בשנת 99′. בנוסף הוא משמש כמפיק ההצגה ובתפקיד נוסף מאחורי הקלעים. אני פשוט מאוהב בהצגה הזו הוא מסביר ומתאר את הסיפור – תמר, התחתנה עם בכורו של יהודה, ער. אך הוא נפטר, ומשאיר את תמר קורבן של חוק הייבום. על פיו, במידה ומת אח ללא צאצאים, על אחיו הצעיר לעבר את אלמנתו. שני אחיו הצעירים מועלים בתפקיד שיועד להם ותמר הופכת לאלמנה עגונה. היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה, מתחפשת לפרוצה, מפתה את יהודה….
כיצד כל זה מועבר בפנטומימה?
זו לא פנטומימה חנוך רוזנית. הטקסט המקראי הקצר הוקלט ומושמע לקהל על פי הטעמים המקראיים. החוויה מאוד ייחודית כיוון שבמהלך ההצגה נוצרת דינמיקה בין הבובות, שמשחקות את תפקידן, לבין השחקנים המפעילים אותן. כך שתמר הבובה חווה את הדברים, אך הקהל יכול לראות את ההסתייגות למשל שחשה השחקנית המפעילה אותה.
מהי הסצנה החזקה ביותר בהצגה?
מאמרים קשורים
יש כמה, למשל, בתחילת ההצגה אנו פוגשים את ער ותמר כשהם מתאהבים אחד בשני, וזה מדהים לראות כל פעם מחדש עד כמה אמינה ההתאהבות בין שתי בובות, כאשר במימיקה ותנועות גוף קטנות אנחנו חשים בעצמינו את תהליך החיזור וההתאהבות של השניים. זאת אחת התמונות הכי רומנטיות שראיתי בתיאטרון.
מה האתגרים העומדים בפני תיאטרון פרינג’?
אנחנו חייבים להיות מאוד יצירתיים, מאוד חכמים ומאוד מתוכננים. העובדה שהתקציבים שמופנים לתחום הם מאוד קטנים דורשת מאיתנו לעשות את המיטב בכל תחום… רוב ההפקות האלה הן כמעט נס, והאמת היא, שללא נכונותם של שחקנים, בימאים ויוצרים שמוכנים לפעול בפרינג’, בשבריר ממה שמשלם להם התיאטרון הרפרטוארי, כל התחום הזה היה גווע…
כפי שאני רואה זאת, התפקידים המעניינים, וההצגות המפתיעות והמסקרנות קורות דווקא בפרינג’ כי הוא רשאי להעיז יותר, וכמפיק, לאפשר לבמאי להעיז ולנצל למירב את האמצעים העומדים לרשותנו. זה תענוג. ההנאה הבאמת גדולה היא כשאתה יוצא מהגבולות הבטוחים שלך, ממה שחשבת שתוכל לעשות, ומאתגר את עצמך. וזה קורה, לדעתי, בעיקר בפרינג’.
פרטים במדריך:
