התאחדות הסטודנטים הבריטים אינה מסתפקת בחרם אקדמי על ישראל, בהדבקת תוויות גזעניות ובארגון הפגנות. עכשיו היא רוצה להציף את ישראל בפליטים ערבים. היא קוראת לזה זכות השיבה, מונח שלצערנו אפילו אומץ בישראל עצמה. אך גם זה לא די. הנהלת האיגוד התחייבה בישיבתה האחרונה לשגר סטודנטים לכל המשטים העומדים לעשות את דרכם לעזה כדי לסייע לשלטון החמאס שם. ואם עדיין לא די, היא תכונן ברית תאומים עם האוניברסיטאות הפלסטיניות ותמסד קשרים עם הקמפוס המוסלמי ברצועה, זה שהוקם על ידי אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של החמאס ומקור השראתם של עשרות מחבלים מתאבדים.
לרגע נדמה כי מדובר בממשלה של מדינה ערבית ולא בארגון סטודנטים, מה גם שמושגיהם על הסכסוך במזרח התיכון כנראה שואפים לאפס. את ערימת ההחלטות הללו הם פלטו תוך דיון שנמשך 20 דקות בלבד, כמיטב המסורת בה אין ליוזמים פנאי להאזין לקולות אחרים. החמאס עצמו לא הוזכר כלל בדיונים, אך הפעילים הדגולים מצאו לנכון לצטט מדבריו של הבישוף דזמונד טוטו, שהשווה את ישראל למשטר האפרטהייד בדרום-אפריקה.
הטירוף שאחז בהנהגת האיגוד, ובהשראת היוניון של הסטודנטים השחורים, הכה בהלם את התלמידים היהודים, אולם אותנו הוא לא הפתיע. זה כבר כמה שנים שהקמפוס הבריטי הפך לקן צרעות המבצע מעבר מ-1967 ל-1948. אחרי הכול, הם הולכים בעקבות המרצים שהובילו את מהלך החרם האקדמי, ובחודש האחרון החליטו כי אינם מקבלים את הגדרת האיחוד האירופאי לתופעת האנטישמיות, משום שהיא חונקת כל פולמוס ציבורי אודות ישראל. אהרון פורטר, נשיא ההתאחדות, העניק גיבוי לאותם פרוטוקולים וסירב לבטלם. אגב, הוא עצמו היה בעבר מטרה להטחות אנטישמיות מצד עמיתיו, מאשר וחשבו בטעות כי הוא יהודי. זוהי גם תעודת עניות לישראל עצמה, שהפקירה את הקמפוסים הבריטיים לחסדי הגופים הפרו-ערביים, בטענה של מיעוט אמצעים. כאשר כולם מעריפים שבחים על ראשו של השגריר היוצא, רון פרושאור, ראוי להזכיר שההתדרדרות לא החלה אמנם בתקופתו, אבל הגיעה לשיא תחת חוטמו.
משהו מסריח מתחת לחצאית הסקוטית
לא ירחק היום בו אותם עסקני סטודנטים יעבירו החלטה הקוראת לסלק מספריות האוניברסיטאות כל ספר שנכתב על ידי ישראלי. אם זה נשמע לכם מטורף אתם יכולים להתאושש. זה עומד לקרות בסקוטלנד. המועצה האזורית של מערב דנברטונשייר החליטה להטיל חרם על כל ספר שיצא לאור בישראל, כחלק מיוזמת החרם הכללי שלה על ישראל, בעקבות מבצע עופרת יצוקה. אחד מיוזמי החרם, חבר המועצה, ג’ונתן מקול, מהמפלגה הסקוטית הלאומית, טען כי בעקבות פרסום החרם הוא קיבל איומים על חייו ואלה רק חיזקו את מאבקו בישראל, האחראית, לדבריו, להרג נשים וילדים. למועצה, אגב, אין כל כוונה לאסור על מוצרים שמקורם באיראן, סוריה או לוב.
הפרשה כולה קיבלה תפנית מקאברית, כאשר התברר שהספריות הפועלות בשטח השיפוט של המועצה מחזיקות את מיין קמפף של אדולף היטלר והפרוטוקולים של זקני ציון. האחרון נרכש בינואר האחרון, לבקשת אחד התושבים… השדולה המקצועית בבריטניה המפקחת על הספריות הצדיקה את רכישתם של הספרים בטענה שהם חוקיים. ומדוע להסתפק רק בהחרמת ספרים? למה לא לשרוף אותם בכיכר העיר? למה, בעצם, לא לשרוף את המחברים עצמם, כאשר יגיעו לביקור בבריטניה, לאחר שיתגברו על חוק המעצרים?
תחנת הבית של נסראללה
מיותר לציין שהן הסטודנטים הבריטים והן הפוליטיקאים המוניציפאליים הסקוטים לא יעלו על דעתם להחרים את PRESS TV, ערוץ הטלוויזיה של הממשלה האיראנית, המשדר בשפה האנגלית מלונדון. על פי הערוץ, את פיגועי לונדון ומדריד ביצעו ממשלות בריטניה וספרד, פיגועי 9.11 היו שקר אחד גדול ואוסמה בין לאדן עצמו לא חוסל, אלא כפילו. רק לאחרונה התעורר הבנק, שבו מחזיק הערוץ את חשבונו (Natwest, חברת בת של RBS, הנמצאת בבעלות המדינה) וניתק את קשריו עם הרשת הנוהגת להשמיע את נאומיו של מנהיג החיזבאללה בשידורים חיים. אולי מפני שהפרשנות של הערוץ על חתונת הנסיך וויליאם וקתרין לא מצאה חן בעיני משפחת המלוכה, שתוארה כבלתי שפויה ומטורפת, בגלל יחסי גילוי העריות, שהיו קיימים בה במהלך מאות השנים האחרונות.
מלבד זאת, OFCOM, הגוף המפקח על השידורים במדינה, אינו מתרגש בשם חופש הביטוי ורחוק מלהיות סבור כי הגיעה העת לסגור את הרשת. עבור לוריין בות’, גיסתו המאוסלמת של טוני בלייר, המשדרת תכנית שבועית בשם לזכור את פלסטין, מדובר בהתנכלות מטעם כוחות האופל. אבל היא יכולה להירגע. השיירה משדרת משום שהכלבים אינם אפילו נובחים.
השגריר הבריטי שיחק ברידג’
בבית הכנסת הספרדי, אוהל דוד, בשכונת גולדרס גרין בלונדון, התכנסו כמאה אנשים לרגל מלאת 70 שנה בדיוק לאירועי הפרהוד, הפוגרום הערבי ביהודי בגדד, בו נטבחו מאות יהודים, כולל נשים וילדים. בין הבאים היו גם כמה עדי ראייה שבהיותם ילדים זכרו את התופת שהחלה בראשון ביוני 1941 במהלך חג השבועות. סיפוריהם נשמעו כאילו היו לקוחים משואת יהודי אירופה. שחיטת הורים מול ילדיהם, קטיעת איברים, אונס נשים ונערות, סירוב להעניק טיפול רפואי לפצועים והרעלת מאושפזים בבתי החולים. זאת הייתה שחיטה המונית שנערכה בהשראת המשטר הפרו-נאצי בעיראק, והמופתי של ירושלים, אמין אל חוסייני, שקיבל מקלט בעיראק.
900 בתים ו-586 חנויות נהרסו עד היסוד בעיר ששליש מתושביה היה יהודי. זו הייתה התחלת קיצה של גלות בבל, שנמשכה 2600 שנים והסתיימה עשור מאוחר יותר עם גלי העלייה ההמוניים לישראל הצעירה. מעברו השני של נהר הפרת ניצב לו הצבא הבריטי ולא נקף אצבע. בפקודת השגריר, קינהאן קורנוואליס, ניתנה לפורעים האפשרות לקטול, לבזוז ולהרוס. כל זאת בניגוד להוראת ווינסטון צ’רצ’יל, ראש הממשלה שהורה לו להשתלט על בגדד, לאחר מנוסתו של המנהיג הפרו-גרמני ראשיד עלי. הוד מעלתו, השגריר, סעד באותו לילה את קיבתו ושיחק ברידג’ עם אנשיו.
קצרצרים
*** ב-1986 נועד שר החוץ דאז, שמעון פרס, עם חוסיין מלך ירדן למפגש חשאי, שבו דנו באפשרות כי הממלכה תייצג את הפלסטינים במשא ומתן עתידי לשלום. יצחק שמיר, מי שהיה ראש ממשלת אחדות לאומית, התנגד נמרצות ומאז הקיץ הקץ על האופציה הירדנית. בחודש אפריל האחרון נפגש שמעון פרס, הפעם כנשיא, עם אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית. גם פגישה זאת הייתה בלונדון וגם היא הייתה סודית. האם נקרא בעתיד הקרוב כיצד גנז בנימין נתניהו את העסקה שנרקמה ביניהם?
*** שמו של רהמ, דיוויד קמרון, נשמט מרשימת הפטרונים המכובדים של ארגון ה-JNF בבריטניה. זאת לאחר שקמפיין פרו-פלסטיני הפעיל עליו לחצים להסרת שמו כפטרון ארגון הצדקה התומך בקקל. גם בסקוטלנד, מתברר, חברי ארגון איכות הסביבה סקוטי, בעל ראשי התיבות האירוניים – FoES, הצביעו פה אחד לתמיכה בקריאה לעצור את פעילותו של ה-JNF.
*** קן ליווינגסטון כינה את ברק אובמה גנגסטר, בגלל ההתנקשות בחייו של בין לאדן. והוא עדיין מועמד הלייבור לראשות העירייה.
*** ה-Lord Mayor של לונדון (לא להתבלבל עם ראש העיר, בוריס ג’ונסון), הקדים ביקור בישראל ובשטחים בהבעת תקווה כי הסכם הפיוס הפלסטיני יוביל להקמת ממשלה שתדחה אלימות ותאמץ שלום. מדוע, אם כן, הוא נמנע מלהיפגש עם רודפי השלום מהחמאס?
