ניצחונו המהדהד של החמאס בבחירות הפלסטיניות תפש את מכנסי כולם מופשלים כלפי מטה עד הנעליים. אפילו המודיעין הישראלי הכל יכול נכשל בתחזיותיו. הישג נאה, ניבאו כל הפרשנים למיניהם, אבל רוב מוחלט בפרלמנט?
דומה שהבריטים נבהלו לא פחות מהישראלים עצמם. קשה, לשם שינוי, למתוח הפעם בקורת על הפוריין אופיס. ג’ק סטרו, כמו אחרים, קרא לארגון להכיר בישראל. אין זו כמובן מחווה פוליטית כלפי ירושלים. המדובר בקייס שאין ברור ממנו. החמאס מבקש להקים במקומה של מדינת היהודים ממלכה מוסלמית שתקבל את הוראותיה מאיראן המעוררת חלומות ביעותים בדאונינג סטריט. גם התקשורת הבריטית מבינה זאת והכיסוי הנרחב שניתן למפלגת המתאבדים ורעולי הפנים שיקף הלם רב המקפל בתוכו גם תקווה קטנה. תושבי הגדה והרצועה התנקמו אולי בפתח המושחת, אולם העלו לשלטון חבורה המבקשת להשמיד את שכניה.
החמאס אינו מסוגל לוותר על הכסף האירופאי שהחזיק את יאסר ערפאת בשלטון במשך תריסר שנים. הנה הזדמנות הפז. כסף תמורה הכרה. החמאס לא יהפוך את חברבורותיו מיד. הוא יכניס את תהליך השלום למקפיא עמוק, ירכז מאמצים לניקוי האורוות בשטחים, אבל יימנע מחידוש ההתאבדויות. במחשבה שנייה, עדיפים טרוריסטים בשלטון מפוליטיקאים חדלי אישים שמאחורי גבם הסתתרו טרוריסטים. מעתה ואילך לא יוכל השלטון לטעון כי אין לו שליטה על ארגוני האופוזיציה. מעתה ואילך יש לצהל כתובת הרבה יותר ברורה.גם כך יש סיבה טובה לנדודי שינה. שליחיו של אחמדינאג’אד הנלעג והאנטישמי, המתכנן כנס להכחשת השואה בטהראן, שולטים עתה על הגבעות מהן ניתן לצפות על נתבג.
חטיף, לא חטיפה
זוכרים את קייט ברטון, הפעילה הבריטית שנחטפה עם הוריה ברצועת עזה על ידי פלסטינים חמושים? למה בעצם שתזכרו? הרי מאז התהפך המזרח-התיכון על פיו כמה פעמים. בכל זאת, האין מאלפת העובדה שעל פי הדרך שבה סוקרה הפרשה הפכה ישראל – איך לא – לנאשמת העיקרית? המניעים לחטיפה יוחסו לעוני ולאבטלה מהם סובלים הפלסטינים, נאמר לנו מכל כיוון. ברטון, לפיכך, נפלה קורבן למדיניות הכיבוש הישראלי. אבל מה שהתקשורת הבריטית לא כיסתה כראוי הייתה העובדה שימים ספורים לאחר שחרור המשפחה, ניסו אלמונים לחטוף את הוריה של רייצ’ל קורי, הצעירה האמריקאית שלפני שלוש שנים נהרגה בשוגג על ידי בולדוזר ישראלי. על קורי נכתב כאן בעבר. היא הייתה חברה בתנועת הסולידריות הבינלאומית שאינה אלא שם כיסוי לארגון שגייס צעירים מערביים תמימים ואידיאליסטים למען מאבקם של ארגוני הטרור בישראל.
קרייג וסינדי, הוריה של קורי, הפכו למבקרים קבועים בעזה מאז מות בתם וחטיפתם נמנעה ברגע האחרון לאחר שהובררה זהותם. קשה להניח שתשתנה דעתם על הסכסוך בשל אפיזודה זו, אולם ראשי התנועה כבר הודו לאחרונה בציניות מצמררת שערכם של צעירים מאירופה ומאמריקה הנהרגים למען הדגל הפלסטיני עולה עשרת מונים על ערכם של סתם פלסטינים. קורי שזכתה למחזה ברויאל קורט ולקנטטה שהושמעה בבריקסטון, אכן מחזקת את הנחתם.
THE ABU HAMZA SHOW
משרד החוץ הבריטי פרו-ערבי? שטויות. העיתונות הבריטית פרו-פלסטינית? הבל הבלים. על פי ההצגה הטובה בעיר המדובר בשני ממסדים הנמצאים בכיסה הקטן של ישראל ומנוהלים על ידיד יהודים בעלי תודעה ציונית עמוקה. מאז מסיבות הרחוב העליזות בפינסברי פארק נעלם אבו חאמזה אל מאחורי סורג ובריח והסטנד אפ שלו עבר לאולד ביילי. ישראל הפכה להיות חלק בלתי נפרד מכתב ההגנה שלו. מדינות המערב, לטענתו, הן ה-SUGAR DADDIES של ישראל בה אין הוא מכיר שכן היא מדינת המוות והשואה שלו. כדי להוכיח שהעיתונות משוחדת הוא הביא כדוגמא את העובדה שלא הוזכרה יהדותו של הרולד שיפמן, הרופא שהרג 250 מחוליו. אבל, אבו פרוטזה, אינו שונא כדבריו את כל היהודים. היש הקלה גדולה מזו?
קצרים
תזכורת: אריאל שרון עדיין שוכב מחוסר הכרה בהדסה. התקשורת בלונדון יצאה מכליה כדי לספר על חייו ואפילו לא הסתירה את רצונה בהתאוששותו
*** אל תתלו תקוות גדולות במינכן. אל תתרגזו גם לאחר הצפייה בו. הסרט אינו אנטי-ישראלי כשם שאינו אנטי-ערבי. הוא עוד מותחן שפילברגי שלא יוסיף כבוד גדול לבמאי. אבל הסרט יצר גל חדש של עניין בחיסולים ההם וגרר אחריו שתי תוכניות תיעודיות בטלוויזיה הבריטית שלא חידשו דבר ולעסו את כל מה שכבר ידוע. הנה זוכה כאן המוסד לעדנה מחודשת, אלא שהפעם הוא הפך לארגון שקוטל גם אנשים חפים מפשע.
*** המתרחש במפלגה הליברל-דמוקרטית יכול לעורר קנאה במדינה כמו ישראל בה כל השערוריות הן כספיות. מתי נשמע על מנהיג מפלגה המכור לאלכוהול? מתי יודה טוען לכתר בהזדקקות לשירותי מין גבריים? מתי יספר לנו מנהיג פוטנציאלי אחר כי ניהל בעבר יחסים עם שני המינים לאחר שהכחיש זאת בתוקף יומיים קודם לכן? אולי הישועה תבוא מקדימה?
