שלום אחיי הלונדונים, אני עובר דירה! אני בטוח שלא יצא לכם לאחרונה לחפש דירה בתל אביב, אבל מדובר בהלם תרבותי מטורף. דירת השלושה וחצי חדרים הראשונה שראיתי הייתה סבירה – לא היה מטבח, והאמבטיה הייתה מים שנאספו מהמרזב ממול, אבל על זה יכולתי להתפשר. לא כל כך מצאתי את חצי החדר, ואז בעלת הבית הראתה לי את ארון החשמל במדרגות ונשבעה לי שאחותה גרה שם תקופה לא קצרה. התנשקנו ונפרדנו, אך לא לפני שנתתי למתווך חצי חודש על כך שהואיל להראות לי את הדירה… עברתי גם את זה ומצאתי דירה שאפשר לגור בה. עכשיו יש את הקטע של ממש לעבור לדירה החדשה.
ההובלה
כשבעל חברת ההובלות הגיע אליי לדירה נהיה לו אור בעיניים – יש לי פסנתר, משמע: ההובלה תעלה המון כסף. ניסיתי להסביר שזה פסנתר קטן, אבל אבי אבי צחק. אבי אבי – ככה קוראים לבעל חברת ההובלות. לכל החברות קוראים אבי אבי. לפעמים יש ניואנסים, כמו אבי אביה בעמ.
בקיצור, אבי אבי ראה את הפסנתר, צחק, צחקנו, הייתה אווירה, נתן מחיר, התמקחתי, לא התפשר, הסכמתי, חתמתי ואז הוא אמר: לא כולל מעמ, כמובן. זה רגע שכיהודי אתה קצת נשבר. זה לא שאתה לא רוצה לשלם מעמ ולקבל חשבונית כדי שיאיר לפיד יהיה מאושר, אבל במעבר דירה שום דבר לא כולל מעמ, לא חשוב מה סיכמת וכמה.
לפני שהמובילים באים, צריך לנקות. לא יודע מתי יצא לכם לתאם בין חברת הובלה לבין חברת ניקיון, אבל זה לא כיף. יותר קל לתאם את החיסול של הבן השלישי של זיהאד מהחמאס.
הסבלים
אני מעריץ אנשים ששמים פסנתר על הגב ויוצאים לעבודה, אבל זה לא אומר שצריך להעליב אותי רק כי יש לי פריצת דיסק. הדבר הראשון שאלכס, המוביל הראשי של אבי אבי הובלות, אמר לי כשהוא נכנס לבניין החדש שלי היה: אז זה המדרגות שלך?, או בעברית: בחרא התלול, הצפוף והגבוה הזה אתה רוצה שאני אעבור עם פסנתר?, או במילים ממש ברורות: תוסיף מהר עוד 1,000 שקל, אחרת אלכסי, שהוא המוביל השני הראשי, ילך הביתה וישאיר אותך לבד עם פסנתר ברחוב, ועם דירה מלוכלכת וריקה!. אתה לא מתווכח עם בנאדם שיש לו פסנתר על הגב.
סוף דבר
בסוף כולם הלכו. הילדים שלי הורידו את הארגזים לחדר הזבל, והבית התחיל לקבל צורה. ואז הגיעו השכנים. דווקא נחמדים, אבל אם אפשר, הם מבקשים, שאני אזיז את הקרטונים למטה, כי זה חוסם להם את פח הזבל. עכשיו?, שאלתי, אתם צריכים את הפח עכשיו? כן, כך השכנים הנחמדים משיבים.
הקיץ כאן
בקיץ לא רק עוברים דירה, גם נוסעים קצת. אפשר לשחרר חגורות, אפשר לארוז את הילדים, אפשר לפטם את האישה ובעיקר לקחת אותה להכול כלול שכל כך אהבתם – טורקיה שוב שלנו! חזרנו אליה שנית, היא בליבנו או בעיקר בקיבתנו. כן כן, בוטלה אזהרת המסע לכיוון הטורקים, כי גם להם כנראה נורא חם, ולאף טורקי לא היה כוח לאחרונה להפגין מול שגרירות ישראל בפרט, או יהודים בכלל.
אני שמח בשביל סוכני הנסיעות, אני שמח בשביל ארקיע, אני שמח בשביל הבבון המצוי, שרוצה לשכשך בבריכה כשבורקס בפיו ואיקרה נוזלת לו על הפופיק. אני רוצה לתת אזהרה משלי: הטורקים לא באמת חזרו לאהוב אותנו. אני הייתי מחכה עוד טיפה, מסתפק כרגע באילת (ואם היא יקרה מדי, אז יוון), או בקיצור – הייתי נמנע מלפגוש טורקי גדול בלילה חשוך באנטליה. עדיף סודני קטן באילת, או שאתם רוצים שנקפוץ אליכם?
