ברותם אברבך (22) יש מעין תמימות, פשטות וכנות, שכנראה כל מוזיקאי היה רוצה שיהיה לו. זה בא לידי ביטוי גם במוזיקה שלה ובדרך שבה היא מספרת את הסיפור המדהים שלה. הגעתה ללונדון מתחילה בכלל בעיירה פאי בתאילנד, במהלך הטיול שלה למזרח. “זה עמק מטורף של מלא מוזיקאים מכל העולם”, היא מתארת. “וכל מה שעשיתי במשך חודשיים שם היה להופיע כל יום ולעשות מוזיקה. זה לא ששם גיליתי את המוזיקה. אבל זה היה כאילו ‘טוב, אם אני עושה את זה עכשיו כל יום, למה שאני לא אעשה את זה כל הזמן?’. והיו לי בלונדון חברים שאמרו לי ‘בואי'”.
אז היא החליטה לטוס לישראל, “לקחת את הגיטרה הטובה וקצת בגדים של אנשים אמיתיים” ואז להמשיך ללונדון. היא נחתה פה בסוף אפריל 2017 בלי איזושהי תוכנית מגובשת, התחילה להכיר אנשים, מקומות ונכנסה לתוך סצנת ההופעות בלונדון. אבל הכל השתנה כחודש וחצי אחרי שהגיעה לעיר, לקראת הופעה שהייתה לה ב-Spiritual Bar, בקמדן.
“היה שם איזה איש שפתאום התחיל לדבר איתי בהתלהבות”, היא נזכרת. “הוא ראה שאני עם גיטרה על הגב. ממש התלהב: ‘מה, את מוזיקאית? מה את עושה?’… כבר החלפנו פרטים, והוא שלח לעצמו מייל ממני, ועקב אחריי בפייסבוק. אמרתי ‘יאללה, עוד מאזין למוזיקה שלי’. אז הוא יצא לדבר בטלפון, והידידה שלו שהייתה איתו אומרת לי: ‘אני לא יודעת אם את טובה או לא. אבל אם המוזיקה שלך טובה, אז הכרת את הבנאדם הנכון'”.
תחילת הסופה
האדם ההוא נקרא ריי ג’ונס. עד קיץ 2017 ג’ונס היה מנהל הפיתוח העסקי של מגזין “טיים אאוט לונדון”. אבל מאז ספטמבר האחרון החל בתפקיד ניהולי ב-Union Chapel – כנסייה שידועה גם כאולם הופעות מוצלח. חודש אחרי, הוא השיק את המיזם TALENTBANQ יחד עם פאבלו אטינגר, אחד המייסדים של רשת “קפה נרו”, ועוד יזמית בתחום המוזיקה בשם לורה ווסטקוט. “זה מן אתר שהוא גם סוכנות, אבל לא מחייבת ובלי חוזה דרקוני”, רותם מסבירה. “יש להם מאגר אומנים שהם בוחרים בעצמם והם אמורים לסדר להם הופעות”. כחלק מקידום המוזיקאים הצעירים והמבטיחים, הם מכניסים את השירים שלהם לפלייליסט של סניפי “קפה נרו” בכל העולם.
למרות שג’ונס אפילו לא נשאר להופעה שלה באותו יום, גם שיר של רותם נכנס לרשימה של ה”טאלנט-בנק” . השיר נקרא Hurricane, שאותו היא הוציאה באוקטובר האחרון כסינגל. אבל ג’ונס לא הסתפק בזה. הוא שיתף את הסינגל שלה בפייסבוק שלו וגם הזמין אותה לפגישה ובה קישר אותה עם האנשים הנכונים לדבר איתם באולמי ההופעות השונים בלונדון. וכמובן שבעקבות זאת נפתחו לה דלתות חדשות. “כבר לא במות פתוחות, כבר לא שני שירים שאף אחד לא מקשיב לך ו’למה באתי לפה’…זה אשכרה הופעות של 40 דקות שאנשים קונים כרטיס, באים ומקשיבים. היסטרי!”. השיר הגיע באותו זמן גם לתחנת הרדיו 88FM בישראל והושמע שם.
“הקשיבו ל”הוריקן”:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ואז הגיע החורף הקודר
הכל נראה מבטיח. “אבל אז מגיע החורף”, רותם אומרת עם חיוך עצוב. היא מספרת שבתקופת כריסטמס יש העדפה ברורה למוזיקה העונתית. “וזה החורף הראשון שלי פה. הייתי חולה חודשיים וחצי. אין הופעות. אין כלום. אין תקשורת עם העולם החיצון. אפור לי וקודר לי בנשמה. זה היה ממש רע. רציתי הביתה…”.
ואז האביב הגיע וגרם גם לרותם לפריחה מחודשת. היא החלה להופיע שוב וגם הוזמנה להשתתף בתחרות הכניסה לפסטיבל “פרימו מאג’יו” (1 במאי באיטלקית). “הייתי בטוחה שזו הנפצה”, היא נזכרת. “שולחים לך מייל. אומרים לך בואי תמלאי פה את הפרטים. תשלחי לינק עם המוזיקה שלך. יש מצב שתיכנסי לתחרות הזאת. ויש מצב שתטוסי לרומא על חשבוננו ותופיעי בפסטיבל… זה נראה לי כמו תכסיס להתעלל במוזיקאים אומללים שרק רוצים שיקשיבו להם”.
אבל רותם באמת הופיעה בתחרות. זו הייתה סדרת הופעות שהתקיימה במועדון Cargo בשורדיץ’, ושבה הקהל הצביע למוזיקאים שיעלו לשלב הבא. רותם צברה כאן קצת קהל והביאה קומץ אנשים להופעה הזו, אבל מספרת שהיה מוזיקאי אחר באותו ערב שזה היה יום ההולדת שלו ושהצליח להביא יותר אנשים. אז הודיעו לה שהיא לא תעלה לשלב הבא, אך ביקשו שתשאיר את תאריך הגמר פתוח. ואז באמת שופטי התחרות החליטו בכל זאת להעביר אותה אל מופע הגמר, שייערך גם ב”קארגו”, ביום ראשון הקרוב, 22 באפריל. היא תתחרה שם מול 12 מוזיקאים אחרים על כרטיס הטיסה בפסטיבל המוזיקה האיטלקי הגדול. אם תרצו לבוא ולעודד אותה, רותם תופיע בין השעות 18:40 – 20:45. פרטים כאן.
“לא רוצה להיות אד שירן”
רותם התחילה להופיע בגיל 15 בתל אביב, ומספרת שאותם מקומות שבהם היא הופיעה אז, עדיין נותרו כאפשרויות היחידות הקיימות. בלונדון, לעומת זאת, היא מגלה מקומות חדשים כל יום ובחודשים הראשונים שלה כאן הצליחה להופיע במקומות שונים ארבע ואפילו חמש פעמים בשבוע. “יש את ההזדמנויות שאין בארץ. אז יש יותר דלתות להתפרץ לתוכן”. אבל כידוע, גם עם הרבה הופעות, עדיין קשה להתפרנס כמוזיקאית. היא עובדת בתור אומנת במשרה חלקית וגרה עם כמה שותפות בדירה בשכונת “ליטל וניס” (ונציה הקטנה), שברובע מיידה וייל.
מה השאיפה הכי גדולה שלך?
“להצליח להתקיים ממה שאני אוהבת בלב שקט, בכיף ובאהבה גדולה. אני לא מחפשת להיות אד שירן. כי נראה לי שזה מביא עם זה בעיות. אבל באמת אני רוצה להגיע עם המוזיקה שלי ללבבות של אנשים. כי ראיתי, גם כשטיילתי ויצא לי להופיע במקומות פחות קונבנציונליים, שהאנרגיות הן הרבה יותר טהורות, ומה שאתה נותן מגיע אליך חזרה ב-Full power. באמת יצא לי לראות מה זה עושה לאנשים – המוזיקה שלי. ואנשים בוכים. אנשים באמת מרגישים את מה שאני עושה… אם אני יכולה לעשות את זה ולתת לאנשים את התחושה הזו – גם את ההזדהות ואת המוזיקה עצמה ,ולהצליח לחיות מזה, וללכת לסופר, ולגור במקום סבבה – אז לגמרי…”.
ותישארי בלונדון?
“שאלה נהדרת, כי זו שאלה שבראש שלי כל היום כל הזמן. בגדול, כרגע אני פה. בעיקר בגלל שיש פה הרבה יותר הזדמנויות. בארץ? אני אהיה מלצרית עכשיו. אעשה הופעה ב’צוזאמן’ פעם בחודש…”.
בביקור האחרון שלה בישראל בתחילת החודש, רותם באמת הופיעה ב”צוזאמן”. אבל בלונדון ובאנגליה מתוכננות לה עוד הופעות מעוניינות, כמו בפסטיבל קורנברי (Cornbury) באוקספורדשייר, בחודש יולי, שם תככב אלניס מוריסט, בין השאר. וגם מופע נשי בשם Girls to the Front במועדון ה-Green Note בקמדן, בחודש יוני. עקבו אחרי ההופעות של רותם כאן.
