ב-26 בספטמבר 2009 שיחקה טוטנהאם בפרמיירליג נגד ברנלי. הקהל ביציעי ווייט הארט ליין היה באופוריה. התרנגולים הובילו 0-4 ועשו במגרש ככל העולה על רוחם בדרך לניצחון מוחץ 0-5. לכן איש לא התרגש מדי, אולי אפילו לא שם לב, כאשר המנג’ר הארי רדנאפ החליט לערוך בדקה ה-85 חילוף, ולשלוח אל כר הדשא את גארת’ בייל (20). הכדורגלן הוולשי אולי הצטרף לחגיגה לחמש דקות בלבד, אבל עבורו ועבור מאמנו זו היתה החלטה חשובה מאין כמוה. מאז נחיתתו בטוטנהאם ובמשך 24 משחקי פרמיירליג ברציפות, לא הצליח בייל לטעום טעמו של ניצחון. בכל פעם שהוא שובץ בהרכב, טוטנהאם הפסידה או סיימה בתיקו. רדנאפ ניצל איפוא את ההצגה נגד ברנלי על מנת להוריד את הקוף הזה מהגב של חניכו. בייל נכנס, שיחק, ניצח – ומאז לא הסתכל לאחור.
שנה ורבע בלבד מאז אותן דקות ספורות שקטעו את הנאחס. אפשר אפילו להיות נועזים ולכתוב שהשאר היסטוריה. מה שנראה אולי כהגזמה פרועה כאשר מדובר בכדורגלן בן 21 בלבד, מקבל פרופורציות היסטוריות, שלא לומר היסטריות, כאשר מגלים שמאז השבוע הראשון של ינואר 2010 מככב בייל באופן קבוע בהרכב טוטנהאם, ולמרות שסביבו מתרוצצים סטארים בינלאומיים כלוקה מודריץ’ הקרואטי, לדלי קינג, מייקל דואסון, טום הדלסטון, פיטר קראוץ’ וארון לנון האנגלים, רובי קין האירי, רומן פבליצ’נקו הרוסי ורפאל ואן דר וארט ההולנדי – בייל הוא השם החם ביותר בטוטנהאם, בצפון לונדון, בלונדון, בליגה האנגלית בפתיחת עונת 2010/2011.
בשלהי העונה החולפת הספיק בייל לתרום טונות של כישרון ואמביציה למשק כנפי ההיסטוריה שהוביל את הספרס להשתתפות בכורה בליגת האלופות. הוא כבש בנצחונות של טוטנהאם על צ’לסי וארסנל ביישורת האחרונה, והנפיק הופעה מונומנטלית בסיטי אוף מנצ’סטר סטאדיום, בו ניצחו התרנגולים את מנצ’סטר סיטי 0-1 והבטיחו רשמית את המקום הרביעי בטבלה ואת ההעפלה למוקדמות הצ’מפיונס ליג. בפלייאוף הזה גרף בייל את כל הכותרות אחרי ניצחון 0-4 על יאנג בויז ברן השווייצרית, כאשר הוא מבשל לג’רמיין דפו וקראוץ’ את כל ארבעת השערים. במשחק הבית הראשון של טוטנהאם בשלב הבתים היא הביסה את אלופת הולנד, טוונטה אנסחדה, 1-4. בייל החליט שהפעם הוא לא מסתפק בתפקיד הטבח. הוא אכל מן העוגה בעצמו עם שער בכורה באלופות.
גם בחודשיים הראשונים של הליגה הופנו לפתע כל המבטים לילד השועט באגף שמאל, שכן בייל לא הפסיק להזיע, להגביה ולהבקיע. הוא היה אחראי לנצחון החוץ בסטוק סיטי, 1-2, עם צמד שערים שאת השני שבהם הגדיר כבעיטה הטובה בחיי. התקשורת הבריטית הלכה איתו אפילו צעד אחד קדימה: הכיבוש המרהיב והמבריק ביותר בליגה עד אז.
אבל כל ההיכרות, ההכרה וההכתרה הזו של שחקן שבא משומקום אל מרכז הזרקורים, היתה רק יומן למה שהתרחש באצטדיון סן סירו באיטליה באמצע אוקטובר. טוטנהאם יצאה לפגוש את אלופת אירופה, אינטר, ואחרי 35 דקות כבר היתה שרועה פרקדן, אסקופה נדרסת, מפרכסת ומובסת על משטח הדשא של ההיכל המילאנזי. קצת יותר מחצי שעה הספיקה לנראזורי להשאיר את התרנגולים בעשרה שחקנים ולחורר את רשתם ארבע פעמים. 0-4.
בהפסקה נסובו שיחות הפרשנים והאוהדים – אלו שעוד נותרו ביציע או מול המסך – על הסיכוי הסביר שתוך שלושת רבעי השעה ייכתב הפרק השחור ביותר בתולדות טוטנהאם הוטספר. לתדהמתם התסריט היה כמעט הפוך: לא זו בלבד שהקריסה נבלמה, אלא שבמחצית השניה נראה היה כי הלונדונים משחקים דווקא בעליונות מספרית: גארת’ בייל היה בכל מקום, החליף יותר תפקידים ומשימות מצמד השחקנים על הבמה בהפקה הפנטסטית של 39 המדרגות בווסט אנד, ולקינוח – דיזרט כזה לא מקבלים אפילו בריץ – כבש שלושער סנסציוני בחצר של אלופת אירופה, החזיר את טוטנהאם אל נתיב הכבוד, ולמרות ההפסד (4-3), סלל לעצמו את שביל התהילה האולטימטיבי.
מאמרים קשורים
אולטימטיבי? לפחות בינתיים. כי בקצב הזה, לך תדע למה הילד הזה, שנולד ב-1989 בקרדיף, עוד מסוגל. מתקבל הרושם שאנחנו רק בתחילת הדרך של חשיפת הפוטנציאל הטמון בבייל. עובדה: כבר מגיל ינקות הוא מתקדם בצעדים מדודים – מגלה טפח, מכסה טפחיים, ולהפך. בבית הספר בו למד בוויילס שיחק בייל רוגבי והוקי – והצטיין בשניהם. אחר כך הוא התאמן בריצות למרחקים ארוכים – והיה אלוף ביהס גם בהן. כאשר החל לשחק כדורגל בתיכון בלט הכישרון שלו למרחקים, עד כדי כך שגווין מוריס, המורה שלו לחינוך גופני בקרדיף, החיל עליו במשחקי האימון חוקי גארת’ בייל מיוחדים: רק נגיעה אחת בכדור, וללא שימוש ברגל שמאל. מוריס היה גם המורה שאמר על בייל שהוא אחד הספורטאים המחוננים הכי לא אנוכיים שהיה לי הכבוד לפגוש וללמד בחיי. הוא יגיע לגדולות.
בייל הגיע קודם כל לסאות’המפטון, אבל בעיר הנמל הדרומית התרכזו אז כולם דווקא בחברו לחדר באקדמיה של הסיינטס – תיאו וולקוט – שכוכבו כילד פלא דרך במהירות עם המכירה לארסנל וההזמנה לסגל אנגליה למונדיאל 2006 (!), ועם שלושער והופעה כובשת במוקדמות גביע העולם בקרואטיה (1-4). אבל וולקוט ידע מאז פציעות, עליות ומורדות, ולא היה בסגל האנגלי בדרום אפריקה. בייל, לעומת זאת, המתין עוד קמעה עד למעברו לוויייט הארט ליין ב-2007 תמורת מחיר בסיס של 5 מיליון פאונד (שיהפכו בקרוב ל-10, ועדיין – מציאה אדירה), חווה שורה של פציעות שהשביתו אותו חודשים רבים ואף איימו בשלב מסוים לחסל את הקריירה שלו, אבל כרגע הוא מותיר את וולקוט מאחור כלונדוני הבריטי הכי לוהט בליגה.
וולקוט ובייל נותרו חברים טובים חרף היותם יריבים עיקשים משני צידי המתרס של צפון לונדון. בשנה הקרובה הם גם ייפגשו פעמיים בזירה הבינלאומית. וויילס ואנגליה הוגרלו לאותו בית במוקדמות יורו 2012. לוולשים אין סיכוי ריאלי להעפיל (גם במדי הנבחרת בייל הוא ה-Household name וכבר כבש) לפולין ולאוקראינה, אבל לאנגליה יש גם יש. מה שאין לה זה מישהו ביכולת ובכושר של גארת’ בייל. מה לא היה פאביו קאפלו נותן לו אך ניתן היה להפוך את מלך התרנגולים הזה לאנגלי.
