לולא הייתי הישראלית, ואולי גם היהודיה היחידה בקהל, הייתי מתפרצת בצחוק, כשחזיתי במערכה הראשונה של האופרה גורל ברור Manifest Destiny – בתיאטרון הקוקפיט ב-22 בנובמבר. המערכה הראשונה (30 ד’) של האופרה הועלתה עי שלושה זמרים בריטיים בליווי פסנתר, כשהקהל והיוצרים מתייחסים לאירוע בשיא הרצינות.
האופרה מספרת על אהבה בין מלחין יהודי צעיר ומתעוור, דניאל, לבין ליילה, משוררת ומתאבדת פוטנציאלית, שחיה בצפון לונדון. היא מחליטה לחזור למזהת ולהצטרף לארגון שאהידים, כדי לנקום את מות אביה, כנראה בידי הישראלים.
המחזאיי הוולשי, דיק אדוארדס, שידוע ביצירותיו הפוליטיות, פנה לפני ההופעה ל-50 הצופים, רובם אם לא כולם קרובים לאומנים. הוא טען שעל האומנים להביע מחאה על הונאת המערב, שמשתמש בטרור כתירוץ לכיבוש. המלחין האנגלי, קית’ ברנשטיין, שבין יצירותיו נכללת גם מדיטציה על השואה שאף שודרה בבי-בי-סי ביום השואה, פנה לאדוארדס לפני שנה, וביקש שיכתוב את המילים לאופרה. השם לקוח ממדיניות האמריקאים הראשונים לשוד הזהב מהאינדיאנים, ורומז על כוונתם לעשוק את העירקים מהנפט באותם תירוצים. כוונת היוצרים להראות את הצד ההומאני של המבצעים את פעולת ההתאבדות בשל רצונם ליצור עתיד טוב יותר לעולם השלישי. אנחנו אוהבים את המות יותר משהם אוהבים את החיים, מזמרת ליילה.
ההיסטוריה המודרנית מתחילה, עפ אדוארדס וברנשטיין, כמו פתיחת האופרה במילים: אוי ישראל, שנפלת בידיו של אריאל שרון, הורס סברה ושתילה, מכבה האור במזרח. אוי אמריקה, שנפלת בידי בוש המושחת, רוכש קולות הבחירות – וברקע מוקרן סרט על נפילת התאומים ומלחמת עיראק.
אם אתם ממש רוצים לדעת מה קורה בהמשך, מבטיחים היוצרים כי בחודש אפריל תועלה בלונדון האופרה במלואה בליווי תיזמורת.
