זהו, הבחירות בפתח, ורק אלי אף מפלגה לא צלצלה כדי שאצטרף אליה. אני יושב בבית, מחכה לטלפון שיגיע מעמיר פרץ או לפחות מגיידמק עם מפלגת ביתר החדשה שלו.
אני מסתובב חסר מנוחה בסלון ורואה את המבטים בעיניים של הילדים שלי. אני חש את גודל האכזבה. האמת שזה כבר התחיל אתמול כשהילדה שלי סיפרה לי שהיא חלמה בלילה שזורקים אותה ממסיבת יום הולדת כי אבא שלה לא רץ לכנסת. הבטחתי לה שבסוף מישהו ידבר איתי ובמקרה הכי גרוע אני אתקשר אליהם.
זה לא ממש הרגיע אותה, אבל היא חזרה לחדר שלה לעשות שיעורים. המבזקים בחדשות לא מפסיקים להמם עם פצצות פוליטיות. מסתבר שדליה איציק מתכוונת לעבור למפלגת רעמ בתנאי ששמעון פרס ימונה למואזין בכפר ערערה. שמעון פרס הכחיש מצידו את הידיעה ובכה כולל נזלת. ועכשיו הודיעו בחדשות שפרס תקע גול בנבחרת השלום בברצלונה וגיידמק שוקל לקנות אותו. סליחה, מדובר בידיעה מוטעית, זה לא פרס, אין שלום והוא כנראה לא תקע. רגע, שוב מבזק, דליה איציק וענבל גבריאלי פותחות מסעדה בתנאי שפרס יהיה נשיא המסעדה. אני יודע שאין דבר כזה נשיא המסעדה, אבל באופן פילוסופי עמוק כנראה שאין גם דבר כזה דליה איציק. אופס טעות, הרגע מגיעה ידיעה שדליה איציק באופן סופי לא מצטרפת לקדימה – המפלגה החדשה של שרון, אלא לקדימה היישוב, וזה בתנאי שפרס יקבל טרקטור צמוד. או, עכשיו זה נהיה הרבה יותר הגיוני. ועדין אף אחד לא מתקשר אלי!
אני חייב רגע להפסיק את שיטפון האגו הזה כדי להעביר לכם בשורה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה- ויצמן שירי לא רץ יותר לכנסת. אני יודע שזה הלם, אני יודע שזה שבר בל יימחה, אבל אנחנו כנראה נצטרך לחיות מבחינה פוליטית בלי ויצמן שירי, השם יקום דמו. אני לא מספיק להגיד משה שלום שירי ויצמן ומשפחתו ונשמעה דפיקה בדלת. ויצמן שירי ודליה איציק נכנסו אלי לסלון. ביקשתי מאשתי שתוציא את הילדים. הם ראו מראות קשים מספיק בשנים האחרונות. דליה ביקשה רשות לשבת ושירי ויצמן ביקש וופלים. דליה פתחה.
דליה: תשמע, אתה בטח יודע שרודפים אחרי מכל המפלגות אבל אחרי התלבטות קשה ומחשבה מה בעצם יהיה הכי טוב לעם ישראל, מבחינת מה שדליה תעשה, החלטתי לחבור לשירי ויצמן ולבקש ממך להצטרף אלינו.
לקחתי אוויר. יש! ידעתי שבסוף תגיע ההצעה השווה. בתחום הזה צריך רק לחכות לרגע הנכון, להזדמנות הנכונה והכל מסתדר.
שירי: אני גם רוצה להגיד משהו.
אני: כן?
שירי: מבחינה אידיאולוגית, איפה יש עוד ופלים?
שלחתי את שירי למטבח, נשארנו אני ודליה לבד.
השתרר שקט מתוח בחדר שהופרע רק על ידי הלעיסות של שירי שגמר את הוופלים והתרכז עכשיו בשניצלים של הילדים.
אני: אם אני, את וויצמן רצים, כמה מנדטים אנחנו מקבלים בסקרים?
דליה: זה לא רק אנחנו, עוד אסור לספר את זה, אבל גייסנו גם את זאב רוזנשטיין שהחליט להפשיל שרוולים למען העשייה החברתית בישראל.
אני: הוא לא חשוד כפושע?
דליה: אתה ראית אותו בעיניים שלך עושה משהו לא בסדר?
אני: לא בזמן האחרון.
דליה: גם אני לא.
אני: ואם הוא יוסגר לאמריקה?
דליה: אז ניסע כולנו לדיסנילנד. יותר כיף לא?
אני: וואלה.
דליה: אז זהו. מבחינתי הכל סגור. אני אתה שירי ורוזנשטיין.
אני: ומה עושים עם פרס?
דליה: פרס קיבל הצעה לאמן את קבוצת הכדורגל של ברצלונה והוא שוקל את זה.
הם הלכו. אגב, ברור לכם מה המשמעות האמיתית לכך שפרס מצטרף למפלגת קדימה של שרון, נכון? זהו. שרון הולך הביתה.
