רכבת אווירית של עיתונאים ופוליטיקאים הגיעה לאחרונה ללונדון בניסיון להתמודד בחזית האירופאית על דעת הקהל. משרד החוץ, באמצעות מחלקת ההסברה בשגרירות, הזמין את אלון בן דוד, הכתב הצבאי של ערוץ 10 ואת ירון דקל, מנחה הכול דיבורים ופרשן פוליטי של רשות השידור, למפגשים עם חברי פרלמנט ועם אנשי מחקר בצ’טהאם האוס ובמכון המחקר רוסי שעוסק בענייני הגנה וביטחון. במהלך חמשת ימי שהותם, הם נפגשו עם סטודנטים באוניברסיטאות ריצ’מונד וברמינגהאם, וביקרו במשרדי ביקום, אירגון המספק מידע מחקרי לאמצעי התקשורת הבריטיים בכל מה שקשור לישראל ולסכסוך הישראלי פלסטיני.
בן-דוד המשיך לביקור בן יומיים בדבלין. לא ציפיתי לאהדה, הוא אמר בראיון לקול ישראל עם שובו, אבל מצבנו רע מאוד, ובדבלין עוד יותר מבלונדון. שם משתמשים בעיתונות בביטויים הרבה יותר חריפים ממה שמרשים לעצמם הבריטים, כמו: ‘שיטות גטו ורשה שישראל מפעילה כלפי עזה’, או ‘אושוויץ שישראל בונה לפלסטינים’. ניתן לראות חוסר הבנה מוחלט, היעדר ידע וסיקור בוטה ומשתלח שלא מתיימר להציג נקודת מבט נוספת, המשיך בן-דוד, המטרה שלי לא הייתה לשכנע, אלא להחדיר את ההבנה שיש נקודת מבט נוספת לסכסוך, שאם מתעלמים ממנה – חוטאים לנושא.
ירון דקל סיפר שבמפגש עם קבוצת מחקר באוקספורד אמר לו מישהו מהקהל במפורש – אל תצפו להיות האנדרדוג כאן באנגליה. האנדרדוג הם הפלסטינים. מצאתי את עצמי מתמודד עם קיבעון מחשבתי של אנשים שבכלל לא מוכנים לשמוע שיש עמדה נוספת, אמר דקל באותה תכנית. מפגש מעניין קיים ירון דקל עם המחלקה העיסקית הצעירה של ה-UJIA, שהקים זק גזית ומנהלת אותה לואיז מלזק. במפגש נכחו כ-20 צעירים העובדים בסיטי של לונדון ושישראל יקרה לליבם. הם לא חסכו מדקל את דעתם על התנהלותה של ישראל בזירה התקשורתית ועל חוסר יכולתה להתמודד בחזית ההסברה. אתם צריכים מישהו בריטי בשגרירות שיידבר אל הבריטים בשפה שלהם, ושיתאים את הדברים למנטליות שלהם, אמר אחד, ואחר העיר כי הרבה אנשים איבדו עניין בסכסוך וחייבים להבליט את צדדיה החיוביים של המדינה.
זה אחד האיומים המשמעותיים ביותר על ישראל כיום, ואנחנו כמדינה, עדיין לא אימצנו את הכלים להתמודד עם מלחמה שכזו, אמר בן-דוד, הרבה גורמים עם הרבה מאוד כסף חברו נגדנו, ולנו אסור להפקיר את השדה הזה. גם אנחנו כישראלים, המשיך בן-דוד, יכולים לעשות יותר. יש לנו נטייה לשאת עיניים אל המדינה ולצפות ממנה שהיא תעשה את הכול. זה נכון שהיא צריכה לעשות, אבל כשאנחנו מדברים על מדיה שהיום נגישה לכל אחד – אינטרנט, רשתות חברתיות ועוד – ישראלים כבודדים יכולים לעשות הרבה יותר.
את מי מייצגת המדיה הבריטית
ועידת השגריר, שיזם ארגון אנגלו-ישראל, הביאה את חכ נחמן שי (קדימה), את בכירי העיתונות בישראל – אלוף בן, הפרשן המדיני ועורך דעות בהארץ; בן דרור ימיני, לשעבר עורך דעות במעריב ונחום ברנע, פרשן פוליטי בידיעות אחרונות. את עולם הטלוויזיה ייצגו הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 2, אהוד יערי וכתבת ערוץ 2, דנה וייס. בין המשתתפים הבריטיים היו ג’ון לויד מהפייננשל טיימס, ג’ון וויליאמס מבי.בי.סי וורלד ניוז והפרשן לענייני המזרח התיכון של הגרדיאן, איאן בלאק.
הנושא המרכזי בוועידה היה הסיקור העיתונאי של ישראל ושל הסכסוך הישראלי פלסטיני, כפי שבא לידי ביטוי בתקשורת הבריטית. אחת השאלות שעלתה היא האם התקשורת בבריטניה נוטה לטובתה של מדינת ישראל או כנגדה, וההבדלים בין נקודת המבט של הציבור הפרו-ישראלי לעומת הציבור שנגדה – על אופן סיקור הנושא בתקשורת הבריטית. דיון נוסף התקיים סביב השאלה האם הביקורת על פעולות ישראל בעזה היא לגיטימית וכיצד בא לידי ביטוי תהליך הדה-לגיטימציה שמופעל כנגד ישראל. במפגשים כאלה עולות שאלות קריטיות, וזו הזדמנות לא רק להשמיע, אלא גם לשמוע את העמדות השונות הקיימות בציבור, ולהטמיע.
