בעיצומה של ההתקפה הברברית על העיר חומס נשלחו אל בשאר אל-אסד בדיחות גסות, שאמורות היו לרומם את מצב רוחו. אחת מהן עסקה בגודל איברי המין של ברק אובמה, ניקולס סרקוזי ובנימין נתניהו. השולח היה לא אחר מאשר דר פאוואז אחראס, אביה של אסמא, אשתו של בשאר. יש להניח שהרודן הסורי התגלגל מצחוק בעוד חיל השריון שלו כותש עד דק את העיר בה אחראס עצמו נולד לפני 66 שנה. פרצופו המכוער של הקרדיולוג מרחוב הארלי נחשף, כמובן, בכמה עשרות מתוך אלפי הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו לארמון הנשיאות מדמשק ופורסמו בעיתונות הבריטית. מסתבר כי בניגוד לטענה הקודמת, לפיה הוא נחרד ממעשי הזוועה בארץ מולדתו, הוא הפך להיות מליץ היושר הראשי שלהם בבריטניה.
אחראס התגלה לא רק כרופא לב חסר לב, אלא גם כטיפוס פרימיטיבי למדי שעשה שימוש הזוי בטענות מגוחכות על מנת לספק תחמושת לתעשיית השקרים של חתנו. באחד מהמיילים הוא שיגר 13 עצות לשיפור תדמית המשפחה בעיתונות הבריטית. הוא ערך השוואה בין ההפגזה על חומס לבין התנהגות המשטרה הבריטית במהלך מהומות לונדון של הקיץ האחרון. הוא הדגיש את הברוטאליות של המשטרה הניו יורקית בפינוי מפגיני וול סטריט. הוא גילה באוזני הנשיא כי גופות של 274 חיילים אמריקאים הושלכו אל תוך ערימת אשפה בבסיס צבאי בווירג’יניה וכי לא פחות מ-2200 חיילים אמריקאים ששירתו בעיראק ערקו למחנה האויב. הוא ביקש מאנשיו להדגיש כי האמריקאים עינו אסירים לא רק בגוואנטאנאמו ובכלא אבו גרייב, אלא גם במקומות אחרים. הוא אפילו הביע באוזני עיתון בריטי התפעלות מהמספר הקטן של הרוגים בסוריה, בהשוואה לאותם 102,000 איש שנהרגו לפי הערכתו בלוב. 7000 הרוגים זה הרבה יותר טוב…, הוא אמר ולא מצמץ. כאשר נאמר לו כי שוטרים לא ירו במחוללי מהומות לונדון, הוא השיב: טוב, כי הצבא הסורי לא יעיל כמו המשטרה הבריטית….
לפני כחודשיים נחשף, באמצעות ארגון אנונימוס, כי אותו אחראס הביע הערכה כלפי כתב של הבי.בי.סי על שזה האשים כביכול את ישראל באחריות למעשי הטבח של 7/11. גילוי זה נתקל בחוסר אמון ועל כן לא קיבל כל תשומת לב מיוחדת. היום, ברור כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ. הקרדיולוג האנגלו-סורי לא שונה מבשאר, ובתו לא שונה כלל מבעלה. מאז הפכה בתו לגברת הראשונה, היה אחראס חלק בלתי נפרד מהחברה הגבוהה של לונדון. חודשים ספורים לפני פרוץ המרד אף הוזמן על ידי המלכה לארוחת ערב שארגנה לכבוד האמיר של קטאר. באגודה הסורית-בריטית, בראשה הוא עדיין עומד, היו עד לאחרונה חברים פוליטיקאים רבים, בהם דיוויד סטיל, מנהיגה לשעבר של המפלגה הליברל-דמוקרטית. המיילים הללו מספרים לנו כי הוא ודומיו היגרו אולי לבריטניה, אבל את סוריה הם לא עזבו מעולם.
הקלות הבלתי נסבלת של הטמטום
נכון הוא שקתרין אשטון (בתמונה למעלה) הזכירה גם את העיר שדרות בהשוואה הנואלת שערכה בין הטבח בבית ספר, אוצר התורה, בטולוז לבין רצועת עזה. נכון הוא שהעיתונות והמערכת הפוליטית בישראל לא ציטטו את דבריה במדויק. אבל הביטוי האומלל הזה לא צריך להפתיע איש. אשטון אינה אנטי-ישראלית, היא פשוט טיפשה.
את התואר, שרת הכלום של אירופה, רכשה ביושר מהיום הראשון בו דרכו רגליה על אדמת בריסל. לאישה הזאת לא היה מושג ירוק במדיניות חוץ, על המזרח התיכון היא בקושי שמעה והפגינה בורות מוחלטת בכל הקשור לפתרונם של סכסוכים ברחבי העולם. גרוע מכל, היא מעולם לא נבחרה לתפקיד כלשהו עלי אדמות ואת הצנחתה לתפקיד היוקרתי בבירת בלגיה היא חבה לראש הממשלה לשעבר, גורדון בראון, שרצה ב-2009 להציב בבריסל בובה חפה מכל כישורים שתהייה לעושת דברו.
אשטון התפרסמה בעיקר בזכות הבדיחות שסיפרו עוזריה מאחורי גבה בשל הבינוניות המחרידה בה היא מאופיינת. לרעידת האדמה בהאיטי היא הגיבה באיחור של כמה ימים, כמו גם למשברים אחרים. גרוע מכך, היא לא מצטיינת בהופעות לפגישות, נוסעת לעיתים תכופות ללונדון וגם רשמה על שמה פרשיות שחיתות. את אירופה אי אפשר לקחת ברצינות כל עוד היא אוחזת בתפקיד זה. אבל יש מי שכן מרוצה מביצועיה. זהו, כמובן, החמאס. מיד לאחר נאומה הפתטי, מצא לנכון חבר הלשכה המרכזית של הארגון, עזאת ארשק, לשבח את דבריה ולומר כי היא ראויה לתודה, תמיכה והערכה נוכח ניסיונות הציונים להפחיד אותה וללחוץ עליה. אכן, השניים ראויים זה לזו.
האם היה זה סוכן לובי?
לפני כשנה וחצי התפרסם במגזין זה ראיון עם אהרון ברגמן, האקדמאי הישראלי, שחשף בעיתון מצרי את זהותו של הסוכן המצרי המפורסם, חתנו של נאצר, שהזהיר את ישראל מפני מלחמת יום הכיפורים יום לפני פריצתה. אשרף מרוואן, כזכור, נדחף ככל הנראה ממרפסת דירתו בקיץ 2007 במרכז לונדון וצנח אל מותו. ברגמן נותר מאז עם נקיפות מצפון ורגשי אשמה שבאו לקיצם רק בימים אלה, לאחר פרסום פרק מזיכרונות הנשיא לשעבר, חוסני מובראק, לפיו נרצח מרוואן בהוראת מועמר קדאפי. זאת משום שהתגלע סכסוך בינו לבין בניו של קדאפי סביב עסקת נשק גדולה, שבסופו של דבר יצאה אל הפועל במדינה אפריקאית אחרת ולא בלוב. ההנחה עד כה הייתה שהביון המצרי חיסל את הסוכן לשעבר, משום שזה עמד לפרסם את זיכרונותיו אודות עבודתו בשירות המוסד.
קן צרעות
בדצמבר האחרון איים מוחמד קוזבאר, מנהל מסגד פינסברי פארק, לחסל את ישראל אם תחזור על הפעולה שביצעה שנתיים קודם לכן ברצועת עזה. המסגד הידוע לשמצה, שנוהל בשעתו על ידי מטיף השנאה, אבו חמזה, ממשיך לקיים קשרים עם החמאס. כל זה, כמובן, לא הפריע לקן ליווינגסטון המאוס, מועמד מפלגת הלייבור לראשות העיר, להופיע באותו מסגד במערכת הבחירות שלו ולהכריז על רצונו להעניק לנו כמה שיעורי חינוך על האיסלאם ולהפוך את לונדון למגדלור בסיוע פסוקיו של הנביא מוחמד. אני רוצה להבטיח שבארבע השנים הקרובות כל לא-מוסלמי יידע ויכיר את בשורתו…. ובייצור הזה תומך אד מיליבנד.
אירלנד מגלה פנים אחרות
נהגתי לשנוא את ישראל. חשבתי שהשמאל צודק. עכשיו כבר לא. עכשיו אני מתעב מחבלים פלסטינים…, כך כתב ניקי לארקין, דוקומנטריסט אירי, שחש משטמה כלפי ישראל בעקבות המלחמה האחרונה בעזה ושינה את דעותיו בעקבות נסיעה לארץ לצורך צילום סרט תיעודי על הסכסוך. כשהגיע לגדה המערבית, הופתע לראות את תמונותיהם של המחבלים-המתאבדים מתנוססים בכל פינה, ונחרד מההערצה שהופגנה כלפי השאהידים. ברחוב שנקין בתל אביב הוא גילה מציאות אחרת. שם הוא ראיין חיילים לשעבר, אשר סיפרו לו על ילדים בעזה שרצו לעברם אחרי שבלעו כמות גדולה של כדורי אקסטזי.
עם שובו לאירלנד הוא נוכח כי חבריו האמנים החרימו אותו כשם שהם מחרימים את ישראל. אמן אירי אמור לחבוש כאפייה ולשנוא את ישראל, זה חלק מהזהות האירית, הוא כותב. ישראל היא מקום מקלט בו רקטות ממטירות מוות מהשמיים. הסרט שלו נקרא 40 צללים של אפור, אולם חבריו לא היו מוכנים לקבל את הצבע הזה. בעבורם הסכסוך במזרח התיכון מתנהל בין בני אור לבין בני חושך.
קצרצרים
* דיוויד מיליבנד, שר החוץ לשעבר, הרוויח 64,475 פאונד על שלושה ימים בהם השתתף בכנס, שנערך על ידי משרד החוץ של איחוד האמירויות הערבית. סכום אחר שולם לו עבור נסיעה לאבו דאבי. לא רע, עבור מי שגירש בשעתו מלונדון את נציג המוסד בגלל השימוש שעשו סוכנים ישראלים בדרכונים בריטיים, כאשר חיסלו את איש הקשר בין החמאס לאיראן.
** אסמא אסד הפכה לפרסונה נון גראטה באירופה, אבל ללונדון היא תמיד תוכל לשוב בשל היותה אזרחית בריטית. ואולי אין היא צריכה לחזור כלל, שכן חברים טובים החיים בעיר מוכנים לרכוש למענה כל פריט המצוי בהארודס. אחד מהם, סולימאן מערוף, רכש רובי צלפים עבור המשטר ועדיין מסתובב חופשי.
*** האם תרשה ממשלת דיוויד קמרון לחברי הוועד האולימפי הסורי, כולם מקורבי שלטון, להגיע למשחקים בקיץ?
**** מה יגידו עכשיו, לאחר הזוועה בטולוז, כל אלה שמתחו ביקורת על החלטת שר החינוך, מייקל גוב, להקציב שני מיליון פאונד לשמירה על בתי ספר יהודיים במדינה? האם הם יאכלו את הכובע?
