ובהחלט יש סיבות להצלחה; במשך כשעתיים משחקים ארבעה שחקנים למעלה מ-139 דמויות בקלילות וירטואוזית מרשימה, מהנה ומאד מצחיקה. בעיקר ראויים לציון צמד הליצנים (רופרט דגה וסיימון גרגור) שלעיתים משחקים חמש-שש דמויות בו-זמנית. עיקר הקסם, הכוח, ההומור והיצירתיות של ההצגה, הם השימוש המודגש במינימום אמצעים ושחקנים.
למשל, סצנת המרדף על גג הרכבת – קלאסיקה היצ’קוקית מוכרת מאד – מתרחשת על גג שתי קופסאות כשרוח נושבת מעיפה את המעילים לאחור וברקע מיתמר מעט עשן אלמנטים ליצירת המצב כשאת השאר משלים הדימיון. כל הטריקים הקומיים המוכרים יותר או פחות (וגם כמה מקוריים להפליא), משולבים באופן מקצועי ומהוקצע ויוצרים הנאה צרופה.
הספר של בוכאן, שבמרכזו הגיבור הג’נטלמני הקלאסי, ריצ’ארד האני, רווק מושבע שנקלע בטעות לדרמה בלשית מסעירה ורומנטית (הרומנטית היא כמובן תוספת קולנועית), זכה לשלוש גירסאות קולנועיות. המפורסמת שבהן היא זו של היצ’קוק מ-1935. השנייה הפחות מוצלחת היא מ-1959 והאחרונה מ-1978 כוללת את סצינת הביג-בן המפורסמת, בה תלוי הגיבור על מחוגי השעון, ומנסה להציל בציפורניו את העולם מהפצצה שתגרום למלחמת העולם הראשונה לפרוץ. גירסת ההצגה שנכתבה על-ידי פטריק ברלו, היא בעצם פארודיה תיאטרונית לסרט של היצ’קוק.
העלילה, שנפתחת בלונדון, מובילה את הגיבור מדירתו להרי סקוטלנד בעקבות גברת מסתורית בשם אנאבלה סמית’. בקול שרמנטי ומיבטא כבד היא מספיקה להזהיר אותו על קיומה של כנופיה סודית ומסוכנת שמוכרת סודות לאויב (כנראה גרמניה), ומרכזה בהרים הנידחים של סקוטלנד במקום מיסתורי שנקרא אלט-נה-שלח. כמעט מיד לאחר-מכן הוא מוצא את אנאבלה עם סכין בגב, מה שהופך אותו מיד לחשוד עיקרי ברצח, מכריח אותו להימלט לסקוטלנד ובסופו של דבר גם מחזיר אותו ללונדון.
לשאלה מהן 39 המדרגות, יש תשובות רבות ומגוונות כמספר הגרסאות שנעשו. בספר, זה מספר המדרגות המובילות ממאורת הנוכל ועד הים בעת שפל. גרסת הסרט מ-78′ מרמזת על 39 המדרגות שמובילות לביג-בן, ובהצגה? לכו וראו בעצמכם.
עד 13/1. ב’-שבת 19:45, ג’ גם 15:00, שבת גם 16:00. £10-£39.
Criterion, Piccadilly Circus, W1
Tel: 0870-060 2313
Tube: Piccadilly Circus
