במאי הסרט הישראלי המצליח ‘לבנון’ נהנה ממעמד VIP אחרי שהסרט זכה בפסטיבל ונציה האחרון בפרס ‘אריה הזהב’. בסוף אפריל יגיע מעוז ללונדון כדי לקבל את ה- Satyajit Ray Award – פרס המבקרים של פסטיבל לונדון, בטקס ב- BFI – עוד קודם שיגיע לפרמיירה בלונדון באמצע מאי.
הביקורות והראיונות שנתן מעוז לעיתונים רבים וחשובים נכתבו והוקפאו עד לפרמיירה הרשמית. מעבר ל’טיימס’, תופיע גם במגזין הקולנוע הבריטי ‘אמפייר’, כתבת אמצע בת ארבעה עמודים שנותנת לסרט חמישה כוכבים.
מעוז מספר שהסרט נמכר כמעט לכל מדינה בעולם כולל, ארהב, דרום אמריקה, ניו זילנד, סין, יפן ועוד – והוא הוזמן ומוזמן עדיין לעשרות פסטיבלים. אני מבלה בממוצע שלושה שבועות בכל חודש בחול, כל שבוע בארץ אחרת. וגם כשאני מגיע לאיזה חור, למשל בסוף שבדיה, תמיד יהיה איזה ישראלי בקהל שיבוא אלי, הוא מספר, ומדגיש כי ‘לבנון’ הוא לא סרט פוליטי, למרות שבארץ התעקשו לטעון שהוא כזה, אלא סרט שמדבר אל האנשים דרך הבטן ולא דרך הראש, וזו הצלחתו.
עלילת הסרט, אם אפשר לקרוא לזה כך, מתארת מצב בו נקלע צוות טנק, ביום הראשון למלחמת לבנון הראשונה (82′), לעימות ומשם הכול מסתבך. הסרט עצמו מצולם, כביכול, בתוך הטנק וקהל הצופים שותף לחוויה הטראומטית שעוברים החיילים. מעוז מספר שלמרות שהוזהר מראש כי הוא עלול להיתקל בשאלות אנטי ישראליות מצד מבקרים וצופים – קרה בדיוק ההיפך. אנשים באים אלי ואומרים – במיוחד במקומות כמו אוסלו או דבלין – שהם היו בטוחים שזה סרט לגמרי שונה, שהחייל הישראלי הוא איזה חתיכת רוצח שיורה בילדים ברחובות. בכל מקרה בנורבגיה הם היו בטוחים בזה. אמרו לי גם, ‘תגיד לי, אבל זה לא פייר שאתם יכולים ללכת חופשי בעזה וערבי מעזה נכנס לתל אביב ויורים בו והוא מת’… אחרי הסרט, גם אם באים אלי עם הצהרות שאנחנו אימפריאליסטים מרושעים הם כבר אומרים את זה בחצי התנצלות.
הסרט לוקח את הצופה למקום חוויתי שהוא יותר מלספר סיפור, תוך שימוש מבריק במדיום הקולנועי. היו שכתבו שאני מניפולטור, ממשיך מעוז. אבל כל במאי הוא מניפולטור שגורם לך שתבכי או תצחקי. לדעתי, אם המטרה היא להביא שלום אז הכול לגיטימי חוץ מלהרוג!. אמנם הסרט לא יוקרן בארצות ערב, למרות שמעוז מספר כי בלבנון הוא מוקרן במחתרת – את המחמאה הגדולה, לדבריו, הוא קיבל דווקא ממבקר קולנוע סורי. הוא כתב שאני שליחו של השטן הציוני, כי הסרט מהפנט את הקהל והוא, כמבקר קולנוע, ניסה לפצח את הנוסחה הקולנועית איך הסרט עושה זאת ולא הצליח, ולכן יש כאן עניין מאגי מעבר לקולנוע עצמו. מחמאה גדולה מזו לא יכולתי לחלום לקבל… באיזשהו מקום הסרט עושה עבודת הסברה טובה בלי שהתכוונתי…, הוא צוחק.
אי אפשר לגרום לאנשים לשנות את דעתם. אם תסביר להם בצורה פוליטית, להיפך, הם יקצינו את הדעות שלהם. במקום לדבר אליהם לראש אתה מדבר אל הלב. מה איכפת לאמא אם החייל הוא יהודי או ערבי… איכפת לה אם הוא ילד שיכול להיות הילד שלה. אז משהו יכול לזוז אצלה. כשהייתי בפסטיבל הקולנוע בניו יורק פנו אלי שישה בוגרי יחידת מארינס ממלחמת וייטנאם ואמרו ששם זה היה בדיוק אותו דבר. גם בבוסניה קיבלתי תגובות דומות. זה סרט מאוד אישי אבל בדרכו גם מאוד גלובלי.
היה לך צורך לספר את הסיפור האישי שלך?
זה היה חלק מתהליך מורכב, בין הצורך לזכות בהבנה שזה היה מצב ללא מוצא, לבין העובדה שאתה מרגיש אשם. זה אולי קשור לדור שלנו… אצלנו חצי מהמורים היו ניצולי שואה, עם המספרים על הידיים ואנחנו למדנו שחייבים להילחם ולמות בשביל הארץ שלנו. זה לא פשוט לחזור מהמלחמה ב-82′ שלם בלי פגע, בלי סימני כוויות על הפנים ולהתלונן שאתה מרגיש רע מבפנים… אבל מלחמת לבנון השנייה ב-2006 הייתה הטריגר. הבנתי פתאום שדור חדש לגמרי מתעסק עם אותה לבנון, והילדים שלנו מתחילים למות. הבנתי שאם אמצא דרך לעשות סרט אפקטיבי שיכול להשפיע, אז זה יכול להציל חיים פה ושם.
איך הגעת לקונספט של לצלם הכול בתוך טנק?
הבנתי שהדרך היחידה להשיג הבנה רגשית זה לייצר חוויה מאוד חזקה. אני שם אותך בתוך הטנק באופן שתזדהי טוטאלית עם השחקנים; את רואה את מה שהם רואים, את שומעת את מה שהם שומעים ושהצלב של הקנה יהיה מול הפנים שלך והקורבנות יסתכלו באופן ישיר לתוך העיניים שלך. פשוט בניתי על האפקט המצטבר שאחרי רבע שעה, חצי שעה, 40 דקות תתחילי להיחנק איתם, תתחילי להריח, וזה היה מין סוג של אקספרימנט שעבדנו עליו מאוד בהקפדה וזה מצליח.
יש לך ארון פרסים?
אני ישר מעביר את זה לאמא שלי. יש לה בסלון ויטרינה וזה עושה לה את היום.
אשתך, לאורה, נוסעת אתך לפרמיירות?
אם חברות הפצה גדולות מזמינות, אז כן. ברוב המקרים הן לא. להתחיל לממן בעצמי זה יקר. אמנם הוליווד מצלצלת, אבל עוד לא עשיתי שם שוב דבר.
יש לך תוכניות?
יש לי שני גרעיני רעיונות שאני רוצה לפתח, ואני מנסה לכתוב ראשי פרקים לרעיונות. אחד עדיין נשאר בסביבה הזאת אבל מסתכל על המלחמה ממקום אחר, והשני הוא קומדיה שחורה.
באמת יש לך הצעות מהוליווד?
כן וגם פגישות מתוכננות עם האולפנים הגדולים ביוני. אם אקבל הצעה רצינית, נגיד הנוסע השמיני חמש, אז אני אגיד להם ‘כן’ – כי זה פרוייקט שיסדר לי את החיים. אני לא אעשה סתם סרטים אמריקאים.
