כשרודפים אחרי טירות בבריטניה, קצת מפתיע לפעמים לגלות מקום שקשור למדינת ישראל. ולא סתם קשור, אלא כזה שמשחק תפקיד באחד האירועים הכי חשובים ב־70 שנות ההיסטוריה של המדינה: הסכם השלום עם מצרים. הזיכרון הלאומי שלנו בנוגע לתהליך השלום עם מצרים מלא ברגעים משמעותיים. הביקור של סאדאת בישראל, לחיצת היד של בגין וסאדאת בקמפ דיוויד, הביקור של הנשיא המצרי בישראל, וכמובן שגם הרגעים הקשים בפינוי ימית. אבל מעט מאוד אנשים יודעים שאחת הטירות הכי יפות בבריטניה לקחה חלק חשוב בתהליך שקדם לכל אלו. זה הסיפור של טירת לידס.
בניגוד לשמה, טירת לידס שוכנת דווקא בקנט ליד העיר מיידסטון. מקור השם נובע מעיוות של מילה באנגלית עתיקה המתארת מדרון. בעיני רבים, זו הטירה הרומנטית ביותר באנגליה. אולי מכיוון שכמה מלכים אנגלים העניקו את הטירה הזו כמתנת חתונה למלכתם (וכמה מלכות פשוט העניקו את הטירה הזו לעצמן כמתנה…). לא פחות מחמש מלכות קראו לטירה הזו בית, ומלכה נוספת קראה לה “כלא” (אבל “כלא נעים”).
כישוף ובגידה בכתר
הייתה עוד מישהי “שכמעט” הפכה להיות מלכה וגם היא כינתה את טירת לידס “כלא”. קראו לה אלינור קובהאם והיא הייתה אשתו של הדוכס מגלוסטר ומי שהיה אחד מהטוענים לכתר בתקופת הנרי השישי. אלינור נאסרה בטירת לידס אחרי שהואשמה בכישוף ובבגידה בכתר. לא פחות משלושה שותפים “למזימה” שלה הוצאו להורג. אבל מה היה הפשע שלה בפועל, אתם שואלים? ובכן, אלינור המסכנה לא הצליחה להיכנס להריון, ומרוב לחץ היא פנתה לאסטרולוג כדי שיחזה עבורה את העתיד. באותה תקופה, אנשים לקחו את תחום האסטרולוגיה מאוד ברצינות. לכן, כשהאסטרולוג חזר אליה עם התחזית המדהימה שהמלך הנרי השישי ימות בעוד מספר חודשים, מה שיהפוך את בעלה למלך הבא של אנגליה, ברור היה שאיכשהו העניין ידלוף החוצה. ואכן, התחזית דלפה והגיעה למלך הנרי עצמו, שפקד לאסור את אלינור ולהוציא להורג את האסטרולוגים (ועל הדרך גם לשרוף על המוקד “מכשפה”, שסיפקה לאלינור שיקוי, שהיה אמור לעזור לה להיכנס להריון). למזלה הגדול של אלינור, היא עצמה לא הוצאה להורג, אבל בעלה נדרש להתגרש ממנה, והיא בילתה את שארית חייה במאסר.
טירת לידס נשארה מלכותית גם בימי הנרי השמיני. אבל לאחר מכן, היא עברה מידיים מלכותיות לשורה של בעלים שלא יכלו לתחזק אותה כמו שנדרש. כמו הרבה טירות אחרות, גם היא סבלה מהזנחה קשה וכמעט נהרסה לחלוטין לפני שניצלה בזכות יורשת אמריקאית עשירה בשם ליידי ביילי. לא רק שהיא שיקמה את הטירה המדהימה, אלא גם דאגה לפתח את הגנים העצומים שלה, ואפילו בנתה בה בריכת גלים (שלא קיימת יותר).
מסיר הלחץ לאווירה השלווה
אז איך הכל קשור לשלום בין ישראל ומצרים? ובכן, הסיפור שלנו מתחיל ב־1978, בתקופה שבה הנרי קיסנג’ר דילג מבירה לבירה במטרה להגיע לשלום כולל בין ישראל ובין העולם הערבי. בשלב מסוים היה ברור שהערוץ המצרי־ישראלי הוא המבטיח ביותר, ושהגיע הזמן להפגיש בין שני הצדדים במקום אחד. התכנית המקורית הייתה לארגן מפגש בין שרי החוץ של ישראל ומצרים בלונדון. מקום המפגש היה צריך להיות מלון צ’רצ’יל, אבל ממש לפני שהצדדים היו אמורים להגיע למקום, התרחשה תקרית ובה נהרג פלסטיני ממש לא רחוק מהמקום. היה ברור שצריך למצוא מקום חדש לשיחות, שבו יהיה אפשר לאבטח את השיחות בלי שום בעיה. אז מה יותר הגיוני מאשר לערוך אותם בטירה שמוקפת בתעלות מגן? כך מצא את עצמו משה דיין פוגש פנים אל פנים בפעם הראשונה את שר החוץ המצרי מוחמד קאמל בתיווך של הדיפלומט האמריקאי סיירוס וונס בחדר האוכל המהודר של טירת לידס.
השיחות בטירת לידס נערכו בין התאריכים 18 – 19 ביולי 1978. הדבר שהפך אותן לכל כך מוצלחות הייתה העובדה ששתי המשלחות אכלו ביחד את כל הארוחות שלהן, מה שלראשונה אפשר לצדדים לדבר אחד עם השני. אני מניח שהאווירה השלווה והגנים המדהימים שמסביב היו שינוי מבורך לעומת התנאים בסיר הלחץ המבעבע שנקרא המזרח התיכון. וכך, בתום הוועידה, עמלו האמריקאים על סיכום ראשוני של עמדות שני הצדדים. סיכום שעליו יכלו שני הצדדים לחתום, ושלאחר מכן הפך להיות הבסיס של הצהרת קמפ דיוויד.
אם לקלקל קצת את הרגע החגיגי, בזכרונותיו של השר סיירוס וונס הוא כותב שבמהלך השיחות בטירת לידס הוא דיבר עם דיין על הסיכוי להגיע לשלום גם עם הפלסטינים. הוא זוכר שדיין דיבר בלהט על החשיבות של המקומות הקדושים בגדה. דיין אמר לסיירוס שהוא לא מצליח להבין מדוע מותר לו, לדיין, לרכוש בית במערב וירג’יניה (סיירוס זכר במיוחד את העובדה שדיין בחר בתור דוגמה את מערב וירג’יניה), אבל אסור לו לרכוש בית בחברון. סיירוס השיב לו שזה נשמע לו בסך הכל הגיוני, אבל האם בתמורה מקובל עליו שפלסטיני מחברון ירכוש בית בחיפה? אתם רק יכולים להניח שלמשה דיין לא הייתה תשובה טובה לתת לאמריקאי. וכך גם ב־1978 היה ברור שהסיפור בין ישראל לפלסטינים צפוי להסתבך עוד ועוד…
העובדים לא מכירים את הסיפור
טירת לידס כיום היא אחת מהטירות המתוירות ביותר באנגליה. אבל רוב הסיכויים שלא תרגישו את הצפיפות הגדולה משום שהתיירים הרבים מתפרשים על פני הגנים העצומים, מבלים באחד משני גני המשחקים המצוינים, או אולי הולכים לאיבוד במבוך (שהוא באמת קשה). אטרקציה נוספת שילדים מאוד יאהבו בטירה היא תצוגת הציפורים הטורפות שלה. מי שרוצה לחוות את הגנים המדהימים של לידס קצת אחרת מוזמן להצטרף לטיול סגוויי. מבחינתי, נקודת התורפה הגדולה ביותר של טירת לידס היא דווקא הטירה עצמה. אין בה סיורים מאורגנים. בשיחות שניהלתי עם העובדים שעמדו בחדרים עצמם גיליתי לתדהמתי שרובם לא מכירים את ההיסטוריה שלה. זו הטירה היחידה עד כה במסע הטירות שלנו שבה נתקלתי בכוח אדם שכזה.
נקודת תורפה נוספת של טירת לידס היא מחיר הכניסה הגבוה. אני רק יכול להניח שהתחזוקה של הגנים העצומים ושל הטירה מכתיבים מחיר כל כך גבוה, אבל ציער אותי לגלות שהטירה לא משתפת פעולה עם אף אחד מהארגונים השונים שמאגדים טירות ובתי אחוזה. לעומת זאת, שמחתי לגלות שאם רוכשים כרטיס לטירה, ניתן להשתמש בו עוד ועוד לאורך שנה שלמה. אז אם אתם גרים בלונדון, תוכלו בקלות להגיע לטירה וליהנות מתכנית האירועים העשירה שלה כמה פעמים באותה שנה.
