צעד פסיכדלי: המהפכה התימנית של אל קאת

זה לוקח כמה האזנות כדי להסתגל לצלילים של “סעדיה ג’פרסון” (Saadia Jefferson) – אלבום הבכורה של ההרכב הישראלי “אל קאת” (El Khat). אבל בהאזנה השלישית בערך, משהו נפתח ואז מתגלה סאונד מפתיע ועשיר, שלא לומר מהפכני.

הסיפור של אל-קאת והמנהיג שלהם הוא מרתק. במשך חמש שנים שימש אייל אל וואהב כצ’לן ראשון בתזמורת האנדלוסית ירושלים. האזנה להקלטות נדירות של מוזיקה תימנית-עממית הובילו לשינוי בקריירה שלו ולהקמת אל קאת – על שם הצמח הנמצץ הידוע בשם ״גת״. בנוסף להיותו נגן ומלחין, אל וואהב הוא גם ממציא ואף עוסק בנגרות. המקצועות והיכולות האלו מוצאים את ייעודם באלבום החדש, בו חלק ניכר מן הכלים האקוסטיים שהוקלטו נוצרו על ידו: כלי הקשה מבקבוקים, קופסאות שימורים וגלגלי אופניים, לדוגמה. או תחליף לצ’לו שמורכב מסיר, דף שבור וחבל.

הקשיבו כאן לאלבום במלואו:

[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]

עיבודים רבי-השראה

ההרכב הישראלי הקודם שזכור לטובה בחדשנותו, כשהציב את המוזיקה התימנית בקדמת הבמה, היה ״ימן בלוז״ (Yemen Blues). שם הפיוז’ן הפאנקי-ג’אזי-צפון-אפריקאי של הבסיסט הבינלאומי עומר אביטל נתן אז את הרקע לזעקתו הצבעונית והדומיננטית של הסולן רביד קחלני. לעומת זאת, באל קאת זה עובד אחרת. השירה אצלם אינה מרכז הכובד בשביל המאזין. זוהי המוזיקה שעוטפת בגוונים בלתי-צפויים את השירה הפחות-או-יותר מסורתית, ואת המנגינות העממיות.

מאמרים קשורים

סוף שבוע רגוע

חום יולי אוגוסט

לכבוד הקיץ

הזריחה הנצחית של פיט בראון

העיבודים של אל קאת הם רבי-השראה: פה גיטרת דיסטורשן מנסרת, שם פסנתר ג’אז שכביכול לא שייך לעסק אבל מושך לכיוון אחר ופחות צפוי. הרבה כלי נשיפה ממתכת – בראס – בלקן ביט בוקס פינת מריאצ’י סטייל, בסולם תימני. קלידים שהם לפעמים בסגנון מצרי או מזרח-תיכוני, לעיתים פסיכדליים, ולרגעים גובלים בניו-ווייב האנגלי של שנות ה-80׳. כל אלה, ולרגעים אף צבעים אחרים בנגינת חליל או כינור בודד, מקשטים את המסגרת של השיר. אך מעל ומאחורי הצליל המלא של ההרכב המקורי הזה, מורגשים בעוצמת-יתר המקצבים. כלי ההקשה, המנגנים את המקצב התימני הסינקופטי ביצריות סוערת, מעוררים חשק ללמוד אחת ולתמיד איך רוקדים צעד תימני – והפעם בגרסה הפסיכדלית!

אגב, האלבום של “אל קאת” יצא בסוף נובמבר 2019 בלייבל הבריטי “באטוב”, שאותו הקים דורון ארז, הידוע גם בשם די-ג’יי קוביאשי. קראו כאן ראיון שערכנו עם דורון. בנוסף, כדאי לדעת גם שהלהקה נמצאת ברשימת המועמדים ל״הרכב הטוב של שנת 2020״ (וברשימת האמנים מופיע גם דודו טסה) – בתחרות שמארגן המגזין הבריטי, Songlines, שעוסק במוזיקת עולם.