אחת החוויות המיוחדות ביותר למי שנוהג לטייל באירופה היא היכולת להיכנס לרכב, להתחיל לנסוע ובתוך זמן לא רב למצוא את עצמך במדינה אחרת לחלוטין – עם תרבות, שפה וארכיטקטורה שונים ואפילו גסטרונומיה שונה. כישראלים, החווייה הזו ממש לא שגרתית ואפילו כשעוברים לאי הבריטי שלנו, זה לא דבר של מה בכך. מאז שהתחלנו לרדוף אחרי טירות, גילינו את וויילס. במקרה שלנו, היא נמצאת ממש מעבר לסיבוב, ובכל פעם שאנחנו נוסעים מערבה, אנחנו מחכים לרגע שבו שלטי הדרך יתחילו להתחלף, ואז אנחנו מרגישים קצת בחו”ל.
אם אתם אוהבים נופים פראיים וטירות, וויילס היא בהחלט אזור שאתם צריכים לחשוב עליו. ואם החלק של הטירות בוער בכם טיפה יותר, אז כנראה שאתם צריכים להתאמץ קצת ולנסוע טיפה יותר רחוק לכיוון החלק הצפון־מערבי של המדינה, למקום שבו שוכנות הטירות של אדוארד הראשון.
טבעת הברזל ושינוי חוקי המשחק
המלך אדוארד הראשון החל בתהליך של כיבושה המוחלט של וויילס בשנת 1282. היחסים בין שתי המדינות תמיד ידעו עליות ומורדות, והיו בעיקר תלויים בזהות השליטים של אותה התקופה. אבל כשאדוארד הראשון עלה לשלטון, הוא החליט לשנות את חוקי המשחק. הוא הקים שרשרת טירות, הידועות בכינוי “טבעת הברזל”, שהקיפה ו”חנקה” את החלק הפראי ביותר של המדינה; חבל הארץ הידוע כסנודוניה. אבל למרות האפקט ההרתעתי שלהן, תחזוקת טירות בימי הביניים לא היתה סיפור פשוט, ובנוסף, לא נוצרה בעלות אמיתית על הקרקע. לכן, אדוארד התחיל במפעל אחר שאותו אנחנו הישראלים מכירים טוב מאוד מהעת המודרנית – התנחלויות.
היום הטירות של אדוארד מפורסמות בכל העולם, וארבע מהן אפילו מוגדרות כאתרי שימור עולמיים של אונסק”ו. אבל כשמתקרבים לטירת קונווי (Conwy), שם השתמרו החומות בצורה הטובה ביותר, מבינים שלמעשה הטירה הייתה רק חלק מעיר מבוצרת שאליה הובאו מתיישבים אנגלים להיות האדונים החדשים של הארץ.
היישובים האנגליים החדשים נבנו לא פעם במקום שבו גרו וולשים שגורשו מהמקום. למעשה, לוולשים אסור היה להיכנס אליהם, אלא בימי שוק או אם היו צריכים בעלי מקצוע ספציפיים, וגם אז אסור היה להם להישאר בעיר אחרי רדת החשיכה.
מה שאדוארד עולֵל לעולָל
אדוארד החליט שיש לו רעיון פנטסטי שיגרום לוולשים לקבל את השלטון האנגלי והוא הודיע לוולשים שהוא עומד להעניק להם נסיך וולשי משלהם שאינו דובר אנגלית. הרעיון שלו (שיש הרבה שטוענים שהוא דווקא של המלכה אלינור) היה שהצאצא הבא שלו ייוולד בארמון־טירה החדש בקרנארפון (קרנארבון בהגייה אנגלית). ומאחר שתינוקות בני יומם לא ידועים ביכולות הדיבור שלהם, הבן לא ידבר אפילו מילה אחת באנגלית – או בכל שפה אחרת – אז הוא לחלוטין יעמוד במילתו (!).
ואז, בשנת 1284, המלכה אלינור אכן ילדה בן זכר בטירה (שהייתה סוג של אתר בנייה, מה שאומר שזה לא היה נוח בכלל), והוולשים קיבלו את הנסיך מוויילס (האנגלי) הראשון. התואר השתמר ליורשי העצר האנגלים עד היום, והחל מ־1911, אירוע ההכתרה לתואר חוזר לטירת קרנארפון, שם החל במקור. האחרון נערך ב־1969 – טקס ההכתרה של צ’ארלס, הנסיך מוויילס הנוכחי, ששודר באמצעות לוויין ל־500 מיליון צופים ברחבי העולם.
הטריק לא החזיק
האם אתם חושבים שהוולשים קנו את הטריק? לא בדיוק. הם מרדו פעם אחר פעם ובשנת 1294 הצליחו לשרוף את הטירה. איך הם עשו זאת? הם פשוט ניצלו את יום השוק, שבו היה מותר להם להיכנס לעיר, ופנו ישר לטירה שהבנייה שלה בצד של העיר עוד לא הושלמה. הוולשים המשיכו למרוד והטירות של אדוארד הותקפו זו אחרי זו, אבל האנגלים נשארו בוויילס.
מה שגרם לוולשים להיקלט לבסוף בחברה האנגלית היה העלייה של שושלת טיודור, מכיוון שזו שושלת שהמקור שלה הוא חצי וולשי וחצי אנגלי (סבא של הנרי השביעי היה אציל וולשי, שהתחתן עם אלמנת המלך הנרי החמישי). שושלת טיודור לא רק גרמה לגאווה לאומית, אלא גם שינתה את כל החוקים המפלים ואפשרה לוולשים להתערות יותר בחברה האנגלית. כמובן שתוך דיכוי התרבות והשפה הוולשית, שחווה פרץ של תקומה בעשורים האחרונים
טיפים לטיול בטירות של וויילס
במסגרת מרדף הטירות שלי, ביקרתי בכל ארבע הטירות של אדוארד ואני שמח לשתף אתכם בטיפ חשוב: בעוד שכל הטירות מדהימות מבחוץ, רק טירת קרנארפון מספיק מעניינת לביקור בתוכה. הטירה מכילה מספר אטרקציות ותערוכות שונות, שיספקו לכם עניין לכמה שעות של ביקור. שאר הטירות כמעט ריקות מתוכן. אז – אלא אם כן יש לכם מינוי לארגון שימור המורשת הוולשי (CADW) או שאתם חברים ב״אינגליש הריטג’״ (English Heritage) מעל שנה, כך שתזכו לכניסה חינם – התחושה האישית שלי הייתה שקונווי, בומריס (Beaumaris) והרלך (Harlech) לא מצדיקות ביקור בתשלום, וחבל מאוד על כך.
אם החלטתם באמת להגיע לביקור בקרנארפון, הטיפ שלי הוא להיצמד לחדרים שנמצאים בקומות התחתונות שבהם נמצאות רוב התצוגות. אפשר גם לטייל לאורך החומה, אבל אין צורך אמיתי לטפס על כל המגדלים (ויש הרבה). הנוף אומנם מדהים מכולם, אבל כאבי השרירים שתחושו ביום אחרי אולי לא כל כך יצדיקו את הזווית הנוספת לסלפי.
פרטים על טירת קרנארפון בוויילס
מתי: פתוח מדי יום, 09:30 – 17:00 (בין התאריכים 1 בספטמבר – 31 באוקטובר, 2018).
איפה: Caernarfon Castle, Castle Ditch, Caernarfon, LL55 2AY
כמה: £9.50 למבוגרים, £5.70 לילדים מתחת לגיל 16 (חינם לבני ארבע ומטה).
קנו כרטיסים כאן.
ספונטניים?
טירת קרנארפון (ועוד אתרי מורשת של ה־CADW) פותחת את שעריה למבקרים עם סיורים בחינם: ש’-א’, 8 – 9 בספטמבר. 11:00 – 16:00 (סיורים בשעות 11:00, 13:00, ו־15:00).
אם אתם כבר שם…
משום שקרנארפון (ושאר הטירות האדוארדיות) ממוקמות בצפון וויילס, אני רק יכול להניח שעבור רובכם ביקור בהן יהיה חלק מטיול של כמה ימים. אז אי אפשר שלא להמליץ על שני מקומות נוספים במרחק נסיעה קצר. המקום הראשון נקרא פלאס ניוויד (Plas Newydd). זהו בית אחוזה באי אנגלסי, שבו התגורר המרקיז המקומי. האחוזה הזו כוללת מספר אטרקציות, כמו ציור קיר מדהים בייחודו, שממלא את כל חדר האוכל, ותערוכה המתארת את אורחות חייו המאוד צבעוניות של המרקיז הנודע בכינויו “המרקיז המרקד”. בנוסף, האחוזה הזו מאוכלסת באחת מקהילות הסנאים האדומים האחרונות בבריטניה.
המקום השני שאשמח להמליץ עליו נקרא טירת פנרין (Penrhyn Castle), שנמצאת ליד העיר בנגור. בניגוד לקרנארפון, זו אינה ממש טירה היסטורית, אלא פנטזיה גותית מהתקופה הוויקטוריאנית. הטירה הזו לא נבנתה למטרות מגורים אלא לאירוח, והושקע בבנייה שלה סכום מקביל לחמישים מיליון פאונד של היום. משפחת פנאנט, שבנתה את הטירה הזו, הייתה אחת מהמשפחות הכי עשירות באנגליה. הם בנו את פנרין במטרה להפוך אותה למקום שכולם ירצו לבקר בהם, אפילו אם במקרה קוראים לאורחת המלכה ויקטוריה. בני המשפחה קיוו שאחרי כמה ביקורים מוצלחים בטירה המשפחה תזכה לקבל תואר, ולשמחתם זה בדיוק מה שקרה…
מה שהופך את פנרין למיוחדת במיוחד הוא העובדה שהטירה הועברה לידי ה”נשיונל טראסט” יחד עם כמעט כל מה שהיה בתוכה (ציור אחד של רמברנדט נמכר לפני כן). מה שאומר שביקור בפנרין מאפשר הצצה לעולם של האצולה הוויקטוריאנית. אחת האטרקציות הכי מרתקות בטירה הוא גרם המדרגות שגולף על ידי אומנים איטלקים במשך 10 שנים! בעל הטירה כל כך העריך את העבודה שלהם, עד שהוא ביקש מהם להטביע את כפות ידיהם על משקוף הדלת בתחתית המדרגות.
