כשהוא נסק גבוה מדי – האדמה קפאה, כשהוא צלל נמוך מדי – הנהרות יבשו ועורם של האנשים (באפריקה) הושחם. הניסיון הלא מוצלח הזה להסיט את השמש הזעיק את זאוס, האל בדמות הנשר, להציל את העולם ובמכת ברק הוא הרג את פאיתון, שצנח אל מותו בנהר ארידנוס.
הסיפור המיתולוגי החביב הנל מופיע באחת מסדרות הרישומים המרכזיות המוצגות בגלריית ‘קורטאולד’, בתערוכה חדשה ומיוחדת המוקדשת למיכלאנג’לו בואונרוטי – רב אמן איטלקי, מהבולטים ביותר בתקופת הרנסאנס. את הרישום ‘נפילתו של פאיתון’ שלח מיכלאנג’לו כמתנה לתומאסו קבאליארי, נער מלומד בן עשירים, אותו פגש במהלך חורף 1532, וככל הנראה מושא אהבתו של מיכלאנג’לו (שגילו 57 באותה שנה). רישום זה מוצג במספר גרסאות, ובאחת המוקדמות ניתן אף לקרוא את הכיתוב המתחנף מתחתיו, שאומר במילים פשוטות – אם אתה לא מרוצה, אשמח לתקן ולשלוח לך מחדש. על אף מאמציו לכבוש את ליבו של קבאליארי, זה השיב לו בתגובה מכתבים קורקטיים ומנומסים, אבל מתובלים בהערכה רבה על כישרונו של האמן.
הרישומים, הפרושים על קירות הגלרייה, נוצרו שנים רבות אחרי שיצירות המופת של מיכלאנג’לו כבר עיטרו את תקרת הקפלה הסיסטינית וכ-30 שנה אחרי דוד. המפורסם מביניהם נקרא כשם התערוכה, ‘החלום’, במרכזו גבר עירום שעתה התעורר משנתו, כשמעליו מלאך מחצרץ למצחו. האדם נשען על כדור הארץ, מסביבו דמויות עסוקות בחטאים שונים ומתחת מושבו מפוזרות מסיכות. כמו חלום, גם רישום זה זורק אותך למציאות שניתן לפרשה בדרכים שונות – אחת מהן היא רעיון של התעלות נפש האדם מעל עולם החטאים והזיוף, כדי לגעת באמת האלוהית.
מרשים האופן בו הפך מיכלאנג’לו את הרישום, שמהווה בדרך כלל סקיצה לקראת ציור או פיסול, ליצירת אמנות בפני עצמה, ובמיוחד כשהוא הצליח לייצר דמויות בעלות נפח ועומק באמצעות משיכות זעירות של גיר שחור על גבי נייר שאינו חלק. אבל חלומה של התערוכה לא ממש מתגשם – יצירות המופת, המאופיינות בדקדקנות מחושבת וגאוניות, גודלן כגור עכברים. כתוצאה, ניתן לצפות בתערוכה רק אם מצטופפים יחד עם שאר המבקרים.
