כמה מקרים בודדים – חלקם אולי דמיוניים – הפכו להיות במשך החודש לכותרות המסרבות לעזוב את העמוד הראשון. לפתע פתאום הפך העולם הערבי לקורבן חף מפשע, בעוד משחררי העם העיראקי ממשטרו האכזרי של סדאם הפכו לסאדיסטים אכזריים. מאז תחילת החודש תפשו הערבים ואנשי השמאל מקום נוח על כס השופט והושיבו על ספסל הנאשמים את לובשי החאקי של המערב הנאור.
אם זה לא היה כל כך מקומם, לא הייתי מפסיק להתגלגל מצחוק. במהלך הימים האלה מתנהל רצח עם בסודאן בו טובחים המוסלמים במיעוט הנוצרי במערב המדינה. באלג’יריה נטבחים בכל שבוע כמה מאות אזרחים ואף עיתון אינו מדווח על כך. בסעודיה סוקלים השלטונות למוות חשודות במעשי ניאוף. בסוריה ממשיכים לענות אסירים פוליטיים. במצרים רודפים את ההומוסקסואלים עד צוואר. בירדן משליכים לכלא כל מתנגד פוליטי שמעז לצייץ. בלבנון שולט ארגון טרור על שליש מהמדינה. בשטחים הפלסטינים שוחטים, לאור יום, אם בחודש השמיני להריונה עם ארבע בנותיה.
אבל הסתכלו בעיראק עצמה. יותר משאותם מיליטנטים הורגים חיילים אמריקאים, הם רוצחים ללא רחם את בני עמם. רק לאחרונה נרצחו עשרות ילדי בתי-ספר מקומיים בתקרית אחת ומכוניות תופת הוצבו בפינות בגדאד. יותר אזרחים עיראקים נהרגו על ידי ערבים אחרים, מאשר על ידי חיילי הקואליציה. יאסר ערפאת היה אחראי למותם של יותר ערבים, מאשר ישראל בכל שנות קיומה. סדאם חוסיין חיסל מאות אלפים.
אבל, על פי מעצבי דעת הקהל ההיסטרית במערב, לערבים מותר להרוג ערבים. מבחינתם זהו עניין ערבי פנימי. השמאל הליברלי ממילא סבור שהערבים הם קורבנות המערב. כמדוכאים הנצחיים עלי אדמות הוא מבין את הצורך שלהם להרוג זה את זה. אין הוא מזדעזע מהוצאתם להורג של משתפי פעולה בגדה המערבית וברצועת עזה, אולם הוא נחרד מחיסוליהם המתבקשים של סנדקי טרור דוגמת יאסין וראנטיסי. מאז זכו המדינות הערביות לעצמאות נהרגו מיליונים במלחמות אזרחים עקובות מדם: ממלחמת סודאן, ספטמבר השחור בירדן, הטיהור האתני של מרוקו בסהרה המערבית, מלחמת איראן-עיראק, מלחמות אזרחים בלבנון ובאלג’יריה, מלחמת עיראק-כוויית – וזוהי רק רשימה חלקית.
לכן כאשר אני רואה תמונות אלו בהן ג’יהאדיסטים, המפגינים ברחוב דאונינג סטריט, צועקים דמוקרטיה ומעיזים לקרוא להפצצת לונדון, אני מגיע למסקנה שרבים מן הערבים ראויים לסדאמים, לקדאפים, לעראפתים ולאסאדים של השנים האחרונות. הם אינם מעוניינים בזכויות אזרח. הם אחוזי שנאה למערב. הם סבורים כי להם נתונה הזכות הבלעדית להרוג איש את רעהו, אך למערב אין אפילו את הזכות להגן על עצמו מפניהם.
אז, עם כל הכבוד לנשיא בוש, הופעותיו בערוצי הטלוויזיה הערביים לא יעשו רושם על איש ברחובות קהיר או ריאד. שם הרי סבורים כי הציונים עומדים מאחורי מעשי הטרור של השנים האחרונות. אמר זאת הרי יורש העצר הסעודי. עבורם הג’נוסייד הוא עניין משפחתי כמו רצח על כבוד המשפחה. בניגוד לחייל הבריטי שהשתין או לא השתין על שבוי עיראקי מעל עמודו הראשון של ה’דיילי מירור’, המשטרים הערבים משתינים על אזרחיהם זה למעלה מחמישה עשורים.
