אני מאמין שלישראלים בבריטניה יש סיבה טובה להיות כאן. הם יכולים לשמש שגרירים חשובים לארצם בבואם במגע עם הבריטים, ואני אשמח לשמור על קשר עם הקהילה בפעילותה הברוכה. כך אומר צבי חפץ, שגריר ישראל בבריטניה, כשהוא מתרווח על הספה הכחולה בלישכתו, מתרגל למעמדו החדש.
למרות שמינויו של חפץ היה שנוי במחלוקת – אלו מנכבדי הקהילה היהודית שחששו מהגעתו של שגריר שאינו דובר אנגלית רהוטה, מוכנים למחול על התקופה חסרת הוודאות, ורבים שפגשו אותו באירועים הספורים בהם הספיק להשתתף – מספרים על אדם ססגוני, בלתי אמצעי ומשעשע. כך גם אני התרשמתי. חפץ מאציל קסם על הסובבים אותו. הוא שנון (לפחות בעברית), איש עסקים מצליח, ובעל ניסיון רב במשאים ומתנים – תכונות בהן יוכל להשתמש בתקופה הקשה שעוד ממתינה לו. כנציג מדינת ישראל בבריטניה, הוא יצטרך לשכנע את ווסטמינסטר ואת הרחוב הבריטי בצדקת מעשיה של ממשלת שרון (לעתה), או כל ממשלה אחרת שתקום בארץ בתקופת שליחותו.
ביום חמישי, 15 ביולי הגיש חפץ את כתב אמנתו למלכת בריטניה. השגריר אומנם הגיע לפתח ארמון בקינגהאם במרכבות פתוחות, כנהוג במעמד זה – אבל בשל חשש ביטחוני המתינה לו בארמון סנט ג’יימס, השיירה הססגונית של כרכרות רתומות לסוסים שזנבם מסורק למשעי, ושבימים טובים יותר קישטה את רחוב פאלאס גרין ליד השגרירות. משם גמע רק מטרים ספורים לפני שהוצג בפני המלכה. לבוש בטוקסידו שחור ועל ראשו מגבעת – מלווה ברעייתו, שעפ כללי הטקס חבשה גם כובע קטן, לידיה כפפות. ארבעה דיפלומטים ישראלים הצטרפו אליו, אבל השנה הם לבשו חליפות רגילות.
צבי חפץ, יליד דצמבר 1956, עלה עם הוריו לארץ מריגה (לטביה), כשהיה בן 13. משפחתו הייתה בעלת שורשים יהודיים עמוקים, ונהנתה ממעמד כלכלי עד לעליית הקומוניזם, שהפקיעו את רכושם ושלחו אותם לגלות בסיביר. למרות המבטא הוא מרגיש עצמו ישראלי במאה אחוז. בראיון ל’הארץ’ לפני כשנה הוא מסביר: בהתחלה המבטא היה חיסרון, כי בכל מקום הייתי מיד ‘הרוסי’. בשנים האחרונות אני עובד חזק לשמר אותו כי זה נהיה יתרון; מבטא רוסי מראה יכולת כלכלית ומשדר איתנות פיננסית…. אצל מי שמתחיל כאאוטסיידר, הצורך להוכיח הוא תמיד גורם מניע.
בצבא שירת באמן ונשאר בקבע עד דרגת רב סרן. במהלך שירותו למד משפטים, וכשהשתחרר פתח משרד עורכי דין. עם נפילתה של ברית המועצות בשנות ה80- הצליח חפץ לנצל את ההזדמנות בתחום ההפרטה ובתחומים אחרים, והחל לייצג שם חברות ואינטרסים ישראליות. אז גם רכש את ביתו הראשון בסביון. באמצע שנות ה90- הוא פגש באיש העסקים הרוסי המתגורר בארהב, ולדימיר גוסינסקי, והפך לנציגו בארץ. בין השאר כיהן כסגן יור דירקטוריון ‘מעריב’ ויור חב’ ‘הד-ארצי’ – ומבעלי מועדון הכדורסל ‘הפועל תא’ – עיסוקים מהם פרש בשל נסיעתו ללונדון.
רעייתו הראשונה, לימור, היא רופאת עיניים, ולה היה נשוי 20 שנה. אשתו השנייה, סיגליה (אבנר), היא אשת עסקים, דור תשיעי בארץ. ילידת 1961, למדה ראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב, ושותפה במשרד ‘זיו את האפט’ – משרד רואי חשבון ויועצים עסקיים שמהווה חלק מהרשת הבינלאומית ODB, ונמנה בין חמשת הגדולים בתחומו בישראל. היא משמשת כחברה בוועדה לכללי חשבונאות ודיווח כספי בלישכת רואי החשבון בארץ, ומתמחה בחברות ההיי-טק ושוק ההון. לשניים יש במשותף שבעה ילדים – שלושה שלו וארבעה שלה מנישואיהם הקודמים: לי (20), נוי (13.5) ועומרי (12) – שלו, ואילו לי (18), חן ובן (תאומים, 13.5) וטל (12) – שלה. חמישה מבינהם יגורו בלונדון. כעת הם נמצאים עדיין בחופשת הקיץ, ויגיעו לקראת תחילת הלימודים לביקור ראשון בלונדון. מאחר ובית השגריר לא ערוך למספר רב של צאצאים, שלא כמו בוילה הענקית בסביון – כאן הם יאלצו לישון בחדרים משותפים. מבחינתם זו ירידה ברמה ופחות פרטיות, הוא מסביר. לדבריו, סיגליה מתכוונת להניח לכל עיסוקיה בתקופת שהותם בלונדון, לקחת על עצמה במלוא הכובד את תפקיד אשת השגריר, וכבר נרתמה לצוות הנשים מוכרות הכרטיסים למופע של הזמר שלמה ארצי – שיערוך הפורום הישראלי של קקל בריטניה בנובמבר.
חפץ לא מסתיר את קשריו עם עומרי שרון (הבן של) ואהבתם המשותפת לאופנועים, אותה הוא חולק גם עם סיגליה. בלונדון יוותרו השניים על התענוג, ולא רק בגלל מזג האוויר. הוא אולי מעדיף ללבוש ג’ינס – אבל מחליק בקלות לחליפות המחוייטות שהתפקיד מחייב.
למרות עושרו הוא בלתי אמצעי ומשדר לבביות. באותו הראיון ל’הארץ’ אמר: אני לא רוצה לעשות דאווין של פשטות, הרי אנחנו יושבים פה בחתיכת וילה בסביון וזה ייראה מגוחך, אבל האמת היא ששום דבר לא השתנה. השאלה היא אם הכסף גורם לאיבוד פרופורציות. אני לא סגפן, אני אוהב להשתמש בתוצר של הכסף אבל לא להיות שבוי שלו. אני יודע ליהנות מבקבוק של יין יקר או לקחת את המלון הכי טוב כשאני נוסע לפריז, ומצד שני אם נוסעים לעשות טרק בנפאל אין לי בעיה לישון בשק שינה בתוך הג’יפה.
לאחרונה נקשר שמו כמי שעמד להיכנס לערוץ 10 בישראל. בשל חוסר אפשרותו של גוסינסקי למכור את מניותיו (28 אחוז) במעריב – לא יכול היה להצטרף כשותף מסיבות רגולטיביות. אחרי פרישתו ממעריב הוא שומר על חלקו בשותפות בערוץ חדשות ישראל – זכיינית ערוץ החדשות הייעודי. לקבוצה הצטרף החודש כמשקיע משמעותי (55 אחוז), איש עסקים אחר מלונדון, שמואל חייק, שיעזור לה להקים גרעין עסקי מגובש – דבר שעשוי לשנות את ההחלטה של המועצה לשידורי כבלים ולווין לשלול את רשיון השידורים של החברה בסוף חודש יולי.
חפץ מסביר כי העניין היחיד שיש לו במדיה כמו גם בספורט, הוא ההתמודדות עם הצד העסקי, והוא לא מתכוון לבלות יותר מדי במגרשי הכדורגל בלונדון. גם לא נדבקתי בחיידק העיתונות, הוא מודה. אצלנו בבית זו אשתי שמבינה בתחום אחרי שלמדה מדיה ותקשורת בבר-אילן לתואר שני.
ל’הארץ’ אמר: הערוץ שהייתי עושה אולי לא היה נראה כמו עיתון ‘הארץ’, אבל גם לא כמו צהובון שממלא את המסך בערומות. אם תראה רק ערומות לא יפתחו את הטלוויזיה, אבל אם אנשים רוצים לראות כל היום דודו טופז למה לא לתת להם את זה?
